ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קג
וארון האלהים נלקחה תששה מדת הדין כנקבה. ויהי בהזכירו את ארון האלהים ויפול מעל הכסא. תאנא כשמת עלי הכהן חרבה שילה וכו' (כתוב ברמז כ"ג):
וכלתו אשת פנחס הרה ללת. שלש הן שנתקשו בלדתן ומתו, רחל ואשת פנחס, ומיכל בת שאול. רחל דכתיב ותלד רחל ותקש בלדתה. ואשת פנחס דכתיב וכלתו אשת פנחס הרה ללת.. מיכל דכתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, עד יום מותה לא היה לה ולד ביום מותה היה לה ולד. הה"ד והששי יתרעם לעגלה שפעת כעגלה ומתה:
ופלשתים לקחו את ארון. ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר כבדוהו אמרו זה אלוה וזה אלוה יבא אלוה וישרה אצל אלוה. ריש לקיש אמר כך היה שכרן אלא אמרו זה נצוח וזה נוצח יבא נצוח ויעבוד לנוצח, א"ל הקב"ה אי אתם נכוין בפושרין אלא ברותחין הדא הוא דכתיב וישכימו בבקר והנה דגון נופל לפניו ארצה וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות על המפתן:
איתמר עבודת אלילים שנשברה מאליה ר' יוחנן אומר אסורה דהא לא בטלה, ר' שמעון בן לקיש אומר מותרת מסתמא בטולי מבטל לה, מימר אמר איהי נפשא לא מצלא לאחריני מי מצלא. איתיביה רבי יוחנן לר' שמעון בן לקיש על כן לא ידרכו כהני דגון וגו', אמר ליה משם ראיה שמניחין דגון ועובדים את המפתן דאמרי הכי שבקיה איסריה לדגון ואזיל איתיב ליה על המפתן:
רבי ירמיה בש"ר שמואל רב רב יצחק ישראל המרו את אלהים יותר מאומות העולם דכתיב על כן לא ידרכו כהני דגון אבל בישראל כתיב ופקדתי על כל (יט) הדולג על המפתן:
ותכבד יד ה' אל האשדודים. לפי שאמרו הרשעים אלה הם האלהים המכים את מצרים וגו' עשרה מכות היו לו ושלמו. אמר להם הקב"ה אין לי מכה עתה אני מביא עליכם מכה שלא נהיתה מעולם אלו עכברים שהיו שומטים בני מעיהם. חזרו לעשות להם ספלים, היה העכבר אומר לספל אנו שלוחים של מי שאמר והיה העולם ואתה בריותיו, תן כבוד למי שברא והיה הספל נבקע ועכבר עולה מן התהום ושומט את בני מעיו. וזה אחד מהדברים שהשליט הקב"ה את הרך בקש. כיוצא בו ואיש משך בקשת לתומו חץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון שנאמר ויך את מלך ישראל בין הדבקים ובין השריון. כיוצא בו צפרדעים לפרעה בתי השיש והפספסים היו הצפרדעים עולות ואומירם להם אנו שלוחים של מי שאמר והיה העולם והיה השיש מתבקע משפניהם. וכן הצרעה היו האמוריים נטמנים במערה ונותנים אבן על פי המערה והיו שתי צרעות קורעות את האבן. והאבן שמת בה גלית נכנס האבן בברזל שנאמר ותטבע האבן במצחו, ר' יהודה ב"ר אמר כבבצק. ודכותה וכל גרמיהון הדיקו. ר' יהודה אומר כהדין פסטילווסושרשי תאנה שהם רבים ובוקעים בצור ובאבן. א"ר ברכיה א"ר חנינא בר איקם בש"ר יהודה שרשי חטה בוקעים בארץ חמשים אמה ושרשי תאנה בוקעים בצור חמשים אמה, והשמיר כמין שעורה היה והיה נתון לתוך כלי של עופרת מלא סובין ואם היה נותנו אפילו על ההר הזה בוקעו:
וישתרו להם עפולים. ריש לקיש אמר בני מעיהם החיצונה נסתרה. רשב"ן אמר בני מעיהם חפנימי נסתרה:
יהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים. אמר לו הקב"ה לאברהם אתה נתת לו שבע כבשות חייך שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות. אתה נתת לו שבע כבשות כנגד כן בניו הורגים מבניך שבעה צדיקים אלו הן שמשון חפני ופנחס שאול ושלשת בניו. אתה נתת לו שבע כבשות כנגד כן בניו מחריבין מבניך שבע משכנות, ואלו הן אהל מועד וגלגל ונוב וגבעון ושילה ובית עולמים שנים. אתה נתת לו שבע כבשות כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים שבעה חדשים ואין אתם משגיחין עליו ואני משגיח עליו שנאמר הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו:
ולמה תכבדו את לבבכם. הה"ד לץ תכה ופתי יערים, לץ תכה אלו פלשתים, ופתי יערים אלו (גתיים) שאמרו להם למה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים:
וישרנה הפרות בדרך. שהיו מהלכין בישרות הפכו פניהם כלפי הארון ואמרו שירה. אי זו שירה אמרו, רד מאיר אומר שירת הים אמרו נאמר כאן הלוך וגעו ונאמר להלן שירו לה' כי גאה גאה. ר' יוחנן אמר שירו לה' שיר חדש. ר' אלעזר אמר הודו לה' קראו בשמו. רבנין אמרין ה' מלך תגל הארץ. ר' ירמיה בש"ר שמואל בר רב יצחק אמר תלת שירו לה' שיר חדש, שירו לה' כל הארץ., ה' מלך ירגזו עמים. תאנא דבי אליהו רני השיטוה התנופפי ברוב הדרך המחושקה ברקמי זהב המהוללה בדביר וארמון המעולפת מבין שני הכרובים. א"ר שמואל בר נחמני כמה יגע בן עמרם עד שלמד שירה ללוים ואתן אומרות שירה מאליכן יישר חיליכון:
ואת הפרות העלו עולה לה'. תנן התם פרת חטאת ר' אליעזר אומר אינה נקחת מן הנכרים וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות כלם.. הא שמע ואת הפרות העלו עולה לה' הוראת שעה היתה. הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי עולה נקבה מי איכא. מאי קושיא דילמא בבמת יחיד וכדרב חסדא בר אהבה וכו' (כדלקמן):
ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון. משום דראו ויך (אלקים), ר' אבהו ור"א, חד אמר קוצרים ומשתחוים היו, וחד אמר מילי נמי אמור מאן אמריך דאימריית ומאן אתי עליך דאתפייסת:
ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש. ר' אבהו ור' אלעזר חד אמר חמשים אלף הוו וכל אחד שקול כשבעים איש של סנהדרין. וחד אמר שבעים היו וכל אחד שקול כחמשים אלף:
על הכל הקב"ה פורע מדה במדה, לפי שהיו בני עלי מקולקלים במעשיהם יצאו למלחמה ונהרגו מישראל ארבעת אלפים, אמרו ישראל למה נגפנו ה', אמר הקב"ה כשהיו מכעיסים לפני בעזרת ישראל ובעזרת אנשים לא אמרתם כך, שלחו והביאו ארון הברית והריעו תרועה גדולה שאין בה ממש על אותה שעה אמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, מיד נהרגו שלשים אלף ונשבה ארון הברית, ואף בפלשתים היתה מכה רבה שנאמר ויקראו פלשתים לכהנים ולקוסמים, ואע"פ שהיו הכהנים עובדי ע"א היתה בהם דרך ארץ שאמרו אל תשלחו אותו ריקם וכשחזר בא על דרך בית שמש והיו רחוקים מבית שמש כאלפים אמה במדה אמרו נטול הבגדים ונניחם במקום מוצנע ונראה מה הם עושים לאלקיהם שכך כבדנוהו וכן וכן עשו ולקחו בגדיהם ונתנום במקום מוצנע שהיה להם לאנשי בית שמש, וכיון שראו את הארון (כ) היה להם ליטול בגדיהם וליפול לפניו כשעה או שתים או שלש עד שיתכסה הארון של מלך מלכי המלכים הקב"ה, והם לא עשו כן אלא כשראו את הארון שוחקים וזוקפין ועומדים ומרקדים ומדברים דברים יתרים שנאמר ובית שמש קוצרים וגו' ונטלו את הארון והלכו להםם. לפיכך נפלו מישראל חמשים אלף וסנהדרי גדולה עמהם שנאמר ויך באנשי בית שמש, ומי הרג את כל אלו אנשי בית שמש הרגו אותם שלא היתה בהם דרך ארץ, מכאן אמרו במדה שאדם מודד וכו', בודאי רבון העולמים צדקקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה:
ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וגו' ויהיו כ' שנה. י"א של שמואל ושתים שנמשח דוד ושבעה שמלך בחברון:
ויקבצו המצפתה. א"ר סימון לא שילה היא המצפתה ולא המצפתה היא שילה אלא (איסקופא) [רצועה] יוצאת מתוך תחומו של יהודה לתוך תחומו של בנימין ועליה בית המקדש בנוי [ה"נ רצועה יוצאת מתוך חלקו של יוסף לתוך חלקו של בנימין ועליו הבית בנוי]:
וישאבו מים וכי מים שאבו, אלא מלמד ששאבו דברי תורה:
וישפכו לפני ה'. וכי לפני ה' שפכו אלא מלמד ששפכו לבם בתשובה כמים ואמרו שם חטאנו לה'. ר' הונא ור' ירמיה בש"ר יצחק בר רב שמואל נתעטף שמואל בחלוקן של ישראל אמר לפניו רבון כל העולמים כלום אתה תובע מן האדם אלא שיאמר לפניך חטאתי וישראל אומרים לפניך חטאנו אי אתה מוחל להם:
ויקח שמואל טלה חלב אחד. א"ר יוסי בר חנינא לעולם אין הבמה ניתרת אלא ע"י נביא. ר' יהודה הוה מייתי לה מן הדא אז יבנה יהושע מזבח. אין לי אלא בגלגל בגבעון מנין שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר ה' (אל גדעון) [אליו], אין לי אלא בגבעון בשילה מנין, שנאמר ויקח שמואל טלה חלב אחד. א"ר אבא בר כהנא שלש עבירות נעשה בו הוא ועורו ומחוסר זמן (ולילה) [ולוי] היה. א"א יוסי אי מהכא לית את שמע כלום והדא דאמרת כהא דא"ר שמואל בר נחמני ותשובתו הרמתה כי שם ביתו:
אמר ר' אדא בר אהבה מנין לעולת נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד שנאמר ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה. ויעלהו לשון זכר משמע א"ר נחמן בר יצחק ויעלה כתיב: