ילקוט שמעוני/משלי/רמז תתקמד
רבי יונה בשם ר' ירמיה בר אבא פתר קריא בגוג לעתיד, בנתה ביתה זה בית המקדש שנאמר בחכמה יבנה בית, חצבה עמודיה שבעה אלו שבע שני גוג, ר' יונה בשם ר' אבא בר כהנא כל אותם שבע שנים מסיקין ידותיהם של חרבות ושל רמחים ושל סכינים, הדא הוא דכתיב ויצאו וגו', ואותן שבע שנים יהיו פרוטגמיא של צדיקים לעתיד לבא, מתלא אמר דאכיל פרוטגמיא אכיל משתיתא. טבחה טבחה שנאמר בשר גבורים תאכלו. מסכה יינה ודם נשיאי הארץ תשתו. אף ערכה שלחנה ושבעתם על שלחני סוס ורכב, שלחה נערותיה תקרא זה יחזקאל בן אדם כה אמר ה' אלקים אמור לצפור כל כנף וכל חית השדה. בר קפרא פתר קריא בתורה, בנתה ביתה זו תורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה, ולא חמשה הם, בר קפרא עביד מרישיה דוידבר עד ויהי בנסוע הארון חד, מן ויהי בנסוע הארון עד ובנוחה יאמר חד, מן ובנחה יאמר עד סופיה דספרא חד הרי שבעה, טבחה טבחה אלו העונשים, מסכה יינה אלו קלים וחמורים וגזרות שוות, אף ערכה שלחה אלו הערכין, שלחה נערותיה תקרא אלו ישראל, אחר כל השבח הזה מי פתי יסור הנה הניחו דעתו של הקב"ה ואמרו לעגל אלה אלקיך ישראל, בשביל כן אכן כאדם תמותון. ר' אבא בר כהנא פתר קריא באהל מועד, חכמות בנתה ביתה זה בצלאל ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה, חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ימי המלואים, טבחה טבחה אלו הקרבנות, מסכה יינה אלו הנסכים, אף ערכה שלחנה זה סדור לחם הפנים, שלחה נערותיה תקרא זה משה שנא' ויהי ביום השמיני. י"א על שבעה עמודים העולם עומד שנאמר חצבה עמודיה שבעה וכו' (כתוב בתהלים בפסוק לרוקע הארץ במזמור קל"ג):
ד"א חכמות בנתה ביתה זו תורה שבנתה כל העולם בחכמתה, חצבה עמודיה שבעה שנתחצבה משבעה רקיעים וניתנה לבני אדם. ד"א אמר הקב"ה אם זכה ולמד חשוב לפני כאלו העמיד כל העולם כלו, חצבה עמודיה שבעה אלו שבע ארצות, אם זכה נוטל אותו ואם לאו הוא מתחלק לשבע ארצות, טבחה טבחה זו אסתר המלכה שבשעה שהגיע צער לישראל התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע ושכרתו יין ביותר וככסבור היה המן בעצמו שחלקה לו כבוד והוא לא ידע שפרשה היא לו מצודה שמתוך ששכרה אותה יין קנתה לה אומתה לעולם, אף ערכה שלחנה בעולם הזה ובעולם הבא, אי זה זה שם טוב שקנתה שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם, א"ר אלעזר אף יום הכפורים לא יבטל לעולם שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם. דבר אחר זו התורה שעורכת שולחן למי שמתעסק בה בעולם הזה ובעולם הבא. ד"א מעשה היה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי היה תלמידו ומשמשו, ערב יום הכפורים נפשטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ז"ל ועמד על פתח ביתו אמר ליה שלום עליך רבי אמר ליה שלום עליך רבי ומרי, אמר ליה כלום אתה צריך אמר לו ומי אתה, אמר ליה כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים, מיד הלכו שניהם לבית האסורין ומצאו פתח שער בית האסורין פתוח ושר בית הסוהר היה ישן וכל האסורים היו ישנים והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו, מיד נטפל אליהו ז"ל ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע כך א"ל לאליהו ז"ל רבי והלא אמש אמרת לי שכהן היית וכהן אסור לטמא במת, אמר לו דייך ר' יהושע בני חס ושלום שאין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם, והיו מוליכים אותו כל הלילה עד שהגיעו לאנטיפרס של קוצרין, כיון שהגיעו לשם עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות ונפתח המערה לפניהם וראו שם כסא וספסל ושלחן ומנורה, והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו, וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על מנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלקים שגנוז וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבא, אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך, לכך נאמר אף ערכה שלחנה. א"ר ירמיה בוא וראה כמה גדול כבוד התורה שלא דיין לחכמים שהיא עורכת שלחן לפניהם אלא שהיא מוספת להם חכמה על חכמתם, הה"ד תן לחכם ויחכם עוד שמתוך שעוסק בדברי תורה היא מוספת לו יראת ה', שנאמר תחלת חכמה יראת ה'. ודעת קדושים בינה, אלו בעלי גמרא שבשעה שיושבים ומבינים כל דבר ודבר הם דומים למלאכים שנקראו קדושים, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה וגו':
לכו לחמו בלחמי. הרואה יין בחלום יש שותה וטוב לו ויש שותה ורע לו, לתלמיד חכם לעולם טוב לו שנאמר ושתו ביין מסכתי. כל מיני משקים יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותה ורע לו שנאמר תנו שכר לאובד, יש שותה וטוב לו ויין ישמח לבב אנוש. רבי ירמיה פתח יוסר לץ לוקח לו קלון, היא דעתיה דר' יצחק דא"ר יצחק כל המעמיד תלמיד רשע בארץ ישראל כאלו מעמיד לסטים בחוצה לארץ, וכל המעמיד תלמיד בחוצה לארץ מעמיד לו עבד. ד"א יוסר לץ זה ירמיה, לץ זה דורו שהיו ליצנים, לוקח לו קלון שהיו מקללין אותו שנאמר לא נשיתי ולא נשו בי כלו מקללוני, ומוכיח לרשע מומו שהיה מוכיח לישראל ואומר להם איכה:
אל תוכח לץ פן ישנאך. א"ר אליעזר משום ר' יהודה בן שמוע כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה לאדם שלא לומר דבר שאינו נשמע שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך:
תן לחכם ויחכם עוד. מדבר בנה שאמר לו הקב"ה מכל הבהמה הטהורה, כשיצא קרב מן הטהורים, אמר למה רבה הקב"ה בטהורים אלא כדי שאקריב ממנה. ד"א תן לחכם זה בצלאל שאמר לו משה לעשות ארון תחלה והוא עשה המשכן תחלה להשרות בו הארון וכו' (כתוב בשמואל ברמז צ"ח):
אם חכמת חכמת לך. ר' אליעזר היה דורש אם חכמת בתורה כאלו אתה משמחו להקב"ה שנתן לך התורה, ולצת לבדך תשא ולא לאחרים:
אשת כסילות הומיה. מה הכסיל מתגאה [והומה בסכלותו] ואינו יודע מה יהיה בסופו כך אשה זונה [מתגאה] ואינה יודעת מה יהיה בסוף זנותה. ד"א אשת כסילות זו חוה ששמעה לנחש ועברה על צוויו של הקב"ה, ולא עוד אלא שהחטיאה לאדם הראשון, מה כתיב אחריו וישבה לפתח ביתה לקרוא לעוברי דרך המישרים ארחותם, מלמד שנתנה תשובה לדורות ואומרת אשרי מי שמישר ארחותיו ואינו חוטא כשם שחטאתי ואוי לו למי שאינו מיישר ארחותיו ונתחייב כמו שנתחייבתי, שנאמר מי פתי יסור הנה, וכל מי שחסר דעה ילמוד ממני שגנבתי דעתו של הקב"ה ודעתו של אדם הראשון ומצאתי מתוק לשעה ואחר כך היתה מרה שנאמר מים גנובים ימתקו. ואחריתה מרה, שנאמר ולא ידע כי רפאים שם אפילו אדם חוטא ובא על אשת איש מוצא החטא מתוק לשעה ואינו יודע שאחריתה מרה:
מים גנובים ימתקו וגו'. א"ר יצחק מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה ונתן לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם:
בן חכם ישמח אב. זה יצחק שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, ובן כסיל תוגת אמו זה ישמעאל, יש בנים שנתגנו באביהם זה יאשיהו שנתגנה באמון שנאמר כי הוא אמון הרבה אשמה, חזקיה שנתגנה באחז שנאמר צור תעודה, ויש אבות שנתגנו בבניהם, עלי נתגנה בבניו שנאמר ובני עלי בני בליעל, שמואל נתגנה בבניו שנאמר ולא הלכו בניו בדרכיו, ואברהם לא היה כן הוא נתגדל ביצחק שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ויצחק נתגדל באברהם שנאמר אברהם הוליד את יצחק. בן כסיל תוג"ת אמו (בא"ת ב"ש אפרא) אפרא בעיני אמיה אם מודבק אם בדריו של הקב"ה משמח בוראו, הדא הוא דכתיב בן חכם ישמח אב ואין אב אלא הקב"ה שהוא אב לכל העולם שנאמר אבי יתומים. ד"א בן חכם זה שלמה שהיה חכם ביותר, ישמח הקב"ה שנאמר וישב שלמה על כסא ה', ובן כסיל זה המן ששמע לעצת אשתו ונתלה וכל עשרו לא היה יכול להצילו, ללמדך כשמגעת מפלתם של רשעין אין מועיל להם ממונם שנאמר לא יועיל הון ביום עברה, וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות: