ילקוט שמעוני/שיר השירים/רמז תתקפד
דבר אחר צרור המור וגו' זה לילה שלקו הבכורות. דבר אחר זה הפסק שהפסיק הקב"ה בין מלחמת גוג לתחית המתים. דבר אחר שהיתה שכינה שורה בין שני הכרובים, ומנין שעתיד הקב"ה לחזור למקום שהיה דכתיב וירכב על כרוב, למלך שסרחה עליו אשתו וכעס עליה והיו לו שני בנים ממנה, ולפי שהיה בלבו לחזור נטל עמו אחד מן הבנים ואחד הניח אצלה:
צרור המור. רבנן פתרין קריא באברהם, מה המור אינו מוציא ליחו אלא על ידי האור, אף אברהם הודיע מעשיו הטובים בכבשן האש. בין שדי ילין שהיה מותאם בין שרה למלאכים. אשכול זה יצחק שנכפת כאשכול על גבי המזבח, אמר רבי הונא בשם רבי אחא אין לך חביב על האשה מן צרור המור, והיכן היא מלינתו בין שדיה, אמרה כנסת ישראל רבש"ע הצרת למצרים בבכוריהם ולי בין שדי ילין. דבר אחר היה מצרי אומר לישראל הטמן לי בכור זה בין בניך והיה המלאך נכנס ונגפו ולי בין שדי ילין. דבר אחר צרור המור, אפילו בשעה שאתה מצר לי וממר לי את נעשה דודי ורואה בי אד שהוא בן תורה ומעשים שיכול לומר למדת הדין די דכתיב אשכול איש שהכל בו, את נוטל וממשכן בשבילי ומכפר עלי שנאמר הכופר. בכרמי עין גדי, (בכח הדמים) [בזכות האבות] שנמשכו אחריך כגדי, ר' יוחנן פתר קריא בקטרת, צרור המור אלו סממנים שנותנים בה, היכן מלינים להם בין בדי הארון דכתיב בין שדי ילין. אשכול שמתמרת ועולה עד הקורות ויורדת כאשכול, הכופר שמכפרת על עונותיהם של ישראל. אמר רבי יצחק כתיב וכסה ענן הקטרת, הכסוי הזה לא היינו יודעים מה הוא, עד שבא דוד ורשו שנאמר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. בר נזירא אמר אשכול זה הקב"ה איש שהכל בו, הכופר שכפר בעו"א והודה בישראל, במלחמת יהושפט כתיב והנם בחצצון תמר הוא עין גדי לכך בכרמי עין גדי, א"ר ישמעאל אשכול הכפר זה בית המקדש, בכרמי עין גדי מה כרמי עין גדי היו עושין ארבע וחמש פעמים בשנה, כך עתידין הצדיקים להעמיד תולדות ארבע וחמש פעמים בשנה, וי"א כל בעילה ובעילה. דבר אחר צרור המור דודי לי, אמר רבי יהושע בן לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אף על פי שממר ומצר לי בין שדי ילין, אשכל הכפר דודי לי מי שהכל שלו הוא מכפר על עון שמרדתי בו. וא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב לחייו כערוגת הבשם כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כלו בשמים, וכיון שמדבור ראשון נתמלא, שני להיכן הלך, הוציא רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון לגן עדן שנאמר נוטפות מר עובר ואמר רבי יהושע בן לוי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו, ומאחר שבדבור ראשון יצאה נשמתן דבור שני היכן קבלוהו, הוריד טל שעתיד להחיות בו את המתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה וגו'. אשכל איש שהכל בו, הכפר שכפר לי על מעשה העגל ונתכרכמו פני:
הנך יפה רעיתי. ראה מה הקב"ה מקלס לכנסת ישראל הנך יפה רעיתי הנך יפה במעשיך, הנך יפה במעשה אבותיך, הנך יפה בבית, הנך יפה בשדה, בבית על מזוזות ביתך, בשדה בתרומות ומעשרות בלקט שכחה ופאה, הנך יפה בגג ועשית מעקה לגגך, הנך יפה בעוה"ז, הנך יפה בעוה"ב, ר' שמעון בן פזי אומר היא מקלסת אותו לשון פשוט והוא מקלס אותה לשון כפול, שאם אינן עושין רצונו יכול להמירה באחרים, אבל היא אינה יכולה להמירו באחר, הנך יפה עיניך יונים אלו סנהדרין, מה העינים כל הגוף מהלך אחריהם, כך ישראל מהלכין אחר סנהדרין על מה שאומרים להם טמא טמא, טהור טהור, עיניך יונים כל העופות כשהם נשחטין הם מפרכסים, אבל היונה פושטת צוארה, כך אין נותנין נפשן על הקב"ה אלא ישראל שנאמר כי עליך הורגנו כל היום. מבעד לצמתך האשה הזו כשמתגדלות שערות ראשה היא נותנת השער לאחוריה והוא נאה לה, כך ישראל סנהדרין שלהם היתה יושבת בלשכת הגזית ומצמצמת מבעד לצמתך. ד"א עיניך יונים א"ר יצחק אמר הקב" דוגמא שלך דומה ליונה מי שמבקש ליקח [חטים] אומר לחברו הראני דוגמא שלהם אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה דכתיב ותבא אליו היונה לעת ערב, מה היונה הביאה אורה לעולם אף אתם הביאו שמן זית והדליקו לפני שנאמר ואתה תצוה. ד"א הנך יפה רעיתי במתן צדקה, הנך יפה בגמילות חסדים. ד"א הנך יפה בתוכחות שנאמר ומשלם עון אבות אל חיק בניהם, הנך יפה ביסורין זעף ה' אשא כי חטאתי לו:
הנך יפה דודי אף נעים. אומרים ישראל להקב"ה אם באנו למנות עונותינו מרובים הם, ואם באנו למנות הנסים והיסורים מרובים הם מן העונות, בעונות כתיב פעמים רבות יצילם, וביסורים כתיב אשר הראיתני צרות רבות, ובנסים רבות עשית אתה. ד"א הנך יפה דודי, מלך בשר ודם כשדן את הלסטים אינו דן אותו בפני מי שמלמד עליו סניגוריא, אבל הקב"ה ברוגז רחם תזכור: