ילקוט שמעוני/שיר השירים/רמז תתקפו

<< · ילקוט שמעוני · שיר השירים · רמז תתקפו · >>

רבי אבהו פתר בגאולת מחר, מה שושנה בין החוחים אם בעלה רוצה ללקטה בתחלה מפנה חוצה לה ואחר כך לוקטה, כך צוה ה' ליעקב סביביו צריו ולגאולת מחר הקב"ה מפנן הסיר ה' משפטיך פנה אויבך. דבר אחר מה שושנה זו אינו אלא לריח, כך ישראל לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של ישראל, מה שושנה זו ניכרת בין החוחים כך ישראל ניכרים בין האומות שנאמר כל רואיהם יכירום, ומה שושנה זו כל זמן שהשרב מלקה אותם היא כמושה ירד עליה טל היא מרטבת, כך כל זמן שצלו של עשו קיים הם כמושים, עבר צלו של עשו ישראל משובחים שנאמר אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. אמר רבי ברכיה אמר הקב"ה לישראל בני כשהייתם במצרים הייתם כשושנה בין החוחים, ועכשיו כשתכנסו לארץ תהיו כשושנה בין החוחים, (אלא) הזהרו שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו, הדא הוא דכתיב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וגו':

כתפוח בעצי היער, אמר רבי יוסי אמר רבי חנינא למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע, רבי אחא ורבי הונא בשם רבי יוסי בן זמרא מה תפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל, כך ברחו כל עובדי אלילי מן הקב"ה ביום מתן תורה, יכול אף ישראל כן תלמוד לומר בצלו חמדתי וישבתי, אמר רבי ברכיה מה התפוח הזה אינו גומר פירותיו אלא בסיון, כך לא נתנו ישראל ריח טוב בעולם אלא בסיון. דבר אחר כתפוח בעצי היער מה התפוח הזה ריחו טוב מכל האילנות, כך ישראל טובים מכל העו"א שנאמר הטיבה ה' לטובים. כתפוח בעצי היער אפילו ריקנן שבך מלאים מצות כרמון. בצלו חמדתי וישבתי. זה עמוד הענן שהגין לישראל ארבעים שנה. ופריו מתוק לחכי, זה המן שירד לישראל בעין יפה והיו ישראל טועמין בו תקמ"ו טעמים מנין מתו"ק. דבר אחר כתפוח בעצי היער שכל העו"א עובדים ע"א והוא מדמן לעצי היער שהם אילני סרק שאין בהם ממש:

בצלו חמדתי וישבתי זה משכן. ופריו מתוק לחכי זה תורה דכתיב טוב פריי מחרוץ. דבר אחר תפוח משעה שהוא מניץ עד שעה שהוא גומר פירותיו חמשים יום, כך משיצאוישראל ממצרים עד שקבלו התורה חמשים יום. רבי יהודה ברבי סימון אמר בה תרי מה התפוח הזה אתה נותן בו איסר ואתה מריח בו כמה ריחות, כך אמר משה לישראל בדבר קל אתם נגאלים, ולקחתם אגודת אזוב כמה שויה ה' מעה בזכותה זכו לירש בזת מצרים בזת הים בזת סיחון ועוג ושלשים ואחד מלכים, והלולב הזה שיש בו כמה יציאות על אחת כמה וכמה, אמר רבי לוי שלש קויות טובות קוו ישראל על הים, לדגלים, למשכן, ולתורה, לתורה מנין שנאמר בצלו, לדגלים שנאמר חמדתי, למשכן שנאמר וישבתי, ואומר אנכי יושב בבית ארזים. הביאני אל בית היין, זה תורה, מה היין הזה ערב על שותיו כך דברי תורה ערבין לפי הקב"ה:

ודגלו עלי אהבה זה קריאת שמע ותפלה (ברמז תרפ"א). שמאלו תחת לראשי שעובדי אלילים משתחוים לשמש וישראל מיחדים את השם, והקב"ה מחבקם בימינו ומסייעם בשמאלו, שנאמר שמאלו תחת לראשי:

סמכוני באשישות. זה ק"ש ותפלה שהם סמך לישראל שבזכותם הם נצולים מדינה של גיהנם, רפדוני בתפוחים אלו הצדיקים שבכל דור ודור שכן אחד מזכה את דורו עמו, דבר אחר הביאני אל בית היין, למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו אוצר של יין נכנס לבדקו ומצא אותו חומץ, בא לצאת מן האוצר מצא שם חבית מלאה יין, אמר חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר, כך ברא הקב"ה שבעים אומות שנאמר הביאני אל בית היין, ומכלם לא אהב אלא ישראל שנאמר ודגלו עלי אהבה, ועשה אותה דגלים שנאמר איש על דגלו, כדי שיהיו ניכרים בני ראובן לעצמם ובני שמעון לעצמם כמלאכי השרת, וכן הוא אומר ובשם אלקינו נדגול, וכן הוא אומר ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי תמתי. דבר אחר ודגלו עלי אהבה, אמר רבי חנינא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכים לבית הספר ומראים את האזכרה באצבע, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה, לפי שראו ישראל המלאכים במתן תורה עשוים דגלים דגלים שנאמר רכב אלקים רבותים, התחילו מתאוים לדגלים לכך הוא אומר ודגלו עלי אהבה, וכן הוא אומר ובשם אלקינו נדגול, אמר הקב"ה אני עושה כמשאלותיהם שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך. דבר אחר הביאני אל בית היין זה הר סיני שניתנה בו תורה שנמשלה ליין שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. אמר רבי אבא אמר ריש לקיש שני ת"ח המדגילים זה את זה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה, א"ל והוא דידעי צורתא דשמעתתא, והוא דלית להו רבה למיגמר מיניה. דבר אחר הביאני אל בית היין זה סיני כשם שהיין מגדל את הגוף כך דברי תורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך, ומה היין כל מי שאוהבו אינו שבע ממנו כך דברי תורה, ומה היין שותיו ניכרים כך דברי תורה הלומדן ניכר בדבורו. ודגלו עלי אהבה אלו מ"ט פנים טהור מנין ודגלו, וכן הוא אומר אמרות ה' אמרות טהורות אמר רבי אחא אפילו עם הארץ שקורים לאהבה איבה כגון ואהבת ואייבת, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה ודלוגו עלי אהבה, רבי ברכיה אמר אפילו דלוגין שדלג יעקב אבינו ובניו באביו ואת עורות גדיי העזים בהם השרה הקב"ה שכינתו שנאמר ועשית יריעות עזים:

שמאלו תחת לראשי בעולם הזה, וימינו תחבקני בעולם הבא נשבע ה' בימינו. סמכוני באשישות בשתי אשות באשו של אברהם אבינו ובאשו של חנניה מישאל ועזריה. דבר אחר באשו של מוריה ובאשו של סנה. דבר אחר אלו ההלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו דברי תורה שריחן טוב כתפוחים. כי חולת אהבה אני, אמר רבי יצחק בר אבינא כשהיתה הפר וטה מצויה אדם מתאוה דבר משנה, דבר הלכה, דבר תלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן המלכיות אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא דבר אגדה. דבר אחר כי חולת אהבה אני, אמר ר' לוי משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאיסכולי, אמר המלך עדיין לא בא זיו של בני מחליו והוא הולך לאיסכולי אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במשתה ובמאכל ואחר כך הוא הולך לאיסכולי, כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראוים לקבל את התורה מיד והיו בהם בעלי מומים משעבוד טיט ולבנים אמר הקב"ה עדיין לא בא זיוון של בני והם מקבלים את התורה אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ובמן ובשליו ואחר כך הם מקבלים את התורה, אימתי בחדש השלישי. שמאלו תחת לראשי זה אהרן. וימינו תחבקני זה משה שנאמר מוליך לימין משה, וכתיב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. דבר אחר שמאלו תחת לראשי שמאלו של הקב"ה מרחקת וימינו מקרבת. דבר אחר שמאלו תחת לראשי אלו עננים שהם מקיפין את ישראל מלמעלה ומלמטה:

השבעתי אתכם בנות ירושלים, אמר רבי יוסי בר חנינא שלש שבועות הללו למה, אחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה, ואחת שהשביע את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את האומות שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי, ורבי לוי אמר שש שבועות הללו למה, שלש הני דאמרן, ואידך שלא תגלו את הקץ ושלא תדחקו [את הקץ] ושלא תגלו סוד העבור. מאי בצבאות או באילות השדה, אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה לישראל אם אתם משמרים את השבועות מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם בצבאות או באילות השדה, במה השביעם, בצבאות במי שהוציא את ישראל ממצרים. דבר אחר בישראל שנקראו צבאות, כמלך שנודר בחיי בנו. או באילות השדה במי שהוא מזעזע את המדבר שנאמר קול ה' יחולל אילות. דבר אחר השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות, ר' חנינא בר פפא באבות ואמהות ושבטים השביעם, בצבא שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהם. או באילות נפתלי אילה שלוחה. ר' יהודה בר' סימון אומר במילה השביען באות שיש בצבאו, או באילות ששופכים את דמם כדם צבי ואיל, ורבנן אמרו בדורו של שמד השביען שעשו צביונו של הקב"ה (כדלעיל):

קול דודי הנה זה בא, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שבא ואמר בחדש זה אתם נגאלים אמרו לו רבינו משה והיאך אנו נגאלים לא כך אמר הקב"ה לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, והלא אין בידינו אלא מאתים ועשר, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונות אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות על החשבונות ועל העבורים ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר החדש הזה לכם, רבי נחמיה אומר קול דודי זה משה, אמרו לו רבינו משה והיאך אנו נגאלים וארץ מצרים מלאה מטנופת עבודת אלילים שלנו, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בע"א שלכם, אלא מדלג על ההרים על ע"א שלכם, כמה דאתמר על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו, ורבנן אמרין קול דודי זה משה, אמרו לו רבינו משה והיאך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים טובים, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי מביט בצדיקי שבכם כגון עמרם ובית דינו, ואין הרים וגבעות אלא בתי דינין כמה דאתמר ואלכה וירדתי על ההרים. רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי רבי הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב, קול דודי זה משיח, בשעה שהוא בא ואומר להם לישראל בחדש זה אתם נגאלים, אמרו לו לא כך אמר הקב"ה לנו שהוא משעבדנו בשבעים אומות, והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם אחד מכם גלה לברבריא ואחד לבריטניא כאלו גליתם כלכם, ולא עוד אלא שמלכות הרביעית מכתבת טירוניא מכל האומות, כותי אחד בא ומשעבד באחד כאלו שעבדו כל אומתי, ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר החדש הזה לכם:

מדלג על ההרים בזכות אבות, מקפץ על הגבעות בזכות אמהות. רבי יאשיה אמר אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי שהיה הקב"ה מדלג על בתי בני ישראל במצרים, וכן הוא אומר מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. דבר אחר קול דודי כיון שישמיע קול השופר עשרים זועות באים לעולם, עשרה מקומות נהרגים ועשרה מקומות נשרפין, מלמד שאין פתח נפתח כלו כאחת, אלא אליהו ז"ל בא לעיר אחת ונעלם מחברתה ומדבר עם האיש ונעלם מחברו דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג ומקפץ ממצרים לים ומים לסיני, במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים, בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה, בסיני ראו אותו ויאמר ה' מסיני בא. או לעופר האילים, ר' יוסי בר חנינא אמר לאורזילהון דאיילתא הנה זה עומד כי ביום השלשי ירד. משגיח מן החלונות וירד ה' על הר סיני, מציץ מן החרכים בשעה שאמר אנכי ה' אלקיך. דבר אחר דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג מבית הכנסת זה לבית הכנסת זה, מבית המדרש זה לבית המדרש זה, בשביל לברך את ישראל, הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כותלי בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלונות מבין כתפיהן של כהנים. מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים, ענה דודי ואמר לי יברכך ה' וישמרך. ד"א דומה דודי לצבי מה הצבי הזה מדלג מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך משיח ראשון נגלה להם ונכסה מהם. כמה נתכסה מהם, רבי יהודה ב"ר אמר שלשה חדשים, הה"ד ויפגעו את משה ואת אהרן. הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כותל המערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, וכן הוא אומר ה' בהיכל קדשו בין חרב בין אינו חרב. משגיח מן החלונות בזכות אבות, מציץ מן החרכים בזכות אמהות, ללמדך שכשם שיש הפרש בין חלון לחלון כך יש הפרש בין זכות אבות לאמהות, רבי ברכיה בשם רבי לוי כגואל הראשון כך גואל האחרון וכו' (בהושע/רמז תקי"ח):

ענה דודי (ואמר לי) על ידי משה, ואמר לי על ידי אהרן. קומי לך זרזי גרמיך, רעיתי בתו של אברהם שרעה אותי בעולמו, יפתי בתו של יצחק שיפה אותי בעולמי בשעה שעקדו אביו על גבי המזבח. ולכי לך בתו של יעקב ששמע אל אביו ואל אמו שנאמר קום לך פדנה ארם. רבי עקיבא אומר קומי לכי כתיב בזכות עשרת הדברות שאת עתידה לקבל בסיני. דבר אחר כי הנה הסתיו עבר וגו', הסתיו ששה חדשים ואין טרחות בו אלא כשהגשם יורד. דבר אחר כי הנה הסתיו עבר אלו ת' שנים שגזרו על אבותינו, הגשם חלף הלך לו אלו פ"ו שנים שחוק השעבוד על ישראל משנולדה מרים על שם המירור. הנצנים נראו בארץ אלו הגואלים, עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה ליזמר, הגיע זמן שתעשו לי זמירה שנאמר עזי וזמרת יה, הגיע זמנה של תורה להנתן שכתוב בו זמירות היו לי חקיך. וקול התורה נשמע זה משה שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה, ועברתי בארץ מצרים וגו' והכיתי כל בכור. התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל שמתו בשלשת ימי אפלה. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הבינונים שעשו תשובה ונתקבלו. קומי לך בחדש הזה אתם נגאלים:

ד"א ענה דודי ואמר לי קומי לך על ידי אלעזר. ואמר לי על ידי יהושע, כי הנה הסתו עבר אלו ארבעים שנה שעשו ישרא במדבר. הגשם חלף הלך לו אלו ל"ח שנה שהיה כעס על ישראל. הנצנים אלו הנשיאים. עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמנן של כנעניים שיזמרו, וקול התור נשמע בארצנו א"ר יוחנן קול תייר טוב זה יהושע ויצו יהושע את שוטרי העם. התאנה חנטה פגיה אלו סלי בכורים. והגפנים סמדר אלו הנסכים. ד"א ענה דודי על ידי דניאל, ואמר לי על ידי עזרא. כי הנה הסתו עבר אלו שבעים שנה של בבל. הגשם חלף הלך לו אלו צ"ב שנה של מדי. ד"א כי הנה הסתיו עבר אלו שבעים שנה שעשו בגולה, והלא אינם אלא נ"ב, אמר רבי לוי צא מהם י"ח שנה שהיתה בת קול יוצאת ומפוצצת בפלטין נבוכדנאצר ואמר לו עבדא בישא סק חרוב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. הגשם זה השעבוד. הנצנים זה דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. עת הזמיר הגיע הגיע זמנם של רשעים שישברו שבר ה' מטה רשעים, הגיע זמנו של בית שיבנה. וקול התור קול תייר טוב זה כורש שנאמר כה אמר כורש וגו'. התאנה אלו סלי בכורים. והגפנים אלו הנסכים. ענה דודי על ידי אליהו, ואמר לי על ידי משיח וכו'. כי הנה הסתיו עבר זו מלכות הרביעית. א"ר עזריה שהיא מתעה את הבריות כמא דאת אמר כי יסיתך אחיך. הגשם זו השעבוד. הנצנים נראו בארץ א"ר ברכיה כתיב ויראני ה' ארבעה חרשים, ואלו הם, אליהו, מלך המשיח, מלכי צדק, ומשוח מלחמה. עת דזמיר הגיע הגיע זמנן של רשעים שישבו, הגיע זמנה של מלכות הרביעית שתעבור מן העולם, הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה והיה ה' למלך על כל הארץ. וקול התור נשמע, א"ר יוחנן קול תייר טוב זה מלך המשיח. התאנה חנטה פגיה, אמר רבי חייא בר אבא סימן לימות המשיח דבר גדול בא והרשעים כלים בו, והגפנים סמדר אלו הנשארים שנאמר והיה הנשאר בציון וגו':

יונתי בחגיי הסלע. רבי לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא (אמר) ור' אבהו בשם ר' יוחנן, למה נתעקרו האמהות, שהקב"ה מתאוה לשיחתן שנאמר יונתי בחגוי הסלע, למה עקרתי אתכם בשביל הראיני את מראיך. השמיעני את קולך רבי עזריה בשם ר' חנינא בר פפא כדי שיהיו מתפרקות על בעליהן בנויין, רב הונא בשם ר' חייא בר אבא כדי שיצאו רוב שנים מן השעבוד, רב הונא ור' אידי ור' אבין בשם ר' מאיר כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין מתעכרת ומתועבת שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה והיו מטרונות באות ושואלות בשלומה והיתה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה זו, א"ר חנינא בר פפא הקוצים הללו לא נחרשים ולא נזרעין ומאליהן מתמרות ועולות, החטה הזאת כמה צער וכמה יגיעה עד שלא תעלה, כך את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני וגו' ושרי אשת אברם לא ילדה לו. ד"א יונתי בחגוי הסלע אלו ישראל שחוגגין לפני הקב"ה שנקרא סלע שנאמר סלעי ומצודתי, הראיני את מראיך מעשים טובים. השמיעני את קולך בתורה ובמצות. דבר אחר הראיני את מראיך בקיחת לולב נאה ואתרוג נאה, השמיעני את קולך בהלל. כי קולך ערב בהודו לה' כי טוב. ומראך נאוה באנא ה' הושיעה נא ובאנא ה' הצליחה נא, למה לכם לשבח שאתם צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים, ואין הקב"ה מבקש להתקלס אלא מהם שנאמר רננו צדיקים בה' וגו'. ד"א יונתי בחגוי הסלע, למה היו דומין ישראל באותה שעה ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה נחש נושף בה, נכנסה לפנים, וכשיצאה לחוץ הרי בא הנץ לתפשה, כך היו ישראל באותה שעה דומים הי סגור והשונא רודף ונתנו עיניהם בתפלה, עליהם מפורש יונתי בחגוי הסלע. כי קולך ערב בתפלה, ומראך נאוה בתלמוד תורה. השמיעני את קולך (ברמז תשס"ה). דבר אחר מדבר במתן תורה, יונתי בחגוי הסלע שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחתיו שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר. הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. השמיעני את קולך אלו עשרת הדברות. כי קולך ערב בתפלה, ומראך נאוה בתלמוד תורה. השמיעני את קולך (ברמז תשס"ה). דבר אחר מדבר במתן תורה, יונתי בחגוי הסלע שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחתיו שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר. הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. השמיעני את קולך אלו עשרת הדברות. כי קולך ערב כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ומראך נאוה ויקרבו כל העדה ויעמדו. רבי אליעזר אומר על ים סוף הדבר נאמר, הראיני את מראיך התיצבו וראו את ישועת ה', השמיעני את קולך וייראו מאד. כי קולך ערב אשירה לה', ומראך נאוה מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. א"ר יהודה בן לוי בר שלום בשם ר' יודא בר סימון יונה אין כתיב אלא יונתי אמר הקב"ה אצלי תמימים הם כיונה, אבל אצל עובדי אלילים הם ערומים כנחשים. אמר הקב"ה נתתי להם מצות עשה וקבלו עליהם, מצות לא תעשה וקבלו עליהם, ולא פרשתי להם מתן שכרן ולא אמרו לי דבר אלא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, נעשה זו מצות עשה ונמע זו מצות לא תעשה. אמר רב ששת קול באשה ערוה שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. השמיעני את קולך זה משה שנאמר משה ידבר, והיה מדבר וכל ישראל שומעים. ד"א השמיעני את קולך כשאתם מתפללים בקול גבוה קולכם ערב. דבר אחר כי קולך ערב כשעלה על ההר, ומראך נאוה כשירד מן ההר ואת הלוחות בידו (ברמז שס"ח):

אחזו לנו שועלים אלו המצריים הזקנים. שועלים קטנים אלו בניהם שהיו לישראל רעים מן הגדולים שנאמר ויעש להם בתים, ותינוקי ישראל נתפשים על ידיהם. מחבלים כרמים אלו הגדולים. וכרמינו סמדר אלו היונקים (ברמז שס"ח):

ד"א אחזו לנו שועלים, א"ר שמעון בן אלעזר מה השועל הזה ערום ומביט לאחוריו, כך המצריים נתחכמו בשעבודן של ישראל שנאמר הבה נתחכמה לו, אמרי לא נדונם אלא במים שנאמר כי מי נח זאת לי וגו', אמר הקב"ה חייכם אתם נגררים בו שנאמר יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו, אמר ר' ברכיה שועלים קמא מלא, תנינא חסר, אותם השועלים עלו לשעלו של ים שנאמר מי מדד בשעלו מים:

דודי לי ואני לו (ברמז תק"ב). כנסת ישראל אומרת, הוא לי לאלוה אנכי ה', ואני לו לאומה ולאומי אלי האזינו, הוא לי לרועה ה' רועי לא אחסר, ואני לו לצאן ואתן צאני צאון מרעיתי, הוא לי לאח מי יתנך כאח לי ואני לו לאחות פתחי לי אחותי. דבר אחר דודי לי הוא לי לאלוה ואני לו לאומה, הוא לי לאב ואני לולבן, הוא לי לרועה ואני לו לצאן, הוא לי לשומר ואני לו לכרם, הוא זובח לי בכורי מצרים ואני זבחתי אלקיהם, הוא קלסני הנך יפה רעיתי ואני קלסתיו הנך יפה דודי אף נעים, הוא אומר לי אשריך ישראל ואני אמרתי לו מי כמוך באלים, הוא קראני גוי אחד ואני קראתיו שמע ישראל וגו', כשהיה לידבר ויזעקו בני ישראל אל ה', כשהיה לו דבר דבר אל בני ישראל צו את בני ישראל. הרועה בשושניים אין שרביטו של הקב"ה ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים, אר"א לבעל הבית שיש לו שתי פרות על מי הוא מטריח על אותה שטורחת יפה, כך אין הקב"ה (מטריח) [מנסה] אלא הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן:

עד שיפוח היום. ר' יודן אמר אמר הקב"ה המתינו מעט עד שאכניס פיח בלילן של מלכיות, לא כבר הכנסתי בלילן של מצרים שהיתה ת' שנה ומחלתי חצין, ונסו הצללים בטיט ולבנים, סוב דמה לך דודי שהקב"ה מסבב מדת הדין למדת רחמים וממהר הגאולה כצבי וכאיל. ד"א עד שיפוח היום מדבר באברהם שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום, היום שהרתיח הקב"ה אותו היום בשביל אברהם שלא יצטער. אל גבעת הערלות, נטל אברהם כל הערלות שמל ועשה אותם גבעה בתוך ביתו והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו, קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר בואו ונבקר את החולה, אמרו לפניו רבש"ע מה אדם ותדעהו אתה הולך במקום דם ומקום הטנופת, אמר להם חייכם ערב לי אותו דם ממור ולבונה שנאמר אלך לי אל הר המור. ד"א עד שיפוח היום זה יום הדין דכתיב כי הנה יום בא בוער כתנור, ונסו הצללים אלו הם הרשעים שאין להם צל שנאמר אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, אלך לי אל הר המור זה בית המקדש שהיו מקטירין בו את המור. דבר אחר עד שיפוח היום עד שיופיע הקב"ה מלכותו בעולם הזה, ונסו הצללים אלו צללי המלכיות. אלך לי אל הר המור זה ירושלים שנאמר באתי לגני:

על משכבי בלילות. בשעה שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח. אחזתיו ולא ארפנו זה דוד כשתפס הגורן מיד ארונה היבוסי ומצא גלגלתו של ארונה נתונה תחת המזבח ולא פסל מקום קרבנות ישראל:

ד"א אחזתיו ולא ארפנו, אמר ר' יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה הנבואה מצויה בעובדי אלילים, משהוקם המשכן נסתלקה מהם שנאמר אחזתיו ולא ארפנו, וכתיב ונפלינו אני ועמך, א"ל הרי בלעם מתנבא, א"ל לא לטובתו מי מנה עפר יעקב, לא הביט און, מה טובו אהליך, דרך כוכב, וירד מיעקב. ד"א על משכבי בלילות א"ר אלכסנדרי על שישנתי מתורה וממצות נסמכו לי לילות ללילות, לשעבר היה מאיר לי בין לילה ללילה בין ליל מצרים לליל של בבל, אבל עכשו נסמכו לי לילות ללילות:

מי זאת עולה מן המדבר. אתה מוצא שבעה עננים היו מלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות ואחת לפניהם, ומכה נחשים ועקרבים, ומשוה להם את ההרים ואת העמקים, ושורף את הקוצים ואת הברקנים, ומעלה עשן ורואים אותו כל מלכי מזרח ומערב ואומרים מי זאת עולה מן המדבר (בירמיה ברמז רס"ו), וכי מן המדבר העלה אותם, אלא מלמד על חבתן של ישראל שהם חביבים לפני המקום כמציאה שאדם מוצא במדבר, לקיים מה שנאמר ימצאהו בארץ מדבר, ואומר אני ידעתיך במדבר, כענבים במדבר וגו'. כתמרות עשן, העשן כל מקום שהוא הולך הוא מיצר, כך היו ישראל מיצירין לסיחון ולעוג ושלשים ואחד מלכים. מקוטרת בזכות מר זה אברהם, מה המור הוא ראש לכל הבשמים כך היה אברהם ראש לכל הצדיקים. ולבונה זה יצחק כדרך שמקטירין לבונה על גבי המזבח כך יצחק נעקד על גבי המזבח. מכל אבקת רוכל זה יעקב שנאמר ויאבק איש עמו. דבר אחר מקוטרת מר ולבונה זה משה ואהרן, מכל אבקת רוכל אלו שבעים זקנים. דבר אחר מכל אבקת רוכל, ר' תנחומא אמר מה קופת הרוכלים יש בה כל מיני בשמים כך כהונה ולויה ומלכות הכל מיעקב:

הנה מטתו שלשלמה. א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין את עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו', מפחד בלילות מפחד של גיהנם שהוא דומה ללילה (במלכים ברמז רע"ו ובתהלים/רמז תשצ"ו). דבר אחר הנה מטתו שלשלמה, הנה מטתו של מי שהשלום שלו. ששים גבורים ששים רבוא מגבורי ישראל. כלם אחוזי חרב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. מלומדי מלחמה על כן יאמר בספר מלחמות ה'. איש חרבו על ירכו לעשות בהם משפט כתוב. ד"א הנה מטתו שלשלמה של מלך שהשלום שלו זה בית המקדש. ולמה נמשל בית המקדש למטה, אלא מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה, שנאמר ויאריכו הבדים, וכן הוא אומר והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות, וכן הוא אומר ויבן את בית יער הלבנון. למה נמשל ליער, כיער שהוא פרה ורבה. ששים גבורים סביב לה אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. כלם אחוזי חרב שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בתוכו יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, אפילו אדם רואה בחלומו שחרב שלופה ונתונה על צוארו משכים בבקר והולך לבית הכנסת ורואה את הכהנים נושאים את כפיהם והחלום הרע מתבטל ממנו, לכך נאמר מפחד בלילות. דבר אחר הנה מטתו שלשלמה של מי שהשלום שלו זה בית המקדש ששים גבורים סביב לה, כ"ד משמרות כהונה, כ"ד משמרות לויה, וי"ב שבטים. כלם אחוזי חרב מעשה הטוב, כמה דאת אמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, בחרבי זה מעשה הטוב, ובקשתי זו תפלה. דבר אחר כלם אחוזי חרב חרבו של אברהם אבינו שנאמר ויקח את המאכלת. מלומדי שמלמדים את בניהם ולמדתם אותם את בניכם, מלחמה מלחמתה של תורה. ד"א איש חרבו על ירכו זה המילה, מפחד בלילות שהם זהירים בחטא שהוא משול כלילה:

אפריון עשה לו זה אהל מועד. א"ר יהודה בר אלעאי משל למלך שהיה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנין היה רואה אותה בשוק ומדבר עמה במבואות מדבר עמה, כיון שהגדילה ובאת לידי סימני אמר אין כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לי קיטון ואהיה מדבר עמה, כך בתחלה כי נער ישראל ואוהבהו וגו'. במצרים ראו אותי ועברתי בארץ מצרים. בים ראה אותי וירא ישראל את היד הגדולה, בסיני ראו אותי פנים בפנים שנאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, כיון שקבלו את התורה ונעשו אומה שלמה אמר אין כבוד של בני שאהיה מדבר בפרהסיא עמהם, אלא ועשו לי מקדש ואהיה מדבר עמהם מתוך המשכן, הדא הוא דכתיב ובבא משה אל אהל מועד:

המלך שלמה. מלך שהשלום שלו שהוא עושה שלום בבריותיו, א"ר יוחנן כתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. המשל זה מיכאל. ופחד זה גבריאל ומשלימם זה את זה ולא מזיק זה את זה. אמר רבי חמא מימים לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ולית מזל דחמי מה דקדמוי, אמר רבי לוי וכלהון סלקי כהדין סולמא הפוך (באיוב ברמז תתקי"ב):

מעצי הלבנון. עצי שטים. עמודיו עשה כסף (עצי שטים ווי העמודים וחשוקיהם כסף, רפידתו זהב ואת הקרשים תצפה זהב, מרכבו ועשית פרכת תכלת וארגמן. תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, רבי יהודה אומר זו זכות תורה וצדיקים, רבי עזריה בשם ר' יהודה בר סימון זו השכינה. דבר אחר אפריון עשה לו זו בריאת עולם. מעצי הלבנון זה בית המקדש, כמה דאת אמר אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ מציון מכלל יופי וגו'. עמודיו עשה כסף אלו ההרים שהם עומדים על הארץ כעמודים. רפידתו זהב זה הרקיע שהוא טללו של עולם, מרכבו ארגמן זה כסא הכבוד. תוכו רצוף אהבה אלו האבות. דבר אחר אלו נפשות הצדיקים שנאמר (בעבור) [זרע] אברהם אוהבי, וכן הוא אומר להנחיל אוהבי יש:

צאינה וראינה בנות ציון. בנים המצויינים במצות ומעשים טובים במילה ובתגלחת ובציצית. במלך שלמה במלך שהשלום שלו. בעטרה שעטרה לו אמו, הוא קורא למשכן עטרה, מה העטרה הזו מצויירת כך היה המשכן מצוייר תכלת וארגמן. שעטרה לו אמו, א"ר יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, ר' שמעון בן יוחאי שאל את רבי ישמעאל ברבי יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו כך אמר אבא משל למלך שהיתה לו בת יחידה היה אוהבה ביותר, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי שנאמר אחותי רעיתי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי שנאמר שמעו אלי עמי ולאומי, ולאמי כתיב, לא זז מחבבה עד שקרא אותה בתי שנאמר שנאמר שמעי בת וראי, עמד רבי שמעון בן יוחאי על רגליו ונשקו על ראשו ואמר אלמלי לא באתי לעולם אלא לשמוע דבר זה דיי: