ילקוט שמעוני/מלכים ב/רמז רלג
ויוציא את בן המלך ויתן עליו את הנזר ואת העדות, נזר כלילא, עדות א"ר יוהדה אמר רב עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ואל מי שאינו ראוי למלכות אינו הולמתו, אמר דוד זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי בשכר שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות, מאי עדותיה, אמר ר' יהושע בן לוי שהיתה מניחה במקום תפילין והולמתו. והא בעי אנוחי תפילין, א"ר שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש להניח בו שני תפילין. ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך, א"ר יהודה אמר רב שבקש להולמו ולא הולמתו:
בן שבע שנים יהואש במלכו וג' וארבעים שנה מלך בישרוללים. בשנת כ"ג ליואש בדק את הבית הרי קנ"ה שנים משבנאו שלמה עד שבדקו יואש. ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהויעדע הכהן ויזקן יהוידע וישבע ימים וגו' כי עשהה טובה בישראל, משנולדה קללה בימי שלמה נולד יהוידע המתקן רבי אלעזר אומר בעליית בית המקדש היה טמון. א"ר נראין דברי ר' אלעזר בימות החמה ודברי ר' שמואל בימות הגשמים, אמר דוד כי אתה תאיר נרי ביהושבע, וה' אלקי יגיה חשכי ביהוידע:
אך לא יעשה בית ה' ספות כסף. בעי מניה רב הונא מרב ככלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית צרכי מזבח נינהו ומקדשי בדק הבית עושין אותו או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו נעשין, א"ל אין נעשין אלא מתרומת הלשכה. איתיבהי וככלותם הביאו לפני המלך (ולפני) ויהוידע הכהן את שאר הכסף (הנמצא בית ה') ויעשהו כלים לבית ה'. א"ל דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי אך לא יעשה בית ה' ספות כסף מזמרות מזרקות וגו' וחזקו בו את בית ה'. א"ה קשו קראי אהדדי. לא קשיא כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו, וכי גבו והותירו מאי הוי, א"ר אבהו לב בית ידן מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לכלי שרת, דבי רבי ישמעאל תנא כלי שרת היו באים מתרומת הלשכה שנאמר את (שאר) הכסף אי זו הוא כסף שיש לו שירים הוי אומר זו תרומת הלשכה:
ואלישע חלה את חליו. שנו רבותינו שלשה חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידיו ואחד שמת בו שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו, ועד אלישע לא הוה איניש דחליש ואתפח עד דאתא אלישע ובעא רחמי. ועד אברהם לא הוה זקנה מי שרואה אברהם סבור שהוא יצחק ומי שרואה יצחק סבור שהוא אברהם עד דבעא אברהם רחמי שנאמר ואברהם זקן בא בימים, ועד יעקב לא הוה חולשא אמר יעקב ביאך אדם מישב ומצוה את בניו, בעא רחמי והוה חולשא שנאמר ויאמר ליסוסף הנה אביך חולה:
וימת אלישע ויקברוהו, היא שנת עשירי ליהואש, מכאן אתה מחשב כמה שנים פרנס אלישע את ישראל מי"ט ליהושפט ועד עכשו הרי יותר מששים שנים:
ויהיה הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד. שנו רבותינו מי שנתחייב מיתה ביבת דין לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו אלא שתי קברות היו מתוקנין בבית דין אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין, וכל כך למה לפי שאין קוברים רשע אצל צדיק שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וגו'. אמר ליה אביי ודיללמא לקיומי ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, אמר לו אי הכי היינו דתניא על רגליו עמד ולביתו לא הלך אלא ויהי נא פי שנים ברוחך אלי היכי משכחת לה, א"ר יוחנן שרפא את צרעת נעמן שהיא שקולה כמת, דכתיב אל נא תהי כמת (שאר קיטעא כתוב בתהלים ברמז תש"ה):
ויגע האיש בעצמות אלישע ויהי. א"ר חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן שנאמר ויהי הם קוברים וגו'. מילתא דרבי אליעזר עבידא פליגא דאמר רבי עזריה תדע לך כח הצדקה משלום בן תקוה שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום, ומה היה עושה היה ממלא חמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומששיב את נפשו ובזכות זה שרתתה עליו שכינה שנאמר וילך חלקיהו הכהן ואליקים אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה, ולמפרע נקרא שמו סחרה על שם כי טוב סחרה, וכשמת בעלה חסרה אותה צדקת את בעלה ויצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקוה וראו החיל שבא עליהם וישליכו את האיש בקב אלישע וחיה ואח"כ הוליד את חנמאל שנאמר הנה חנמאל בן שלום:
בשנת שתים ליואש בן יואחז מלך ישראל מלך אמציהו בן יואש מלך יהודה, בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנים מלך בירושלים, בשנת (י"ב [י"ד] לאמציה אז הכה את אדום בגי המלח עשרת אלפים ואת אמציה מלך יהודה בן יהואש בן אחזיהו תפש יהואאש מלך ישראל בבית שמש וחזר לשומרון. בו בפרק מת יואש ויחי אמציה בן יהואש מלך יהודה אחרי מות יהואש וגו' חמש עשרה שנה, ומעת אשר סר אמציה מאחרי ה' ויקשרו עליו קשר וגו':
החוח אשר בלבנון זה חמור, שלח אל הארז זה יעקב, תנה את בתך לבני שכם בני חשקה נפשו בבתכם, ותעבור חית השדה אשר בלבנון זה שמעון ולוי, ותרמוס את החוח ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב: