ילקוט שמעוני/רות/רמז תקצו
[שנו רבותינו (ב"ב דף י"ד) סדרן של כתובים, רות, ספר תהלים, איוב, משלי, קהלת, שיר השירים, קינות, דניאל, מגלת אסתר, עזרא, דברי הימים, למ"ד איוב בימי משה היה נקדמיה ברישא, אתחולי פורענותא לא מתחלינן, והא רות פורענותא היא, פורענותא דאית לה אחרית, דאמר ר' יוחנן למה נקרא שמה רות שזכתה ויצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות:
ויהי בימי שפוט השופטים. רבי תנחומא בש"ר חייא ורבי ברכיה בשם ר' אלעזר מדרש זה עלה בידינו מן הגולה, כל מקום שנאמר ויהי בימי צרה, א"ר שמואל בר נחמני חמשה הם ויהי בימי אמרפל מה צרה היתה שם, עשו מלחמה, לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו היה המלך נזקק למדינה, כיון שבאו הברבריים ונזדווגו לו התחילו הכל צווחין ווי הה"ד וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש, א"ר אחא לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם היו מבקשין לסמותה היא קדש [הוא אברהם אבינו] שקדש שמו של הקב"ה בכבשן האש, כיון שבאו כשדים ונדווגו לו התחילו הכל צווחין ווי, הוי ויהי בימי אמרפל. ויהי בימי אחז ומה צרה היתה שם, ארם מקדם ומפלשתים מאחור, לבן מלכים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו אמר אם אני הורגו עכשו אתחייב מיתה למלך הריני מושך יונקתו ממנו ומעצמו מת, כך אמר אחז אם אין גדיים אין תישים, אם אין תישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, ואם אין רועה אין עולם, כך היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים, ואם אין תלמידים אין חכמים, ואם אין חכמים אין זקנים, ואם אין זקנים אין נביאים, ואם אין נביאים אין רוח הקדש ואין בתי כנסיות ובתי מדרשות ואין הקב"ה משרה שכינתו בעולם, הה"ד צור תעודה חתום תורה בלמודי. ר' חנינא בש"ר אלעזר אמר למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב בש"ר אחא אומר וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב אין לך שעה קשה כאותה שעה שכתוב בה ואנכי הסתר אסתיר פני, ומאותה שעה קויתי לו שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, ומה הועיל לו הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' וגו', וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו, אלא מלמד שהיו חביבין עליו והיה קורא אותם ילדיו, וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו הכל צווחין ווי. ויהי בימי יהויקים ומה צרה היה שם, ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, למלך ששלח פרוזדגמא שלו למדינה, מה עשו לו בני המדינה, נטלו אותה וקרעו אותה ושרפו אותה באש, אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים הללו הה"ד ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה וגו', כיון שהגיע לפסוק היו צריה לראש מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש, כיון שראו כך צווחו ווי. ויהי בימי שפוט השופטים. ומה צרה היתה שם, ויהי רעב בארץ, משל למדינה שהיתה חייבה ליפס למלך, שלח המלך גבאי טמיון לגבותה, מה עשו בני המדינה הכו אותו וגנו אותו אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים הללו מה שבקש לעשות לנו עשינו לו, כך בימי שפוט השופטים היה אחד מישראל עובד עבודת אלילים והדיין מבקש לעבור עליו את הדין היה הוא בא ומלקה את הדיין, אמר מה שבקש לעשות לי עשיתי לו צווחו כלם ווי אוי לדור ששפטו את שופטיהם. ויהי בימי אחשורוש ומה צרה היתה, שם להשמיד להרוג ולאבד, למלך שהיה כרם נזדווגו לו שלשה שונאים אחד מקטף בעוללות והשני מזנב באשכולות והשלישי מעקר בגפנים, כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, נבוכדנאצר הרשע התחיל מזנב באשכולות החרש והמסגר אלף. המן הרשע התחיל לשרש בגפנים להשמיד להרוג ולאבד כיון שראו כך צווחו ווי, הוי ויהי בימי אחשורוש. זש"ה עצלה תפיל תרדמה על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שפוט השופטים, [ונפש רמיה תרעב] שהיו מרמין לפני הקב"ה מהם עובדים ע"א ומהם עובדים להקב"ה הרעיבן הקב"ה ברעבון שנאמר ויהי רעב בארץ. הפכפך דרך אלו ישראל, שנאמר כי דור תהפוכות המה. איש ואיש ישראל נשבע, וזר שעשו עצמן זרים להקב"ה. וזך ישר פעלו זה הקב"ה שנוהג עמהן במדת ישרות בעולם הזה ונותן להם שכרן משלם לעולם הבא, אמר הקב"ה בני הפכפכים הם סרבנים הם טרחנים הם, לכלותם אי אפשר, להחליפם אי אפשר, להחזירם למצרים אי אפשר, ומה אעשה להם איסרם ביסורין וקונסן ברעבון בימי שופטיהם שנאמר ויהי רעב בארץ. ר' תנחומא פתח נדרשתי ללא שאלו זו רחב הזונה, נמצאתי ללא בקשוני זו רות המואביה שלא יצאת מן העולם עד שראתה שלמה, וכן הוא אומר וישם כסא לאם המלך זו רות המואביה שהיתה אמה של מלכות, ומה ענין רות אצל עצרת שנקראת בעצרת בזמן מתן תורה, ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני וכה"א חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים: