ילקוט שמעוני/מלכים א/רמז קפא
ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, מגיד שמונין ליציאת מצרים, וכה"א בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, אין לי אלא חדשים, שנים מנין ת"ל בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. אין לי אלא באותו הפרק, בפרק אחר מנין, ת"ל בשנת הארבעים לצאת בני ישראל. כל אלו עד שלא נכנסו ישראל לארץ, משנכנסו ישראל לארץ מנין, ת"ל ויהי בשמונים שנה וגו'. כל אלו עד שלא נבנה הבית, משנבנה הבית (מנין ת"ל) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלהמה את בית ה'. לא רצו למנות לבנינו ימנו לחרבנו שנאמר אחרי אשר הוכתב העיר. לא רצו למנות לעצמם ימנו לאחרים שנאמר בשנת שתים לדריוש בשנת שתים לנבוכדנאצר. וכן הוא אומר אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'. וכה"א תחת אשר לא עבדת וגו', לא רציתם להשתעבד לשמים הרי אתם משתעבדים לפני גוים ערביים. לא רציתם לשקול שקלי שמים בקע לגלגולת הרי אתם שוקלים ט"ו שקלים במלכות אויביכם. לא רציתם לתקן את הדרכים ואת הרחובות לעולים לבית הבחירה הרי אתם מתקנים את הבורגנות העולים לצרכי המלכים. וכה"א תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את אויביך בשנאה. תחת אשר לא עבדת את ה' מלובש, ועבדת את אויביך בערום, תחת אשר לא עבדת את ה' מרוב כל, ועבדת את אויביך בחוסר כל, מאי חוסר כל שנטלה דעת מהן ובחוסר תורה מהן. תניא מנין למלכים שאין מונין אלא מניסן דכתיב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל, מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים מה יציאת מצרים מניסן אף מלכות שלמה מניסן. ר' אליעזר אומר ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו מאי שני לאו שני בחדש שמונין בו למלכותו. מתקיף לה רבינא אימא שני בחדש, א"כ שני בחדש בהדיא הוה כתיב. ואימא שני בשבת, אמר רב אשי חדא דשני בשבת לא אשכחן דכתיב. ועוד מקיש שני בתרא לשני קמא מה קמא חדש אף בתרא חדש, בחדש זיו א"ר יהושע מנין שבניסן נולדו אבות שנאמר בחדש זיו שבו נולדו זיוותני עולם, ר' אליעזר אומר מנין שבתשרי נולדו אבות שנאמר ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים ירח שנולדו בו איתני עולם. מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפא הוא דכתיב והאיתנים מוסדי ארץ. ואידך נמי הא כתיב ירח האיתנים, התם דתקיף במצות. ואידך נמי הא כתיב ירח האיתנים, התם דתקיף במצות. ואידך נמי הא כתיב בחדש זיו, התם דאית להו דיוא לאילני. דאמר רבי יהודה האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזא אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות:
והבית אשר בנה המלך שלמה. ר' חייא נפק לקרייתא רמו ליה קראי אהדדי כתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו, וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו לא הוה בידיה, אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה ההוא משפת כרובים ולמעלה קא חשיב. ומאי קמ"ל הא קמ"ל דלמטה כלמעלה מה למעלה אינו משמש כלום אף למטה אינו משמש כלום. דא"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה. תניא נמי הכי ארון שעשה משה במדבר יש לו עשר אמות לכל רוח ורוח. מאר ר' ינאי אמר שמואל כרויבים בנס היו עומדים שנאמר וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו עד קצות כנפיו, וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך, גופייהו היכי קיימי, אלא שמע מינה בנס היו עומדים. כיצד הם עומדים, ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם אל הבית. מאן דאמר פניהם איש אל אחיו דכתיב ופניהם איש אל אחיו, ומאן דאמר פניהם אל הבית דכתיב ופניהם אל פני הבית. ולמאן דאמר ופניהם איש אל אחיו והא כתיב ופניהם אל פני הבית, לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו ש"מ. ולמ"ד פניהם אל פני הבית והא כתיב ופניהם איש אל אחיו, דהוו מצדדי אצדודי כדתניא אונקלוס הגר אור כרובים משעשה צעצועים היו ופניהם מוצדדים כתלמיד הנפטר מרבו. והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו וכתיב קומת הכרוב האחד עשר באמה מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש עומדים אף משכן כרובים בשליש היו עומדים. משכן כמה הוי עשר אמות דכתיב עשר אמות אורך הקרש כמה הוו להו שתין פושכי, תלתייהו כמה הוו עשרין פושכי, דל תשעה דארון וחד דכפורת פשו להו עשרה פושכי וכתיב והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה: