ילקוט שמעוני/רות/רמז תרד
אמר רבי יצחק בא הכתוב לומר כשאדם עושה מצוה יעשה בלב שלם, אילו היה יודע ראובן שהכתוב מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מטעינו ומוליכו אצל אביו, אילו היה יודע אהרן שהכתוב מכתיבו וראך ושמח בלבו בתופים ובמחולות היה יוצא, אילו היה יודע בועז שהכתוב מכתיבו ויצבט לה קלי עגלים פטומות היה מאכילה, רבי כהן ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי יהושע בן לוי לשעבר אדם עושה מצוה נביא כותבה, ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה, אליהו ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב:
ותאכל ותשבע ותותר, אמר רבי יצחק כתיב צדיק אוכל לשובע נפשו זו רות המואביה, וא"כ שמעת מינה תרי או שרתה ברכה בידיו של צדיק או במעיה של צדקת, אבל מה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר נראים הדברים שהברכה שרתה במעיה של צדקת:
וגם אל תשולו לה, רבי יוחנן הוה מבדר סלעים כדי שיזכה בהם ר"ש בר בא, ר"ח רבה הוה מפקיר גדישים כדי שיזכה בהן [ר"ש בן חלפתא]. כיון שנתרחקה אמר בועז לנערו אל תבוזו לה ולא תגערו בה, ואל תשימוה דבר קשה שהיא בת מלכים, גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה, אמר אינה מקבלת, א"ל וגם שול תשולו לה מן הצבתים ולא תודיעוה אלא אתם רואים עומר יחידי עשו אותה שכחה. בוא וראה כמה גדולה מצות שכחת העומר, מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בשדהו ועשה אותו היום סעודה ושמחה גדולה, אמר מצוה זו באה לידינו בלא כוונה נשמח עליה. ולא יפקעו בך בשדה אחר אלו עובדי אלילים שהן חשודין אפילו על הבהמה, ומטב לנו שתביא מעט בצלו של זה ולא הרבה ממקום אחר ותוציא שם רע על משפחתנו:
ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו. תני רבי אושעיא יותר ממה שבעת הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, שכן אמרה לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו, אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו, פעולות הרבה פעלתי עמו בפרוסה שהאכילני:
ותאמר נעמי ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו עם החיים שזנן ופרנסן, ועם המתים שנטפל להם בתכריכיהם, אר"ש בוא וראה כמה כחה של צדקה, בועז גדול הדור היה ואת אמרת האיש טפל לה, קרוב לנו האיש מגואלינו הוא:
הנה הוא (יד) זורה את גורן, אמר ר' אבא בר כהנא מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה, רבי יצחק אמר מהכא ויאבק איש עמון, ר' אבהו אמר מהכא וישכם אברהם בבקר, רבנן אמרין מהכא לך נא ראה, רבא אמר מהכא ויזרח לו השמש:
ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, ובאת והלכה ובאת עד שמצאה בני אדם המהוגנים לילך עמהם. ויאמר בועז למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה, אמר רבי אלעזר דבר חכמה ראה בה שתי שבלים לקטה שלש לא לקטה, במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה עומד מעומד (יושבת) [נופלת] מיושב. וכה תדבקין עם נערותי, וכי דרכוו של בועז לדבר עם הנערות, אמר רבי אלעזר כיון דחזא ותשק ערפה וגו' אמר שרי לאדבוקי בה. גושי הלום/רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך דכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי וגו' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום. וטבלת פתך בחומץ, מכאן שהחומץ יפה לשרב. [ותשב מצד הקוצרים], אמר רבי שמואל/רמז לה עתידה מלכות בית דוד שתחלק. ותאכל ותשבע ותותר, אמר ר' אלעזר ותאכל בימי דוד ותשבע בימי שלמה. ותותר בימי חזקיה ואבע"א ותאכל בימי דוד ושלמה, ותשבע בימי חזקיה, ותותר בימי רבי, דאמר מרי, דאמר מרי אהוריריה דר' היה עתיד משבור מלכא. במתניתא תנא ותאכל בעולם הזה, ותשבע לימות המשיח, ותותר לעולם הבא:
ותאמר רות המואביה אל נעמי, אמר ר' יוחנן ודאי מואביה היא שהוציאה עילה על אותו צדיק, הוא אמר לה וכה תדבקין עם נערותי והיא אומרת לחמותה עם הנערים אשר לי תדבקין, ואף נעמי אמרה ברוח הקדש טוב בתי כי תצאי עם נערותיו. אמר רבי שמואל בר נחמני כל מקום שנאמר עד כלות קציר השעורים וקציר החטים שלשה חדשים. ושמת שמלותיך, וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבת, מכאן אמר רבי חנינא צריך אדם שיהיו לו שני עטיפין אחד של חול ואחד של שבת, כדדרש רבין בצבורא אמר ווי לן כעטיפתנו בחול כך עטיפתנו בשבת:
וירדת הגורן, וירדתי כתיב, אמרה לה זכותי תרד עמך. דבר אחר וירדת הגורן מכאן שאין מעמידין את הגורן אלא בנמוך שבעיר, ר"ש בן חלפתא קבל חד חקל קדמוי דר' חייא רבה כו', אמר ליה אתיה עד מאה כורין, אמר ליה אין עקימת אאידרך, אמר ליה בגבוה של עיר, א"ל ולא כן כתיב וירדת הגורן, (אמר ליה) זיל כפי תיבנא ואשכחת שארא. ותאמר כל אשר תאמר אלי אעשה, אלי קרי ולא כתיב, אמרה לה אף על פי שהדור הזה שטוף בעבירות שמא יבא אחד ויפגע בי אע"פ כן כל אשר תאמר אלי אעשה אלי יסורו הדברים ותרד הגורן זה שאמר הכתוב אני ידעתי נאם ה' (ברמז של"א):
ויאכל בועז וישת וייטב לבו, מלמד שאכל מיני מתיקה אחר סעודה, מלמד שהמתיקה מרגלת הלשון לתורה. דבר אחר וייטב לבו שברך על מזונו הטוב והמטיב. דבר אחר שעסק בתורה שנקרא לקח טוב. ד"א בקש אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב: