ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז פט
זה שאמר הכתוב מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, כשם שהמצרף הזה מכניס את הכסף לאש ואת הזהב לכור, כך הקב"ה צורף את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כחו, וכן אתה מוצא שרה צרפה הקב"ה עשרים וחמש שנה משבאת לארץ ישראל, ורבקה אף היא צרפה הקב"ה לפי כחה עשרים שנה, ואף חנה צרפה הקב"ה לפי כחה תשע עשרה שנה שהתה עמו עשרה שנים ולא ילדה ונטל פנינה וילדה לו עשרה בנים, וכה"א הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים אלו בניה של פנינה ואתה נותן (י) ח' שנים לעיבורה ושנה אחד לעיבורו של שמואל הרי תשע עשרה שנה ואח"כ פקדה שנאמר כי פקד ה' את חנה. ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות הרי חמשה ואנו מוצאים שאמרה בשירתה עד עקרה ילדה שבעה. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר חמשה ילדה אלא שמואל שקול כנגד משה ואהרן שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, רבי נחמיה אומר חמשה ילד אלא שראתה שני בניו של שמואל ובני בנים הרי הם כבנים. ורבנן אמרין חמשה ילדה אלא כשנפקדה חנה היתה חנה יולדת בן אחד פנינה קוברת שני בנים ילדה חנה ארבע פנינה קוברת שמונה כיון שנתעברה חנה בן חמישי נתיראה שמא תקבור בניה שנשתיירו לה הלכה ובקשה מן חנה, אמרה לה בבקשה ממך נעניתי לך יודעת אני שחטאתי לך אלא וותר לי שיחיו שני בני, באותה שעה נתפללה חנה לפני הקב"ה עליהן וחיו, אמר לה הקב"ה חייך שהיו ראוים למות אלא הואיל שנתפללת עליהם, לשמך אני קורא אותן לפיכך הוא אומר עד עקרה ילדה שבעה זו חנה:
ועלי זקן מאד ושמע את אשר יעשון בניו לכל ישראל. א"ר יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני שהיו בה שני דברים גלוי עריות ובזוי קדשים. גלוי עריות דכתיב ועלי זקן מאד ושמע את אשר יעשו בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים, ואע"ג דא"ר שמואל בר נחמני כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה בזיון קדשים מיהא הוא דכתיב גם בטרם יקטירון וגו' ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה':
אל בני כי לא טובה השמועה. ר' שמואל בר נחמני אומר זקן שנמצא בו דבר דופי אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו שב הכבד בביתך. נשיא מאי ר' יוחנן אמר מעבירים אותו. ר' שמואל בר רב יצחק מייתי לה מהכא כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' מעבירם כתיב. מעבירין אותו ומחזיקין ליה. א"ר חגי אין מחזירין ליה דקטיל להון. רידש לקיש אמר אף מלקין אותו, שמע ר' יהודה נשיאה וכעס, ערק ריש לקיש ונפק ליה למגדל צבעיא, קם ליה רבי יוחנן ולא נחת (יא) לתנייה קם עמיה ר' יהודה נשיאה א"ל אמאי לא נחית מר לתנייה אמר ליה דמפתח יהיב במגדל צבעים, א"ל ואילו לא הוה בר לקיש לא, טפח בחדא ידא ולא אזל [קליה] טפח (תניין) [בתרתיהון] אזיל קליהון, יכון דשמע ר"ל אתא לקדמותיה, כיון דשמע ר' יוחנן נפק לאפיה וקרא עליו הפסוק הזה אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם, א"ל דייך דומה לבוראך:
אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. רמי ליה יוסף בר חבו לרבי אבהו תנן עבירות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה חברו, והא כתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים, מאן אלהים דיינא. אי הכי אימא סיפא ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו תשובה ומעשים טובים: