ילקוט שמעוני/מלכים א/רמז רי
ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו. ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' יוחנן שלשה חדשים בראשונה ושלשה חדשים באחרונה ושנים עשר באמצע הרי שמונה עשר חדשים. וכי ימי רבים היו אללא על ידי שהיו ימים של צער. ודכוותה וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה. ודכוותה ימים רבים שמונים ומאת יום, ודכוותה ויהי בימים הרבים ההם. ודכוותה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. ותני ר' חייא ימים שנים רבים שלשה, אלא לפי שהם ימים של צער הוא קורא אותם רבים:
ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיה היה ירא את ה' מאד. מאי אמר ליה, א"ר יצחק אמר ליה ביעקב כתיב ויברכני ה' בלגגלך, ביוסף כתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ביתא דההוא גברא לא מבברך דיימא לאו ירא אלהים אתה, יצתה בת קול ואמרה לו ועובדיה היה ירא את ה' מאד וביתו של אחאב אינו מזומן לברכה. א"ר אבא גדול מה שנאמר בעובדיה ממה שנאמר באברהם אבינו, דאלו באברהם לא כתיב מאד ובעובדיה כתיב ביה מאד, א"ר יצחק מפני מה זכה עובדיה בנביאות מפני שהחביא מאה נביאים שנאמר ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חשים וגו' ואחביא וגו' חמשים חמשים וגו'. מאי שנא חמשים חמשים. אמר ר"א מיעקב אבינו למד והיה המחנה הנשאר לפליטה, רבי אבהו אמר לפי שלא היתה מערה מחזקת יותר מחמשים: