ילקוט שמעוני/קהלת/רמז תתקע
שבח אני את המתים. שאיל שאלתא לעיל מר' תנחום דמן גוי מהו לכבות בוצינא דנורא מן קדם באישא בשבתא, פתח ואמר אנת שלמה אן הוא חכמתך ואן הוא סוכלתנותך, לא דייך שדבריך סותרים את דברי אביך אלא שדבריך סותרים זה את זה, דוד אביך אמר לא המתים יהללו יה, ואת אמרת ושבח אני את המתים שכבר מתו, וחזרת ואמרת כי לכלב חי טוב מן האריה המת, לא קשיא הא דאמר דוד לא המתים יהללו יה הכי קאמר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצות ואין להקב"ה שבח בו, והיינו דאמר רבי חנינא מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, ודקאמר שלמה ושבח אני את המתי דאמר מר כשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה בכמה תפלות ולא נענה, וכיון שאמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב מיד נענה, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים (כתוב בתהלים ברמז תרצ"ח). דבר אחר ושבח אני את המתים, מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספר אין מקיימין, ואלו משה רבינו גזר כמה גזרות ותיקן כמה תקנות וקיימות הן לעולם ולעולמי עולמים, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים. רבי שמואל בר נחמני פתר קריא בדוד בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בקש שתרד אש מן השמים ולא ירדה, התפלל כמה תפלות ולא ירדה, כיון שאמר זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה, הדא הוא דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים. רבי יהודה ורבנן, רבי יהודה אומר חיה דוד באותה שעה, ורבנן אמרי ארונו הביא, ולא פליגי מאן דאמר חיה דכתיב העלית מן שאול נפשי, ומאן דאמר ארונו הביא דכתיב זכרה לחסדי דויד עבדך. דבר אחר ושבח אני את המתים אלו דור המבול, מן החיים אלו סדומים ועמלקים, וטוב משניהם, אלו אלף דור שעלו במחשבה להבראות: