ילקוט שמעוני/רות/רמז תרו
ויהי בחצי הלילה. זה שאמר הכתוב חצות לילה אקום להודות לך, כך אמר דוד חייב אני לקום להודות לך על מה שעשית לזקני וזקנתי בחצי הלילה שנאמר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת, שאילו התחיל לה קללה אחת מהיכן הייתי עומד נתן בלבו וברכה ברוכה את לה' בתי:
ויחרד האיש, זש"ה חרדת אדם יתן מוקש, חרדה שהחריד יעקב ליצחק דכתיב ויחרד יצחק וכו', בדין היה לקללו אלא ובוטח בה' ישוגב, נתן בלבו וברכו שנאמר גם ברוך יהיה, ברוכה את לה' בתי, וילפת לפפתו כחזזית והתחיל למשמש בשערה ואומר שרוחות אין להם שער, א"ל רוח את או אשה את א"ל אשה אנכי, פנויה את או אשת איש את, א"ל פנויה אנכי, טהורה את או טמאה את, א"ל טהורה אנכי, א"ל מי את ותאמר אנכי רות אמתך, אמר רבי ברכיה ארורים הרשעים להלן ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי כבהמה, ברם הכא ופרשת כנפך על אמתך:
ברוכה את לה' בתי, ר' יוחנן אמר לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אחר הזקן שיברכו, בועז בן שמונים שנה היה ולא נפקד כיון שהתפללה עליו אותה צדקת נפקד, רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה כיון שברכה אותו צדיק נפקדה שנאמר ברוכה את לה' בתי:
לבלתי לכת אחרי הבחורים, א"ר יוחנן אוהבת אשה בחור מסכן מזקן עשיר:
כי גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני, זה טוב, רישב"ל אמר טוב ואלימלך ושלמון אחים היו, ובועז בן אחיו. אשר לאחינו לאלימלך, מכאן שקורא אדם לדודו אחיו:
ליני הלילה, בעולם הזה שדומה ללילה. והיה בבקר העולם הבא, אם יגאלך טוב זה הקב"ה, יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה':
חי ה' שכבי עד הבקר, ר' יודן אמר כל הלילה היה יצר הרע מקנטרו ומצערו ומפתהו בדברים היא פנויה ואתה פנוי, אתה מבקש אשה והיא מבקשת איש עמוד ובועלה ותקנה אותה בביאה, ונשבע חי ה' ליצרו. ולאשה אמר שכבי עד הבקר (ברמז קל"ז):
ותשכב מרגלותיו עד הבקר ותקם בטרם יכיר, בטרום כתיב, מלמד ששהתה שש שעות שוכבת מרגלותיו. ויאמר אל יודע אמר לבן ביתו אל יודע, כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואומר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה אל יודע שלא יתחלל שם שמים בפרהסיא. ויאמר הבי המטפחת מלמד שמדבר עמה לשון זכר שלא ירגישו בה אחר מן הבחורים, ואחזי בה ותאחז בה, מלמד שהיא אחזה כזכר. וימד שש שעורים (ברמז קב"ה):
אל תבואי ריקם אל חמותך, לא כריקם של מצרים, ולא כריקם של עולי רגלים ולא כריקם של עבד עברי, אלא הדא דתנינן תמן הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף. ותאמר שבי בתי, רב הונא ור' ירמיה בש"ר שמואל הן של צדיקים הן, ולאו שלהן לאו. ןיבא העיר לא היה צריך קרא למימר אלא ותבא העיר, אלא מלמד שהיה הולך אחריה עד שהגיעה לפתחה של עיר:
ובועז עלה השער והנה הגואל עובר, אחורי תרעא הוה קאי, אמר ר' ברכיה כך דרשו שני עמודי עולם רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר רות עשתה את שלה ובועז עשה את שלו, אמר הקב"ה אף אני אעשה את שלי, ורבנן אמרין אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו כדי שלא יהא אותו צדיק יושב ומצטער:
וימר סורה שבה פה פלוני אלמוני, אר"ש בר נחמני אלם היה בדברי תורה שאמר ראשונים לא מתו אלא בשביל שנטלו אותה אני אלך ואטלה לי שאני מערב פסול בבני, ולא היה ידוע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:
ויקח בועז עשרה אנשים. אמר רב נחמן אמר רב הונא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים, ר' אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלהים וגו', ורב נחמן מיבעי ליה כדתניא רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה שנאמר במקהלות ברכו אלהים וגו', ואידך אמר לך אם כן לימא קרא מבטן מאי ממקור על עסקי מקור, ור' אבהו בהאי קרא דרב נחמן מאי עביד ליה, ההוא למדרש עמוני ולא עמונית, דאי סלקא דעתך לברכה לא סגי בלאו זקנים, ואידך אי סלקא דעתך למדרש ביה לא סגי בלאו עשרה אין לפרסומי מילתא:
ויאמר שבו פה, א"ר אלכסנדרי מכאן שאין רשות קטן לישב אלא אם כן נותן לו הגדול רשות, א"ר יצחק מכאן לבית דין של מטה שממנין זקנים לישיבה שלהם:
מאת רות המואביה אשת המת קנית. קניתי כתיב שמא תאמר יש לי אשה ובנים הריני מכניסה לתוך הבית ומניחה על מנת שלא אזקק לה כדיי שלא יתגרו בה אחד מן הנערים, וכיון ששמע הגואל כן מיד ויאמר הגואל לא אוכל לגאל לי:
וזאת לפנים בישראל, רבי חנינא בר פפא פתר קריא בישראל וזאת לפנים בישראל על הגאולה אתמול הייתם מקלסין על הגאולה שנאמר זה אלי ואנוהו ועכשו על התמורה וימירו את כבודם:
שלף איש נעלו, חזרו להיות קונים במנעל וסנדל, חזרו להיות קונים בקצצה. מהו בקצצה א"ר יוסי בר אבין כל מי שמוכר את שדהו לכותי הקרובים היו מביאין חבית מלאים אגוזים וקליות ושוברים לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ איש פלוני ממשפחתו, חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה, ושלשתן בפסוק אחד שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים, שדות בכסף יקנו זה הכסף, וכתוב בספר זה השטר, והעד עדים אלו עדי חזקה:
וזאת לפנים בישראל על הגאולה, זו מכירה. וכן הוא אומר ואם לא יגאל ונגרע מערכך, תמורה זו חליפין וכה"א לא יחליפנו ולא ימיר אותו. לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו. מי נתן למי, בועז נתן לגואל, ר' יהודה אומר גואל נתן לבועז. תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה, א"ר נחמן לא שנו אלא בכלי דכתיב נעלו נעל אין פירות לא, ורב ששת אמר אפילו בפירות דכתיב לקיים כל דבר שלף איש נעלו, ורב נחמן אמר לקיים כל דבר הנקנין במנעל, ורב ששת מה נעל דבר המסויים אף כל דבר המסויים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא:
יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך וגו', לא הוה צריך קרא למימר אלא כלאה וכרחל, אלא אע"פ שיצא בועז וכל סנהדרין שלו מלאה היו מודים שעקר הבית היתה רחל שלא נשתעבד יעקב בבית לבן אלא בשביל רחל:
יתן ה' את האשה. א"ר אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה, לפיכך נכתבה אשת חיל מאל'ף ועד תי"ו. ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן אלא לבית ישראל: