ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקנט
תחנונים ידבר רש. זה משה שבא אצל בוראו בתחנונים. ועשיר יענה עזות. א"ר תנחומא זה עשירו של עולם זה הקב"ה ענה אותו עזות אל תוסף דבר אלי. ד"א תחנונים ידבר רש, א"ר יוחנן אלו נביאי ישראל שאין לך בנביאים גדול כמשה וישעיה ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר ה' חננו לך קוינו, ומשה ואתחנן אל ה', ועשיר יענה עזות אלו נביאי עו"א ואין לך צדיק באומות העולם יותר מאיוב ולא בא אלא בתוכחות שנאמר אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות וכו' (כתוב ביהושע ברמז י"ז):
איש רעים להתרועע. תניא רבי מאיר אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר איש רעים להתרועע:
גם בלא דעת נפש לא טוב. זה הכופה את אשתו לדבר מצוה. ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה, איני והא אמר רבא הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה, לא קשיא כאן לדעת כאן שלא לדעת. אמר רמי בר אבא אמר רב אסור לאדם שיהלך על גבי עשבים בשבת שנאמר ואץ ברגלים חוטא. ד"א גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא מי שחוטא אפילו בשגגה אינו סימן יפה לו, כיצד היו לפניו ב' חנויות אחת של כותי ואחת של ישראל נכנס לאותו של כותי נקרא חוטא, אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא היו לפניו שתי דרכים אחת ארוכה ואחת קצרה הקצרה מלאה צרורות והארוכה אין בה אלא צרור אחד הניח הארוכה והלך בקצרה עליו הוא אומר ואץ ברגלים חוטא. שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לא יצר אדם על עבירות שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו במזיד, ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו אלא שמצות הרבה עתידים לבא לידו, לפיכך אם חטא אדם בשוגג עליו נאמר ואץ ברגלים חוטא. א"ר ביבא בר אבינא לאורח שהיה רגיל לבוא עם הנץ החמה ושכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה בלא ידע לא טוב, ואילו ידע ושמש על אחת כמה וכמה, ולא עוד אלא ואץ ברגלים חוטא. ד"א גם בלא דעת ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר בנדרים ונדבות אסור, בחטאות ואשמות מותר, ריש לקיש אמר אף בחטאות ואשמות אסור הדא הוא דכתיב גם בלא דעת נפש לא טוב. ד"א גם בלא דעת זה שוגג, ואץ ברגלים חוטא זה מזיד. גם בלא דעת נפש לא טוב, עשרה דברים משמשין לקנאה, והריאה לשאוב, המסס לטחון, הטחול לשחוק, קיבה לשינה, כליות יועצות, לב מבין, לשון לדבר, והנפש למעלה מכלם, אמר לה הקב"ה לנפש אני עשיתיך למעלה מכלם ואת יוצאה וחוטאת נפש כי תחטא:
אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. רבי יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש א"ל אימא לי פסוקיך, א"ל אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, א"ל ומי איכא מידי בנביאי דלא/רמזה משה באורייתא, אמר ליה אטו הא מי לא/רמזה באורייתא והא כתיב ויצא לבם ויחדרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלקים לנו, דליא עיניה וחזא ביה, א"ל אמיה תא מהתם דלא ליעביד ביך כדעביד באבוך:
בית והון נחלת אבות וכו' (כתוב בשופטים ברמז ל"ד):
עצלה תפיל תרדמה. על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות גמילות חסדים עם יהושע הדא הוא דכתיב ויקברו אותו בגבול נחלתו וגו', ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי חזרנו על כל המקומות שבמקרא ולא מצינו מקום ששמו הר געש, אלא שנתעצלו ישראל שלא עשו חסד ליהושע, שכשנתחלקה ארץ ישראל היתה עליהם חביבה יותר מדאי והיו ישראל עסוקים במלאכתם זה עוסק בשדהו וזה עוסק בכרמו ונתעצלו מלעשות חסד בקש הקב"ה להרעיש את כל העולם, הדא הוא דכתיב ותגעש ותרעש הארץ. ונפש רמיה תרעב. על ידי שהיו מרמין להקב"ה מהם עובדים לאלילים מהם עובדים למקום הרעיבן הקב"ה מרוח הקדש, הדא הוא דכתיב ודבר ה' היה יקר בימים ההם. דבר אחר עצלה תפיל תרדמה על ידי שנתעצלו בימי אליהו מלעבוד להקב"ה (רפאתה) [רבתה] הנבואה, דא"ר דוסא ששים רבוא נביאים עמדו לישראל בימי אליהו, ונפש רמיה תרעב על ידי שהיו מרמין להקב"ה מהם עובדים לאלילים ומהם למקום, הוא שאליהו אומר להם עד מתי אתם פוסחים וגו', תרעב הרעיבן הקב"ה ברעבון אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. ד"א עצלה תפיל תרדמה על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי שפוט השופטים שהיו מרמין להקב"ה וכו' הרעיבן הקב"ה ברעבון שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים:
בוזה דרכיו ימות, אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום וכו' (כתוב ברמז תתצ"ד):
מלוה ה' חונן דל. אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה, א"ר תנחומא כל מי שהוא מלוה לעני כביכול כאלו מלוה להקב"ה. וגמולו ישלם לו. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא אמר הקב"ה נפש של עני מבקשת לצאת והחייתה חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באים לידי חולי או לידי מיתה ונזכר להם ואתן להם נפש תחת נפש:
רבות מחשבות בלב איש. אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה שנאמר מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה, רבא אמר אם עסוקים לשמה אינה מועלת שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום עצה שיש בה דבר ה' היא תקום:
רבות מחשבות בלב איש. אמר ר' יוסי הגלילי כנגד מי נאמר הפסוק הזה כנגד אבשלום שהיה מחשב להרוג את דוד וליטול את המלוכה ולא היה יודע שמחשבותיו של הקב"ה קודמות לשלו והיא תקום. דבר אחר כנגד אדוניהו שהיה מחשב אני גדול משלמה ולי נאה המלוכה. דבר אחר כנגד המן שהיה מחשב להרוג כל בכורי ישראל ולא היו יודעים שמחשבותיו של הקב"ה קודמות לשלהם והיא תקום:
ושבע ילין בל יפקד רע. א"ר יונה א"ר זירא כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע אל תקרי שבע אלא שבע, אמר רבי אבא בריה דר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע וכו' (כתוב בפ' לא תאונה אליך רעה במזמור צ"א):
לץ תכה ופתי יערים. לץ תכה זה עמלק שנאמר ויחלוש יהושע, ופתי יערים זה יתרו שנאמר וישמע יתרו מלחמת עמלק שמע ובא. ד"א לץ תכה זה הנחש, ופתי יערים זה חוה שנאמר ותפקחנה עיני שניהם הכל שמעו לה ואכלו הה"ד ותתן גם לאישה גם לרבות בהמה וכו'. ד"א לץ תכה אלו פלשתים, ופתי יערים אלו שאמרו ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לבם:
נכונו ללצים שפטים. אמר הקב"ה עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו יסורין לפי שאני יודע את יצרו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משל לעבד רע שהיה נמכר, הלך רבו לקנותו והיה יודע בו שהיה רע לקח עמו כבלים ומגלבים שאם יסרח יהא רודה אותו בהם, כיון שסרח הביא הכבלים וכבלו והגלבים והכהו, אמר לו העבד לא הייתי יודע שאני רע למה לקחת אותי, אמר לו לפי שהייתי יודע שאתה רע התקנתי לך כבלים ומגלבים שאם תסרח אני ארדה אותך. אמר רבי אבין נכונו ללצים שפטים מוכנים הם הדינים ללצים ולעוברי עבירות, בנוהג שבעולם אדם רוכב על החמור פעמים שסורחת עליו ומכה אותה, פעמים (שאינה) [שהיא] סורחת עליו [ואינו] מכה אותה, ברם הכא נכונו ללצים שפטים, ומהו ומהלומות לגו כסילים משל למטרונא שנכנסה לתוך פלטין של מלך כיון דחמת מגלביא תליין דחלת. אמר לה המלך אל תתיראי אלו לעבדים ולשפחות אבל את לאכול ולשתות ולשמוח:
לץ היין. אמר רבי זירא אלו דברי תורה שנאמר ושתו ביין מסכתי, וכל המתלוצץ בדברי תורה נקרא לץ שנאמר לץ היין. דבר אחר אמר רבי יוסי כל מיני משקים יפים לחלום חוץ מן היין למה אם זכה משמחו ואם לאו משממו שנאמר לץ היין הומה שכר:
נהם ככפיר אימת מלך. אמר רבי יהודה בר סימון הרעמים הללו כשהם יוצאין הם מרעישין כל העולם, אימתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה. דבר אחר א"ר חמא בר חנינא מה הכפיר הזה כשהוא צווח בקולו אדם השומע אותו מתירא, נהמתו של הקב"ה עאכ"ו. א"ר לוי שבעה שמות יש לו לארי ואלו הם, ארי, שחל, כפיר, לביא, ליש, שחץ, גור אריה. ארי כמשמעו שהכל מתיראין ממנו, כפיר שכל מי שרואהו כופר בחייו, לביא שהוא חוטף לבבות של בני אדם. ליש שבשרו של אדם לש בשיניו. שחל שחלים לפניו. שחץ שהוא (משחץ) [חץ] בשיניו. ד"א הנביאים עשו סייג לדבריהם השמיעו את האזן מה שהיא יכולה לשמוע ודמו אותו לכפיר. דבר אחר א"ר ישמעאל בוא וראה כחו וגבורתו של הקב"ה שמה שברא בעולמו קבע בכסא הכבוד, ברא אדם ונשר ואריה ושור וקבען בכסא הכבוד, וכיון שהקב"ה נוהם כסא הכבוד מזדעזע, מפני מה שדמות אריה קבוע בו, לכך נאמר נהם ככפיר אימת מלך:
כבוד לאיש. אמר ריש לקיש אמר הקב"ה כבוד היה לי אלולי לא נזדווגתי לאומה זו, אתה מוצא בשעה שגלו ישראל לבין אוה"ע היה הקב"ה מחזר על פתחיהן של אוה"ע לשמוע, ומה הן אומרים אלקיהם של אומה זו נפרע מפרעה ומסיסרא וכיוצא בהם וחוזרין ואומרים ולעולם נער הוא, כביכול הזקינו הדברים, הה"ד ויבא אל הגוים אשר באו שם, לא היה צריך קרא למימר אלא ויבאו ואת אומר ויבא, כביכול הוא עצמו הה"ד ויבא אל הגוים ומה היו אומרים אם עם ה' אלה למה מארצו יצאו:
מים עמוקים עצה בלב איש, קרי עלייהו רב אסי מים עמוקים עצה בלב איש זה עולא, ואיש תבונות ידלנה זה רבה בר חנינא. דבר אחר מים עמוקים, משל לבאר עמוקה ומימיה צוננים והיו מימיה יפים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ממנה ושתה, התחילו הכל דולים ושותים ממנה, כך יהודה משיב דבר על דבר ליוסף עד שעמד על דעתו:
מי יאמר זכיתי לבי. [יהי שמו של הקב"ה מבורך שהטהרה והקדושה שלו הוא והוא בוחן לבות וכליות והוא מטהר את ישראל, אמר שלמה דוד אמר לב טהור ברא לי אלקים שאל שלא כענין, וכיון שידע שלא שאל כענין חזר ואמר הרב כבסני מעוני וגו', ומה השיבתו רוח הקדש הואיל והשפלת עצמך על השאלה אני נותן לך גדולה ואמר עליו בקש לו ה' איש כלבבו, כיון שראה שלמה כך אף הוא אמר מי יאמר זכיתי לבי], מה שכר נטל על כך וישב שלמה על כסא ה', וכי יש אדם יכול לישב על כסא ה' אלא מה כסאו של הקב"ה שליט בכל העולם, אף שלמה שלט בכל העולם שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח עד עזה:
גם במעלליו יתנכר נער. אמר רבי ברכיה עד דהיא פגה אפקת כוביא, שנאמר והארץ היתה תהו ובהו, הוא שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא הרי בנוי כמה דאת אמר לנטוע שמים וליסוד ארץ, והארץ היתה תהו ובהו הרי חרב, ויאמר אלקים יהי אור הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב קומי אורי כי בא אורך וגו'. רבי שמעון בר חנן פתח רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל, אתה מוצא עד שלא גלו היה קורא אותם רעים שנאמר העם הרע הזה אשר מאנו בו, כיון שגלו התחיל משבחן הוי ואוזל לו אז יתהלל שנאמר איכה וגו':
יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת. אמר רבי חנינא מתלא אמר דעת חסרת מה קנית, דעת קנית מה חסרת. עשרה דברים נקראו יקרים (כתוב בירמיה):
לקח בגדו כי ערב זר. תנו רבנן לא תבא אל ביתו לע בוט עבוטו לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב שנאמר לקח בגדו כי ערב זר, ואומר בני אם דערבת לרעך וגו' אם ממון אתה חייב לו התר לו פסת יד ואם לאו הרבה לו רעים. דבר אחר לקח בגדו כי ערב זר וגו' זה שמשון שלקח שלשים סדינים ושלשים חליפות שנתחתן לזר והיא גרמה לו לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי:
ובתחבולות עשה מלחמה. רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סימון אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות. עינים רמות והיו לטוטפות בין עיניך. לשון שקר ולמדתם אותם את בניכם. ידים שופכות דם נקי וקשרת לאות על ידך. לב חורש מחשבות און אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ורגלים ממהרות לרוץ לרעה הוי רץ אחר מילה שנתנה בין ברכים. יפיח כזבים עד (חמס) [שקר] ואתם עדי נאם ה'. ומשלח מדנים בין אחים, אמור לחכמה אחותי את. רבי יוחנן פתר קריא בקברנטין דא"ר יוחנן לעולם יעשה עצמו קברניט היאך לעשות מצוה, ר' יוסי בר חנינא פתר קריא במשכנות אם חבול תחבול. רבי בנייה פתר במשניות, דא"ר בנייה לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות שאם ירתק יפתחו לו אם לגמרא גמרא אם לאגדה אגדה, ר"א בשם ריב"ל עמוד ברזל משנה, ר' יודן פתר קריא בכהן גדול בכניסתו לבית קדש הקדשים חבילות חבילות של מצות בידו דכתיב בזאת יבא אהרן, זאת זכות התורה וזאת התורה, זכות המילה זאת בריתי, זכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת, זכות ירושלם זאת ירושלים, זכות שבטים וזאת אשר דבר להם אביהם, זכות יהודה וזאת ליהודה, זכות ישראל זאת קומתך דמתה לתמר, בזכות התרומה וזאת התרומה, בזכות המעשרות ובחנוני נא בזאת בזכות הקרבנות בזאת יבא אהרן:
מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך, חם על שראה ערות אביו ולא קללו נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל הדורות מקלל אביו ואמו עאכ"ו. מקלל אביו ואמו רבי יהודה ברבי נחמיה ור' לוי, חד מנהון אמר משל לאחד שקנה סכין להיות מחתך בו בשרו נפל על אצבעו וחתכה, כך אין אדם מוליד אלא לכבודו והם מקללין אותו, וחרינא אמר משל לאחד שהדליקו לו את הנר להיות נאות לאורו ונפל על בגדו ושרפו כך אין אדם מוליד אלא לכבודו והם מקללים אותו. נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך דכתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל וכתיב ועלו מושיעים בהר ציון וגו' והיתה לה' המלוכה. מה' מצעדי גבר (כוננו) ואדם מה יבין דרכו. א"ר חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מה' מצעדי גבר, וא"ר חנינא דם נקוף מרצה כדם עולה, אמר רבא ובגודל ימין ובנקוף שני והוא דקא אזיל לדבר מצוה. ההיא אתתא דהוה מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דר' חנינא א"ל שקילי דלא מסתייעא מילתא אין עוד מלבדו כתיב, והא א"ר יוחנן למה נקרא שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה, שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה:
מוקש אדם ילע קדש. רבי חנינא אמר הסוטר לועו של ישראל כאלו סוטר לועו של שכינה שנא' מוקש אדם ילע קדש. ד"א ילע קדש תבא מארה לאדם שהוא אוכל קדשים בלועו. א"ר חייא תבא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש, ואין קדש אלא ישראל שנאמר קדש ישראל לה'. ואחר נדרים לבקר, אחר אם את נדרו מיד נתבקרה פנקסו. אחר נדרים לבקר, ר' חייא בר לוליאני אמר צריך מלקות כד"א בקורת תהיה, תדע לך שכן יעקב אבינו על ידי שאחר נדרו נתבקרה פנקסו שנאמר ויאמר ה' אל יעקב:
נר ה' נשמת אדם. אמר הקב"ה חוה באתה וכבתה אותו הנר תנתן לה מצות הנר כדי שתכפר על אותו הנר שכבתה לכך נצטותה על הדלקת הנר בשבת. היא שפכה דמו של אדם תנתן לה דם נדה שיכפר על אותו הדם ששפכה, אדם חלתו של עולם תנתן לה מצות חלה שיכפר לה על חלה שטמאה. שנו רבותינו אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר על שם חופש כל חדרי בטן וכו' (כתוב ברמז כ"א). ד"א נר ה' נשמת אדם. א"ר אחא הנפש מגדת כל דבר ודבר שאדם עושה במטמוניות בחשך ובגלוי ודפתראות כתובות לפני הקב"ה על מה שבני אדם עושים. לעתיד לבא הקב"ה מוכיח לכל אחד ואחד מעשיו והם עומדים תמהים, משל לאחד שהיה נשוי בתו של מלך והוא משכים ושואל בשלומו של מלך בכל יום והמלך אומר לו כך וכך עשית בביתך כך וכך כעסת כך וכך הכית את עבדיך, והיה יוצא ואומר לבני פלטין שלו מי אמר שכך עשיתי מנין הוא יודע, אמרו לו שוטה שבעולם בתו אתה נשוי ואתה אומר מנין הוא יודע בתו מגדת לו, כך הנפש ויפח באפיו נשמת חיים והיא מגדת לו כל מה שהוא עושה:
חבורות פצע תמרוק ברע. א"ר יהושע כל הממרק את עצמו לדבר עבירה פצעים וחבורות יוצאות לו, ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן, ומכות חדרי בטן ואמר רב נחמן סימן לעבירה הדרוקן:
פלגי מים לב מלך ביד ה'. א"ר הונא שלשה צריכים רחמים, פרנס טוב, שנה טובה, חלום טוב. מלך טוב דכתיב פלגי מים לב מלך ביד ה', שנה טובה דכתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה, חלום טוב דכתיב ותחלימיני והחייני. פלגי מים לב מלך ביד ה', רבי ישמעאל דורש המקרא הזה מה המים הללו כשנתונין בכלי אתה מטה אותו לכל צד שאתה רוצה, כך כשאדם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקב"ה אם זכה העולם הקב"ה מטה לב מלך לטובה ואם לא זכה העולם מטהו לגזרות קשות, וכל גזרה וגזרה יוצאה תחלה לפני הקב"ה, הה"ד (לכל) [על כל] אשר יחפוץ יטנו:
עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. א"ר אלעזר גדול העושה צדקה ומשפט ממי שהקריב כל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח:
הפכפך דרך איש וזר, הפכפך זה עשו הרשע שהוא בא ומהפך על ישראל, גנבתון לא גנבתון, קטלתון לא קטלתון, לא גנבת מאן גנב עמך, לא קטלת מאן קטל בהדך, קניס להון מומי להון, אייתי גולגלתיך אייתי ארנוניתך אייתי דימוסיך, איש זה עשו איש יודע ציד איש שדה. וזר, שעשה עצמו זר למילה ולמצות. וזך ישר פעלו, זה הקב"ה שהוא נוהג עמו במדת ישרות בעוה"ז כפועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה. ד"א הפכפך, אלו עו"א שהם מתהפכים על ישראל ואומרים הב הב, איש, שהם באים מנח שנקרא איש נח איש צדיק תמים, וזר, שהם עובדים עבודת אלילים, וזך, שהקב"ה נוהג עמהם בישרות בעוה"ז. טוב לשבת על פנת גג, עשר גליות גלתה שכינה וכו' (כתוב ביחזקאל ברמז ש"נ):
אוטם אזנו מזעקת דל. רב יהודה היה יתיב קמיה דשמואל אתיא ההיא אתתא צווחה קמיה ולא אשגח בה, אמר ליה לא סבר ההיא אתתא צווחה קמיה ולא אשגח בה, אמר ליה לא סבר לה מר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה, אמר ליה שיננא רישך בקרירי ורישא דרישך בחמימי, הא יתיב מר עוקבא אב בית דין שנאמר בית דוד דינו לבקר משפט:
יכפה אף, א"ר אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאלו במשה רבינו כתיב כי יגרתי מפני האף והחמה, ובעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף, ופליגא דר' יצחק אף כופה חמה אין כופה דכתיב ושחד בחיק חמה עזה, אע"פ ששחד בחיק חמה עזה היא. וא"ר יצחק כל דיין שמקבל שחד מביא חמה עזה לעולם שנאמר ושחד בחיק חמה עזה:
שמחה לצדיק עשות משפטשמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה את הדין, למה שהוא מתרומם בעולם שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט. ד"א שמחה לצדיקו של עולם שעושה מדת הדין בביתו והחריבו שכן הוא אור נורא אלקים ממקדשיך, א"ר יוחנן ממה שעשה במקדו, ומה לביתו ולמקדשו לא נשא פנים על אחת כמה וכמה שהוא עתיד ליפרע ממחריביו. ד"א שמחה לצדיקים שהוא עושה משפט בהם שהוא מנקה אותם מעונותם, תדע שכן דוד כיון שפגעה בו מדת הדין אמר מזמור לדוד בברחו וכו' (כתוב במזמור ע"ז). כי אתאא רב דימי אמר רבי יוחנן כל המרפה עצמו מדברי תורה נופל לגיהנם שנאמר אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח, ואין רפאים אלא יורדי גיהנם שנאמר ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה:
טוב שבת בארץ מדבר, א"ר יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר וכו' (כתוב בשמואל ברמז ש"נ):
אוצר נחמד ושמן בנוה חכם. זה משה, וכסיל אדם יבלענו זה יהושע שלא היה בן תורה והיו ישראל קורין אותו כסיל, ובשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו שהיה מכבדו ופורס הסדין על הספסל ויושב תחת רגליו לפיכך אמר הקב"ה איני מקפח שכרך ועליו נאמר נוצר תאנה יאכל פריה. רודף צדקה (וחסד) זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, וחסד שגמל (הקב"ה) [חסד] לשרה. ימצא חיים שנאמר ושני חיי אברהם וגו', צדקה וכבוד א"ר שמואל בר רב יצחק אמר לו הקב"ה אני אומנותי גמילות חסדים תפסת אומנותי בוא ולבוש לבושי ואברהם זקן. א"ר יצחק משום דרודף צדקה ימצא צדקה, אלא לומר לך כל הרודף אחר צדקה הקב"ה ממציא לו מעות כדי לעשות בהם צדקה, רב נחמן בר יצחק אמר הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות בהם צדקה כדי לקבל בהם שכר, ר' יהושע בן לוי אמר הויין ליה בנים בעלי תורה בעלי עושר בעלי אגדה. בעלי תורה דכתיב ימצא חיים, וחיים זו תורה שנאמר כי מוצאי מצא חיים, בעלי עושר דכתיב צדקה זה עושר, כבוד זו אגדה, דכתיב כבוד חכמים ינחלו:
תניא היה ר"מ אומר יש לו לבעל הדין להשיב אם הקב"ה אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן, אמור לו כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם וכו' (כתוב בתהלים בפסוק בקש שלום ורדפהו):
עיר גברים עלה חכם. ר' יהושע בש"ר אחא גברים כתיב שכלם זכרים ואין בהם נקבות. עלה חכם זה משה שנאמר ומשה עלה אל האלקים:
ויורד עוז מבטחה, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר עוז זו תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן. מבטחה שבטחונה בה ומתן שכרה בצדה, ר' נחמיה אומר עוז זו תורה, מבטחה שכל מי שיגע בה בטוח שהוא גוזר ואחרים מקיימים אותו. שומר מצרות נפשו כי הא דההוא כובס פגע בו בר' אלעזר בר' שמעון קרייה חומץ בן יין אמר מדאית ביה עזות מצוח כולי האי שמע מינה רשע הוא, אמר תפשוהו ותפשוהו, לבתר דנא יתיב דעתיה אזל בתריה לפרוקי ולא מצי, קרי עליה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, זקפוהו קם תותי זקיפא וקא בכי עליה, אמרו לו רבי אל ירע בעיניך הוא ובנו בעלו נערה מאורשה ביום הכפורים, הניח ידיו על בני מעיו ואמר שישו בני מעי שישו, ספקות שלכם כך ודאות שלכם עאכ"ו, מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם כו', הוו מפקי מיניה דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא בתמוז ואב ולא מסרחי, קרי אנפשיה אף בשרי ישכון לבטח. ד"א שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו שאין נגעים באין לאדם אלא על לשון הרע שנאמר זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע:
זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, א"ר הושעיא כל המתיהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא וכו' (כתוב ברמז מ"א):
העז איש רשע בפניו, זה דתן ואבירם שנאמר ויקומו לפני משה, ד"א זה עמלק דכתיב ויבא עמלק מלמד שבא בגלוי פנים. ד"א זה גלית ולמה נקרא שמו גלית שבא. מלמד שבא בגלוי פנים. ד"א זה גלית ולמה נקרא שמו גלית שבא בגלוי פנים וכו' (כתוב בירמיה/רמז רס"ט):
אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. א"ר יהודה אמר רב מצא כלאים בבגדו פושטו ואפילו בשוק מ"ט אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', במקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב:
נבחר שם מעושר רב, בוא וראה כמה שקול שם טוב שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב לא קנה כלום:
עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'. בשעה שהתלמיד הולך אצל הרב ואמר לו למדני תורה אם מלמדו עליהם נאמר רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', ואם לאו עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה', מי שעשה לזה חכם ולזה טפש עושה החכם טפש והטפש חכם, זו משנת ר' נתן, ר' יהודה הנשיא אומר בשעה שהעני הולך אצל עשיר ואומר לו פרנסני אם מפרנסו מאיר עיני שניהם ה', ואם לאו עושה כלם ה' מי שעשה לזה עשיר עושהו עני ומי שעשה לזה עני עושהו עשיר: