ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קח
ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב. (כב) יכול לכל, ת"ל משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ודכוותה וכאבשלום לא היה איש וגו', יכול לכל, תלמוד לומר ושקל שער ראשו, ונתלה בשערו. ר' חנינא אמר כחרובית גדולה ואין את אמר ככידון והלא בדים בדים היה עשוי. ואין תימר כחרובית קטנה, א"ר חנינא כשעליתי מן הגולה התרי אזורי ושל בהמתי ושל אבא להקיף קורתו של חרוב אחד ולא יכולתי, א"ר חנינא כשעליתי מן הגולה אשכחית חרוב ופצעתיו ומשך מלא ידי דבש ואמר ראה בימינו אשתני עלמא:
פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו. מפני מה זכה שאול למלכות מפני הענוה דכתיב ודאג לנו שקל עבדו כיוצא בו, אבל שמואל לא אמר כן אלא והנה נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני, וכשהוא בורח מהו אומר וישאלו עוד (לאמר) הבא עוד הלום איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים (כתוב ברמז תחנ"ג). כבואכם העיר כן תמצאון אותו וגו' כי הוא יברך (את) הזבח. א"ר נתן מכאן לברכת המזון [לפניו]. ר' ישמעאל אומר ק"ו אם כשאכל ושתה טעון ברכה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת ק"ו כשהוא תאב לאכול. ר' יצחק אומר הרי הוא אומר ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך, אין לי אלא מזון, תורה מנין שטעון ברכה ק"ו מזון שהוא צורך חיי העולם הזה טעון ברכה, תורה שהיא חיי העולם הבא לא כל שכן:
כבואכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה. כל כך למה, רב אמר שהנשים דברניות הן. ושמואל אמר כדי להסתכל ביופיו של שאול דכתיב משכמו ומעלה גבוה מכל העם, רבי אומר לפי שאין מלכות נוגעת בחבררתה אפילו כמלא נימא. ואית דאמרי בהאי לישנא כל האורך הזה למה, מביטות בנויו של שאול היו ולא היו שבעות ממנו דברי ר' יהודה, אמר ליה ר' יוסי אם כן עשית בנות ישראל כזונות והלא כשם שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה אראויה לו כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מאיש שאינו שלה, אלא שלא הגיע עדין השעה שאמר הקב"ה לשמואל כעת מחר אשלח אליך:
אנכי הרואה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר לו הקב"ה לשמואל אתה קורא עצמך רואה, אני מראך דבר שאין אתה רואה, אימתי הראהו בשעה שאמר לו מלא קרנך שמן, ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו. ודכוותה והדבר אשר יקשה מכם אמר לו הקב"ה למשה אני מראה לך דבר שתלמידך יודע לשמעו ואין אתה יכול לשמעו הה"ד ויקרב משה את משפטן:
וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול. מאי והעליה ר' יוחנן אומר שוק ואליה, מאי והעליה דמסמכא לאילה, ר' אליעזר אומר שוק וחזה מאי והעליה דמנחית ליה לחזה עלויה דשוק:
ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו. כל נשיקה לתפלות בר מן תלת. נשיקה של גדולה. נשיקה של פרקים. נשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה דכתיב ויקח שמואל את פך השמן וגו', נשיקה של פרקים ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. נשיקה של פרישות דכתיב ותשק ערפה לחמותה. ר' תנחום אומר אף נשיקה של קריבות דכתיב וישק יעקב לרחל: