ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קכג
ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע. מעילו של מי, רב ולוי, חד אמר כנף מעילו של שאול, וחד אמר כנף מעילו של שמואל. א"ר שמואל בר נחמני נראין הדברים כנף מעילו של שמואל שכן דרך הצדיקים להיות מצטערין בשעב שאין נטיעתן משבחת. כיוצא בדבר אתה אומר ויתפוש אחיה השמלה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים, שמלתו של מי רב ולוי, חד אמר שמלתו של אחיה שכן דרך הצדיקים להיות מצטערים בשעה שיש מחלוקת במלכות בית דרד. כיוצא בדבר אתה אומר ויאמר הגואל לבעז קנה לך וישלוף נעלו, נעלו של מי רב ולוי, חד אמר נעלו של בעז, וחד אמר נעלו של גואל, ונראין הדברים נעלו של בעז שכן דרך הלוה להיות מניח עררבון, ודכוותה ולא עצר כח ירבעם (לא) ויגפהו ה' כו'. ודכוותה וארחתו ארוחת תמיד כל ימי חייו של מי, רב ולוי, חד אמר כל ימי חייו של יכניה, וחד אמר כל ימי חייו של אויל מרודך, ונראין הדברים כל ימי חייו של יהויכין, שבשעה שהקב"ה נותן שלוה לצדיקים אינו נוטלה עוד מהם עד שהוא מכניסן עמהם לגן עדן:
וישסף שמואל את אגג. זה שאמר הכתוב והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם, זכור מה שעשו לנו במילה שהיא נתונה בחיקו של אדם. ואתיא כי הא דא"ר לוי בשם ר' יוחנן מה היו עושין בני ביתו של עמלק לישראל היו מחתכין מילותיהן והיו זורקין כלפיי מעלה והיו אומרין בזו בחרת הילך מה שבחרת, בא שמואל ופרע להם שנאמר וישסף שמואל את אגג. מה עשה לו, ר' אבא בר כהנא אמרר היה מחתך מבשרו זיתים זיתים ומאכיל לנעמיות, הדא הוא דכתיב יאכל בדי עורו ברר לו מיתה מרה. ורבנן אמרין העמיד ארבע קונדיסין ומתחו עליהן, והוא אומר אכן סר מר המות, וכי כך ממיתין את השרים מיתות חמורות. ר' שמואל בר נחמני אומר בדיני עו"א דנו לא בעדים ולא בהתראה: