ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז צט
בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו כביכול כו' אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו כביכול כלפי מעלה דבר הכתוב אלא שכינה הכתוב, כיוצא בו ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אלא שכינה הכתוב, כיוצא בו למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו אשר בצאתו מרחם אמו מרחם אמנו היה לו לומר אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו ההמיר גוי אלהים גו' ועמי המיר כבודו אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו וימירו את כבודם אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו והנם שולחים את הזמורה אל אפם אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו ואם ככה את עושה לי אלא שכינה הכתוב:
ולכן נשבעתי לבית עלי. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנאמר ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר ההוא בתורה. אמר אביי בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בגמילות חסדים. רבא ואביי מדבית עלי קא אתו, רבא דעסיק בתורה חייא ארבעין שנין, אביי דעסיק בתורה ובגמילות חסדים חייא שתין שנין:
ת"ר משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתים בני שמונה עשרה שנה באו והודעו את רבן יוחנן בן זכאי. א"ל שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו עסקו בתורה וחיו, הלכו עסקו בתורה וחיו והיו קורין אותם משפחת יוחנן על שמו. רב כהנא הוה דאי ומצלי והוה ר' חייא בר אבא מצלי קדמוי כיון דחסל ר' חייא בר אבא כעם דלא בעי נפסוק קומי רב כהנא, א"ל ר' חייא בר אבא נהיגון בבבל מצעקרין רביהון, א"ל לית רבי ידע שאני ממשפחת בית עלי שכתוב בהם אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה, בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתפלה, וצלי עלוהי והאריך ימים עד דאתעבידא (טו) טופרוי סומקא כהדין רקיקא: