ילקוט שמעוני/מלכים ב/רמז רלו
שלום הרג את זכריה ומלך תחתיו ירח ימים. בשנת ל"ט שנה לעזריהו מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים בשומרון, ובשנת נ"ב שנה לעזריה מלך פקח בן רמליהו עשרים שנה על ישראל בשומרון, ובשנת שתים לפקח בן רמליהו מלך יותם בן עוזיהו בן כ"ה שנה היה במלכו וט"ז שנה מלך ביורשלים, בשנת י"ז לפקח מלך אחז בן יותם בן עשרים שנה אחז במלכו וט"ז שנה מלך בירושלים באותה שעה ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה, ובשנת שלש לאחז היה ויהי בימי אחז ויוגד לבית דוד באותה שעה ויקח אחז את הכסף ואת הזהב וגו', בשנת עשרים ליותם שהיא שנת ארבע לאחז, אפשר לומר כן אלא שהיתה גזירה גזורה בימי יותם ארבע שנים. דבר אחר שרצה למנות ליותם בקבר ולא לאחז בחיים עליו עלה שלמנאסר נמצא אחז מלך יהודה והושע בן אלה משועבדים למלך אשור שמונה שנים. בשנת י"ב (לפקח) [לאחז] ויער ה' את רוח פול ויגלם לראובני ולגדי ולקח את העגל שבבית אל והלך לו לקיים מה שנאמר גם אותו לאשור יובל. ר' נהוראי אומר משום ר' יהושע הרי הוא אומר כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן וגו' אלו הם עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו ופלטו עמהן. (נגב) בפאת מטה מלמד שלא נשתייר מישראל היושבים בשומרון בפאת מטה ובדמשק ערש אלא אחד משמונה שבהם ושאר העם היכן הוא בדמשק לקיים מה שנאמר והגליתי אתכם מהלאה לדמשק. אותה שעה משראה הושע בן אלה שגלו עגלי הזהב עמד והעביר פרדסיאות שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל שבכל מלכי ישראל הוא אומר וילך בדרך ירבעם אבל בהושע בן אלה כתיב רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו עלה עליו שלמנאסר, ומפני מה לא נחתם גזרר דינם לגלות מפני שהיו תולים קללה במלכיהם לקיים מה שנאמר אני ידעתי אפרים וגו', באותה שעה שראה הושע בן אלה שפניו של מלך אשור לעלות ולהגלות את ישראל פעם שלישית הלך ונסמך על מלכי מצרים שכן הוא אומר בשנת י"ב לאחז וגו' מלך הושע וגו' ט' שנים. ר' יוסי אומר אפשר לומר כן כבר היו לו ח' שנים משהרג את פקח ומלך תחתיו ומה תלמוד לומר תשע, שנת תשע למרדו, חכה"א וימצא מלך אשור בהושע קשרר אשר שלח מלכים אל סוא מלך מצרים ולא העלה מנחה למלך אשור וגו' ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא. בשנת ארבע לחזקיה עלה שלמנאסר על שומרון ויצר עליה וילכדה מקצה שלש שנים. בשנת שש לחזקיה היא שנת תשע למרדו של הושע נלכדה שומרון ויגל מלך אשור את ישראל אשורה והיינו דכתיב ויתשם ה' מעל אדמתם. בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וגו', ח' שנים שהה בין גלות ראשונה לשניה ועוד ח' שנים שהה מגלות שניה לשלישית ושהה עוד ח' שנים ועלה על מלך חזקיהו לקיים מה שנאמר כעת הראשון הקל ארצה זבולון וגו'. א"ר יוסי טעות גדולה טעה סנחריב שנאמר אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב, אותה שעה שלח תרתן לאשדוד ושטף עמונים ומואבים והערביים שהיו מסייעין אותם כשצר על שומרון שלש שנים לקיים מה שנאמר שלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב, באותה שעה וישלח מלך אשור את וגו' רבשקה וגו'. הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו, ומה היא השמועה ששמע מה שנאמר וישמע אל תרהקה מלך כוש שטף שבנא הסופר וכל סיעתו והוליכם בזיקים והלך לו לכוש נטל חמדת כל האוצרות ובא לו לירושלים לקיים מה שנאמר יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה. יגיע מצרים זה פרעה מלך מצרים. וסחר כוש זה תרהקה מלך כוש, וסבאים אנשי מדה אלו חיילות שלהם. עליך יעבורו זה ירושלים. ולך יהיו מושלמים לך. אחריך ילכו זה חזקיהו. בזיקים יעבורו זה (בכרה ומנקיה) [כרומנקיא]. אליך ישתחוו ואליך יתפללו שהם מתנים שבחו של הקב"ה ואומרים אך בך אל ואין עוד אפס אלקים. בו ביום נסע סנחריב עשר מסעות בא על עית וגו'. ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשרו וגו' כלם מלכים קושרי כתרים בראשיהם. לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים. ר' יוסי אומר יום שלישי של חזקיהו הוא יום מפלתו של סנחריב ועמדה לו השמש כדרך שעמדה לו לאחז. בארבע לשבוע שהיא י"ח ליובל היתה מפלתו של סנחריב שנאמר וזה לך האות אכול השנה ספיח שעלו בפרק הפסח ולא הספיקו לזרוע ואכלו ספיחיהם, ובשנה השנית שחיס שגדדעו הלגיונות האילנות. ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטלו ואכלו פרים מלמד שלא נשתייר בשבוע אלא אותה שנה. אחר מפלתו של סנחריב עמד חזקינהו ופטר את האוכלוסין שבאו עמו בקולרין וקבלו עליהם עול מלכות שמים שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען, הלכו ובנו במה והקריבו קרבן לשם שמים לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח וגו'. בן עשרים וחמש שנה היה (חזקיה) במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלים. ר' נהוראי אומר הונא בעי קומי רב כל ההאי טיבותא עבד [הושע בן אלה] וכתיב עליו עלה שלמנאסר, אלא כל המתחיל במצוה ולא גמרה שלא אמר הכל יעלו לירושלים אלא אמר מי שרוצה לעלות יעלה שמט הקולר מצוארו ותלאו בצואר הצבור: