ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז עח
ועלי הכהן ישב. אמר רבי אמי אף למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה ולמי היתה ישיבה לכהן גדול שנאמר ועלי הכהן ישב על הכסא. אם כן מהו ויבא המלך דוד וישב לפני ה' שישב עצמו בתפלה. ועלי הכהן יושב מלמד שבאותו יום מינוהו כהן גדול:
והיא מרת נפש. שנו רבותינו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מנא ה"מ אמר ר' אלעזר דאמר קרא והיא מרת נפש ותתפלל, וממאי דילמא שאני חנה דהוה לבה מרירא טובא. אלא אמר רבי יוסי בר חנינא מהכא ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. ממאי דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא. אלא אריב"ל מהכא השתחוו לה' בהדרת קדש א"ת בהדרת קדש אלא בחרדת קדש. ממאי דלמא לעולם אימא לך הדרת ממש כי הא דרב יהודה היא מציין נפשיה והדר מצלי, אללא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה מאי וגילו ברעדה א"ר אדא בר אהבה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה:
וחנה היא מדברת על לבה. למה נשתתפו (ה) הנשים עם הקטנים והעבדים לענין המצות, לפי שאין להם אלא לב אחד, שנאמר וחנה היא מדברת על לבה. ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה. ויקם אישה וילך אחריה לדבר על לבה. וכן הקטן אולת קשורה בלב נער, וכן העבד לבו אל אדונו בלבד. הרשעים הם ברשות לבם אמר נבל בלבו, ויאמר עשו בלבו, ויאמר ירבעם בלבו, ויאמר המן בלבו. אבל הצדיקים לבם ברשותם שנאמר וחנה היא מדברת על לבה, ויאמר דוד אל לבו, וישם דניאל אל לבו, דומים לבוראם ויאמר ה' אל לבו:
אמר רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא וחנה היא מדברת (ו) על לבה על עסקי לבה אמרה לפני הקב"ה רבונו של עולם כלום בראת דבר אחד לבטלה, בראת עינים לראות, אזנים לשמוע, פה לדבר, חוטם להריח, ידים לעשות מלאכה, דדים הללו שבראת על לבי לא להניק בהם, תן לי בן להניק בהם. אמר רבי אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל על ה':
ותדר נדר ותאמר. א"ר יצחק הבבללי מאן דנדר [בעת צרה] מצוה דכתיב וידר יעקב נדר לאמר, לאמר לדורות שיהיו נודרים בשעת צרתן, וכה"א אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי. אמר רב ארבעה הם שנדרו, שנים נדרו ונשתכרו וכו' (כתוב ברמז ס"ח). ותדר נדר כל מעשיה בכפלים. כעסה בכפלים וכעסתה צרתה גם כעס. מנתה בכפלים מנה אחת אפים. בכייתה בכפלים ובכה תבכה. ראייתה בכפלים אם ראה תראה. נדרה בכפלים ותדר נדר:
ה' צבאות אם ראה תראה. אמר רבי אלעזר מים שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקרא להקב"ה צבאות עד שבאת חנה ואמרה לפניו רבש"ע מכל חיילות שבראת בעולמך קשה לפניך שתתן לי בן אחד. משל למה"ד למלך ב"ו שעשה משתה לעבדיו, בא עני אחד ועמד על הפתח אמר להם תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו דחק ונכנס לפני המלך אמר מכל סעודה שעשית קשה לך ליתן לי פרוסה אחת:
אמר רבי יהודה ברבי סימון אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע יש צבא למעלה יש צבא למטה, הצבא של מעלה לא אוכלים ולא שותים ולא פרים ורבים ולא מתים אלא חיים לעוה"ב, והצבא של מטה אוכלים ושותים ופרים ורבים ומתים ואינם חיים, ואיני יודעת מאי זו צבא אני אם מצבא של מעלה אני לא אהא לא אוכלת ולא שותה ולא מולידה ולא מתה אלא חיה לעולם, ואם מצבא של מטה אנכי אהא מולידה ואוכלת ושותה. דבר אחר חנה היתה עולה לרגל וראתה כל ישראל, אמרה לפניו רבש"ע כל הצבאות הללו יש לך ואין לי אחד בהם. אריב"ל א"ל הקב"ה חנה את הרבית בחייילותי אף אני ארבה חיילותיך דכתיב כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדבר אלקים להרים קרן, וכתיב ויתן האלקים להימן ארבעה עשר בנים ושלש בנות:
אם ראה תראה בעני אמתך וגו'. אמר ר' אלעזר אמרה חנה לפני הקב"ה אם ראה מוטב ואם לאו תראה, אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי ומשקה לי מי סוטה ח"ו שאתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה ונזרעה זרא. הניחא לר' שמעון דאמר שאם היתה עקרה נפקדת אלא לרבי דאמר אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח קצרים יולדת ארוכים שהורים יולדת לבנים אחד יולדת שנים מאי אם ראה תראה דברה תורה כלשון בני אדם. ד"א אם ראה בצערי תראה בעיבורי תראה בלידתי:
אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך. א"ר יוסי בר חנינא שלש אמתות הללו למה, אמרה לפני הקב"ה רבש"ע שלשה דבקי מיתה בראת באשה, ואמרי לה שלשה בדקי מיתה בראת באשה, ואלו הם חלה נדה והדלקת הנר כלום עברתי על אחת מהן:
ונתת לאמתך זרע אנשים. מאי זרע אנשים אמר רב גבר בגוברין, ושמואל אמר זרע שמשח שני אנשים מאן אינון שאול ודוד. ר' יוחנן אמר זרע ששקול כשני אנשים ומאן אינון משה ואהרן שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. ורבנן אמרין זרע שהוא מובלע בין אנשים לא ארוך ולא גוץ לא אלם ולא חגר לא אוכם ולא גיחור לא חכים ולא טפש. ד"א אנשים חכמים כד"א אנשים חכמים ונבונים, אנשים נביאים וישארו שני אנשים במחנה. אנשים גדולים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. אמרו לחנה (ז) למה את שואלת אנשים חכמים ונבונים גדולים וצדיקים אמרה להם שהם לשמו של הקב"ה:
ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו. תמן תנינן נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי והלא כבר נאמר איך אלך ושמע שאול והרגני כבר היה עליו מורא של בשר ודם. א"ר לוי לא תבא שמה יראת שמיר ושית מה הדין (שערא) [סירא] לא מפחדא אלא מפרזלא אף הדין שערא לא פחדא אלא מפרזלא:
והיה כי הרבתה להתפלל ר' חייא בשם ר' יוחנן ור' שמעון בן חלפתא בשם ר' מאיר מכאן כשכל המרבה בתפלה נענה. מיחלפא שיטתיה דר' לוי דכתיב בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור. ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי חנה על ידי שרבתה בתפללה קצרה ימיו של שמואל שנאמר וישב שם עד עולם עד עולמו של לוים, דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. והא אינון חמשין ותרתין א"ר יוסי בר אבין שתים שגמלתו:
אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה. וחנה היא מדברת על לבה מכאן שהתפלה צריכה כוונה. רק שפתיה נעות מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו. וקולה לא ישמע מכאן למתפלל שאסור להגביה קולו בתפלתו. ויחשבה עלי לשכורה מכאן שאסור לשכור להתפלל. ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין, אמר רבי אלעזר מכאן לרואה בחברו שדבר שאינו הגון לו שצריך להוכיחו:
ותען חנה ותאמר לא אדוני. אמר עולא ואיתימא ר' יוסי בר חנינא אמרה לו לא אתה אדון בדבר זה ולא רוח הקדש שורה עליך שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות, מי לא ידעת האשה קשת רוח אנכי. וייין ושכר לא שתיתי. א"ר אלעזר מכאן לחושדין אותו בדבר ואין בו צריך להודיעו:
אל תתן את אמתך לפני בת בליעל. מכאן לשכור המתפלל כאלו עובד ע"א, דכתיב הכא לפני בת בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מקרבך מה להלן ע"א אף כאן ע"א:
ויען עלי ויאמר לכי לשלום. אר"א מכאן לחושד דבר בחברו ואין בו צריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר ואלקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו. אשה קשת רוח אנכי כי צרתי מתקשה בי:
רבי חגי בש"ר יצוחק מאותם שקשים לקבל מתנותיהם אני כגון שרה וחברותיה. יין ושכר לא חדש ולא ישן:
אל תתן את אמתך לפני בת בליעל (ח) אל תרפיסני קדמה. ויען עלי ויאמר לכי לשלוום שלמא מן דידי שלמא מן ברייך. ואלקי ישראל יתן את שלתך כתיב, א"ל הבן הזה שאת עתידה להעמיד הרבה שלל עתיד הוא לשלול בתורה. ותלך האשה לדרכה מהו לדרכה שפרתה נדה. ופניה לא היו לה עוד מלמד שהיו פניה דומית לקוף ונתרפא:
ויהי לתקופת הימים ותהר חנה ותלד בן. אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים יולדת לשבעה יולדת למקוטעים שנאמר ויהי לתקופת הימים מיעוט תקופות שתים מיעוט ימים שנים:
בראש הנשה נפקדה שרה, רחל וחנה מגלן א"ר אלעזר אתיא זכירא זכירה זכרירה פקידה פקידה, כתיב בה ברחל ויזכור אלקים את רחל וכתיב בה בחנה ויזכרה אלקים. ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב שבתון זכרון תרועה, ואתיא פקידה פקידה מחנה.. כתיב בחנה כי פקד ה' את חנה וכתיב בה בשרה וה' פקד את שרה:
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד אמר לו רבי מפני מה בעלי בתים שבישראל נעצרים על הבנים מהיות להם, אמרתתי לו בני מפני שנהקב"ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהם ומצרפן כדי שירבו רחמים לפניו. צא ולמד מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק חמשה ושבעים שנה והרבו רחמים עד שבא יצחק ושמחו בו. צא ולמד מרבקה שהיתתה עקרה עשרים שנה והרבתה רחמים עד שבא יעקב ושמחו בו. צא ולמד מרחל שהיתה עקרה ארבע עשרה שנים משני ילדיה והרבתה רחמים עד שבאו שנינם ושמחה בהם. צא ולמד מחנה שהיתה עקרה תשע עשרה שנה וששה חדשים עד שבא שמואל ושמחה בו:
אך יקם ה' את דברו. ר' ירמיה בשם ר' שמאול בר רב יצחק בכל יום ויום היתה בת קול יוצאת ומפוצצת בכל העולם כולו ואומרת עתיד צדיק אחד לעמוד ומשו שמאול וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מויאה שמו שמואל ויכן שהיו רואים את מעשיו היו אומרים אין זה שמואל וכיון שנולד זה ורואים את מעשיו אמרו כמדומין אני שזה הוא: