ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקמט
מפרי פי איש ישבע טוב. א"ר שמלאי אמר הקב"ה לראובן אתה פתחת בהצלה תחלה שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא מתחומך שנאמר את בצר במדבר, ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי אמר הקב"ה ליהודה אתה הצלת שלש נפשות מן האור ואחד מן הבור חייך שאני מציל לך שלשה חנניה מישאל ועזריה מן האור ודניאל מגוב האריות, אמר הקב"ה למשה אתה אמרת וידעת היום והשבות וגו' אין עוד, חייך מכתיב אני עליך ולא קם נביא עוד וגו', אמר הקב"ה לרחב את אמרת כי ה' אלקיכם הוא אלקים ניחא בארץ שמא בשמים ממעל, את אמרת מה דלא חזו עיניך חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים נפתחו השמים ואראה מראות אלקים, אמר הקב"ה לחנה את קלסתיני ה' צבאות חייך שבנך עומד ופותח בי כה אמר ה' צבאות וכו' (כתוב ברמז שי"ט וברמז תקט"ז ובירמיה ברמז תע"א):
דרך אויל ישר בעיניו. זה עשו שנאמר וירא עשו כי רעות בנות כנען וילך עשו אל ישמעאל הוסיף כאב על כאב. ושומע לעצה חכם. זה יעקב שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו:
יש בוטה כמדקרות חרב. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי [יש בוטה], פתח ליה ר"ג לההוא נברא יש בוטה כמדקרות חרב כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא:
ולשון חכמים מרפא. אמר רב הונא לשון חכמים ברכה, לשון חכמים עושר, לשון חכמים מרפא. לשון חכמים ברכה ברכת הבית ברובה. לשון חכמים עושר דת"ר המוכר פירות לחברו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה, ואם היה פקח שוכר את מקומו. לשון חכמים מרפא דתנן לא ילעוס אדם חטים ויתן על מכתו בפסח מפני שהן מחמיצות:
מרמה בלב חורשי רע. א"ר חמא בר חנינא כל מי שמדבר עם חברו ואוכל ושותה עמו ומדבר עליו לשון הרע הקב"ה קורא לו רע שנאמר מרמה בלב חורשי רע, אבל אם מדבר עליו דברים טובים הקב"ה קורא לו שלום שנאמר וליועצי שלום שמחה. ר' זעירא משמע ליה אפין אוחרנין, כל מי שישן על מטתו בלילה ומחשב בלבו ואומר למחר אני משכים ואעשה טובה עם פלוני עתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבא שנאמר וליועצי שלום שמחה. א"ר הונא מה ראה הכתוב לומר וליועצי היה לו לומר וליועץ, אלא א"ר לוי אלו שתי כליותיו של אדם שמיעצין עמו אחת לטובה ואחת לרעה, של ימין לטובה ושל שמאל לרעה שנאמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, וכן דוד אומר בוחן לבות וכליות, וכי יש לאדם שני לבות, אלא יצר טוב ויצר רע וכליות שיועצין אותו שנאמר וליועצי שלום שמחה: