ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קלט
ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ וגו' כי תרדמת ה' נפלה עליהם. אמר רב שלש תרדמות הם, תרדמת שינה, תרדמת נבואה, תרדמת מרמיטא. תרדמת שינה דכתיב ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם, תרדמת נבואה דכתיב ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם, תרדמת נבואה דכתיב ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם. תרדמת מרמיטא דכתיב ואין רואה ואין יודע וגו'. רבנן אמרין אף תרדמה של שטות שנאמר כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם. ר' חנינא בר יצחק אמר שלש נובלות הם, נובלות מיתה שינה. נוהבלות נבואה חלום. נובלות העולם הבא שבת. רבי אבין מוסיף אף תרתין, נובלות אורה של מעלה גלגל חמה, נובלות חכמה של מעלה תורה:
למה זה אדוני רודף אחרי עבדו. דרך ארץ באדם שהוא מוכיח נותן פניו בקטן, וכשהוא מפייס נותן עיניו בגדול, כן עשה דוד כשדבר דברים טובים ונחומים הפך פניו לשאול ואמר ללמה זה אדוני רודף אחרי עבדו, וכשאמר דברים קשים הפך פניו לאבנר לא טוב הדבר וגו' כי בני מות אתם. ואף משה עשה כן ויקצוף (משה) על אלעזר ועל איתמר ולא על אהרן, אבל ישראל לא עשו כן אלא וירב העם עם משה:
אם ה' הסיתך בי ירח מנחה. א"ר ישמעאל סבא התניא דר' חנניה אמר ליה הקב"ה לדוד מסית קרית לי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים שנאמר כי תשא את אראש בני ישראל וגו' וכיון דמננה לא שקל מנהון כפר. כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי מי אמר לדוד לעבו'ד ע"א, אלא לומר לך כל היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ כאלו עובד ע"א שנאמר לתת לכם את ארץ כנען וגו' כי אני ה' אלהיכם, וכי הדר הארץ ישראל יש לו אלוה וכל שאינו דר בארץ ישראל אין לו אלוה, אלא לומר לך כל שאינו דר בארץ ישראל מעלה עליו הכתוב כאלו עובד ע"א. ד"א וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עבד ע"א אלא על ידי שפוסק מדברי תורה הולך ומדבק בע"ז וכה"א וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, וסרתם מדרך החיים לדרך המות ועבדתם אלהים אחרים:
ושמאול מת. כל ימיו של שמואל אינו אלא נ"ב שנה. ועלי הכהן ישב על הכסא, באותה שעה נתמנה להיות שופט נאמר והוא שפט את ישראל ארבעים שנה, וכתיב והיא מרת נשפ וגו', נשתיירו י"ג שנה דכתיב ויהי (מקץ) [מיום] שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהי עשרים שנה צא מהם שבע שנים שהיה דוד מלך בחברון על יהודה, נשתיירו (מו) י"ג שנים י"א לשמואל בעצמו ושתים לשאול שנאמר בן שנה שאול במלכו (וז') [ושתי] שנים מלך, בתחלת עשרים שנה הביא שמואל הרואה את אהל מועד לנוב ואע"פ שהיה ארון ה' בקרית יערים בנוב היו מקריבין, בסוף כ' שנה העלה דוד המלך את ארון ה' מקרית יערים אל בית עובד אדום וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך ה' את בית עובד אדום, למדנו שלא נתברך אלא בשביל הארון, בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך, ירד בראשונה והכה לנחש העמוני ומשחוהו ישראל ירד שניה ולא שמר הבטחתו ואח"כ ויקח שמואל את קרן השמן והוא בן כ"ח שנה, בו בפרק הכה נוב והביא שמואל את אהל מועד לגבעון, נמצא עושה בנוב י"ג שנה ב' של שאול וי"א של שמואל, צא מהן שנה אחת לעבורו נמבא נ"ב שנה. שמואל מת לפני מיתתו של שאול ארבע חדשים שנאמר ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים:
ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי את בעלת אוב. אר"ש בן לוי ללמה שאול דומה למלך שנכנס במדינה ואמר כל התרנגולין שבמדינה זו שחטו, בלילה בקש לצאת לדרכו אמר אין כאן תרנגול שיקרא א"ל לא צוית אתה לשוחטן. אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים וחזר ואמר בקשו לי אשה בעללת אוב. מהו ויתחפש שאול שנעשה חפשי מן המלכות. וילך הוא ושני אנשים עמו, מי היו אבנר ועמשא, למדך תורה דרך ארץ שלא יצא אדם (בלילה) [בדרך] לבדו. וכן עשה אברהם אבינו ויקח את שני נעריו (עמו) [אתו]:
ויבאו אל האשה לילה (מז) וכי לילה היה אלא אותה שעה היה להם אפלה בלילה:
וישבע לה שאול בה' לאמר חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה. א"ר שמעון בן לוי למה שאול דומה לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה ונשבעת בחיי בעלה:
ותאמר האשה את מי אעלה לך, מאומרי מי ה' או מאומרי מי כמוכה, א"ל את שמואל העלה לי, עשתה מה שעשתה והעלתהו. ותרא האשה את שמואל ותזעק למה רמיתני וגו', מהיכן ידעה, אמרו רבותינו לא כשם שעולה למלך עולה להדיוט, למלך פניו למעלה ורגליו למטה כדרך העולים ולהדיוט רגליו למעלה ופניו למטה. שלשה דברים אמרו במעלה את האוב. המעלה אותו רואהו ואינו שומע את קולו. והשואלו שומע את קולו ואינו רואהו. העומדים שם אינם רואים אותו ואינם שומעים את קולו:
איש זקן עולה והוא עוטה מעיל. ולהלן הוא אומר ומעיל קטן תעשה לו אמו תאנא המעיל, בו גדל, בו נקבר, בו עלה. תני בש"ר נתן כסות שיורד עם אדם לקבורה בו עתיד לעמוד לתחיית המתים שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש" ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי. אמר לו לא היה לך להרגיז את בוראך אלא כי עשית אותי ע"א לא כך שנינו כשם שנפרעים מן העובד כך נפרעים מן הנעבד:
ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאד וגו', למה לא אמר לו באורים ותומים, א"ר יצחק לב יודע מרת נפשו על שהרג נוב עיר הכהנים, וכה"א ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב וסמיך ליה אמור אל הכהנים שצפה הקב"ה שעתיד שאול להרוג את נוב עיר הכהנים ולדרוש באוב:
ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד, אמר לו כד הוית גבן אמרת לרעך הטוב ממך וכען אמרת לרעך לדוד. א"ל כד וינא גביכון הוינא בעלמא דשקר ואמרנא לך מילין דשקר דדחילנא מינך דלמא תקטלינני, ברם אנא כען בעלמא דקשוט לא תשמע מיני אלא מילי דקשוט:
וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה, אמרו לו אבנר ועמשא מה אמר לך שמואל, אמר להם אמר לי למחר את נחית לקרבא ונצח ובניך מתמניין רברבין. א"ר שמעון בן לקיש באותה שעה (אמר) [קרא] הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם בואו וראו בריה שבראתי בעולמי, בנוהג שבעולם אדם שהולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין וזה יורד למלחמה ויודע שהוא נהרג נוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. א"ר יהושע דסכנין בש"ר לוי הראה לו הקב"ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו והראהו לו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו רבש"ע מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב אמר לו משה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג שמקטרגין אותו. תני על חמש חטאות מת אותו צדיק שנאמר וימת שאול במעלו, ושהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג, ועל שלא שמע לשמואל שא"ל שבעת ימים תוחיל, וגם שדרש באוב וידעוני:
ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי. שנו רבותינו בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ובין אצילי ידיו. ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר. בעל אוב אחד הנשאל בגולגולת ואחד המעלה בזכור. מה בין מעלה בזכור לנשאל בגולגולת, מעלה בזכור אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת, נשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת: