ילקוט שמעוני/מלכים ב/רמז רנב
ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל, אמר עולא כל ששמו ושם אביו בנביאים בידוע שהוא נביא בן נביא, שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא, כל ששמו ושם עירו מפורש ביידוע שהוא מאותו העיר, שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים, במתניתא תנא כל שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם לגנאי כגון ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בידוע שהוא רשע בן רשע (שאר קיטעא כתיב ברמז קנ"ג וברמז קע"ב):
וארוחתו ארוחת תמיד כאן נתקיים וחסר לחם מיכניה. וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו, ימיו של מי נראין דברים ימי חייו של יהויכין, שבשעה שהקב"ה נותן שלוה לצדיקים אינו נוטלה עוד מהם עד שהוא מכניסה עמהם לגן עדן:
וימרוד צדקיה במלך בל, מאי מרדותיה אשכחיה צדקיהו לנבוכדנאצר דקא אכיל ארנבא חייא א"ל אשתבע לי דלא מגלית ולא תפיק מילתא, אשתבע ליה, לסוף הוה קא מצער צדקיהו בגופיה אתשיל אשבועתיהיה ואמר. שמע נבוכדנאצר דקא מבזין ליה שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו אמר ליה חזיהון מאי קא עביד צדקיהו לאו הכי אשתבע בשמא דשמיא דלא מגלינא אמרו ליה איתשיל אשבועליה, אמר להם ומי מתשלי אשבועתא אמרי ליה אין אמר להם בפניו או אפילו שלא בפניו, אמרין ליה בפניו, ואתון מאי טעמא עבדתון ומאי טעמא לא אמריתון מיד ישבו לארץ ידמו זקני בת צייון א"ר יצחק ששמטו כרים מתחתיהם:
ואת עיני צדקיה עור, זה משבעה שנדמו לאדם הראשון צדקיהו בעיניו ונעצו לעינו לונביות של ברזל ולא נתעוורו עיניו עד ששחטו את בניו לעינו ובכה שנאמר (וישחט מלך בבל) ואת בני צדקיהו [שחטו] לעיניו, וסמי ליה ואת עיני צדקיהו עור, א"ר שמואל בר נחמני איפוסין גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש שנאמר תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך: