ילקוט שמעוני/מלאכי/רמז תקפט
כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו'. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה כהרב למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו, ור' מאיר מיאך גמיר תורה מפומא דאחר, אמר ר' שמעון בן לויי ר' מאיר קרא אשכח ודריש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר אלא לדעתי. ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, מכל מקום קשו קראי אהדדי, הא בגדול הא בקטן. חביבין ישראל כשהוא מכנן אין מכנן אלא בכהונה שנאמר ואתם כהני ה' תקראו, חביבין כהנים כשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכי השרת שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו', כשהתורה יוצאה מפיו הרי הוא כמלאכי השרת ואם לאו הרי הוא כבהמה וחיה שאינה מכרת קונה:
שחתם ברית הלוי. שנו רבותינו הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים אין נותנים להם תרומות ומעשרות בשרכן, ואם עשו כן חללו, ועליהם הכתוב אומר שחתם את ברית הלוי, ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. שחתם ברית הלוי. לפי שהיה (ב) שבטו של לוי נמולים שנאמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו, אמר להם הקב"ה חייכם אע"פ שאברהם התחיל במילה איני קורא אותה אלא על שמכם שנאמר (בהביאכם בני נכר ערלי לב) שחתם ברית הלוי, ברית אברהם אינו אומר אלא ברית הלוי לפי שהיו נמולים נקרא על שמם:
וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים. אמר רבי יהודה לברכה דלא מוקמי מינייהו לא רישי נהרי ולא גזירפטי. בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל. א"ר יוהדה זה ע"א וכה"א כן בגדתם בי בית ישראל נאם ה'. ותועבה נעשתה בישראל זה משכב זכור, וכה"א ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. כיי חלל יהודה קדש ה' אשה אהב זו זונה, וכה"א לא יהיה קדש בבני ישראל, ובעל בת אל נכר זה הבא על הכותית, וכתיב בתריה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ת"ח הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בלמידים ואם כהן כהן הוא לא יהיהלו בן מגיש מנחה לה' צבאות, א"ר חייא בר אבויה כל הבא על הכותית כאלו נתחתן בע"א שנאמר ובעל בת אל נכר. ד"א בגדה יהודה כפרת יהודה שקרת יהודה, כי חלל יהודה נעשה חולין יהודה ובעל בת אל נכר, וירד ייהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי ושמו חירה:
וזאת שנית תעעשו כסות דמעה וגו'. אר"א כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' וגו' ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך. אמר ר' יוחנן בשעה שעלו ישראל מן הגולה נתפחמו פני נשותיהן של ישראל מפני החמה והניחום ונשאו נשים נכריות והיו נשי ישראל מקיפות את הזבח ובוכות הוא שמלאכי אומר וזאת שנית תעשו, שנית לשטים, כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה, אמר הקב"ה משגזלת וחמסת ונוולת יפיה אנה אתה משלחה, ר' יוחנן בשם ר' חנינא בכל ספר מלאכי כתיב ה' בצאות וכאן כתיב אלהי ישראל שנארמ כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל אלא (ג) לא יחול שמי על הגרושין אלא אלהי ישראל בלבד:
כי שנא שלח. רבי יהודה אומר אם שנאת שלח, ר' יוחנן אומר שנאוי המשלח, ולא פליגי הא בזווג ראשון הא בזווג שני, דאמר ר"א כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר כי ר"א כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר כי שנא שלח וגו'. אמר ה' אלהי ישראל, בישראל נתתי גירושין ולא באומות, ר' חנינא בש"ר פנחס כל הפרשה כתיב ה' (אלהי) צבאות וכאן כתיב אלהי ישראל שלא ייחד שמו אלא ביש אל בלבד:
הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני. בוא וראה שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון, ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף ובציון כתיב אוהב ה' שערי ציון. ביוסף וישנאו אותו ובציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בציון בא יבאברנה נושא אלמותיו. ביוסף המלוך תמלוך ובציון אומר לציון מלך אלהיך. ביוסף ויחלום יוסף חלום בציון בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. ביוסף להשתחוות לך ארצה בציון אפים ארץ ישתחוו לך. ביוסף ויקנאו בו אחיו בציון קנאתי לציון קנאה גדולה. ביוסף כתיב לך נא ראה את שלום אחיך ובציון דרשו את שלום העיר. ביוסף ויראו אותו מרחוק בציון זכרו מרחוק את ה'. ביוסף ויתנכלו אותו להמיתו בציון על עמך יערימו סוד. ביוסף ויפשיטו את יוסף את כתנתו ובציון והפשיט את בגדיך. ביוסף וישליכו אותו הברה בציון צמתו בבור חיי. ביוסף והבור רק אין בו מים, ובציון ובבור אין מים כי אם טיט. ביוסף וישבו לאכל לחים בציון אשור לשבוע לחם. ביוסף ויעלו את יוסף בציון ויעלו את ירמיהו מן הבור. ביוסף ויקרע יעקב שמלותיו וגו' בציון ויקרא אדני אלהים צבאות וגו' לבכי ולמספד וגו'. ביוסף וימאן להתנחם בציון אל תאיצו לנחמני. יוסף מכרו אותו למדינים וציון ובני יהודהה מכרתם ליונים. הראעות שאירעו ליוסף אירעו לציון כו', וכן לעינן הנחמות ביוסף ויהי יוסף יפה תאר, ובציון יפה נוף משוש כל הארץ, ביוסף ויט אליו חסד ובציון זכרתי לך חסד נעוריך. ביוסף ויחלף שמלותיו ובציון אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. ביוסף רק הכסא אגדל ובציון יקראו לירושלים כסא ה', ביוסף וילבש אותו בגדי שש ובציון עורי עורי לבשי עוזך. ביוסף ואת יהודה שלח לפניו ובציון הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני:
וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם. אריב"ל כסף מטהר את הממזרים שנארמ מצרף ומטהר כסף. מאי מגישי מנחה בצדקה אמר רב יצחק צדקה עשה הקב"ה לישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה. א"ר אלעזר (ד) אחת לששים שנא או לשבעים הקב"ה מביא דבר גדול לעולם ומכלה את הממזרים, ונוטל עמהם כשרים שלא לפרסם את החטאים. ארשב"ל במקום אשר תשחט העולה תשחט חטאת, שלא לפרסם את החטאים, כתיב וגם הוא חכם ויבא רע לא מסתברא אלא ויבא טוב, אלא שאפילו רעה שהקב"ה מביא לעולם בחכמה מביאה, ואת דבריו לא הסיר כל כך למה ויקם על בית מרעים וגו'. א"ר הונא אין ממזר חי יותר משלשים יום, אימתי בזמן שאינו מפורסם, ר' יוסי בשם ר' יוחנן אף כן אין הקב"ה נזקק אלא לשבטו של לוי שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף (וזקק) [וטהר] את בני לוי וגו' כזהב וככסף. א"ר זעירא כאדם השותה בכוס נקי, א"ר אושעיא בגין דאנן לוים נפסיד, א"ר חנינא בריה דר' יונה אף לעתיד לבא הקב"ה עושה עמהם צדקה מה טעם והיו לה' מגישי מנחה בצדקה:
וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם. כימי משה שנאמר בו ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה, וכשנים קדמוניות כימי שלמה שנאמר וכל בני ישראל רואים ברדת אש, רבי אומר כימי עולם כימי נח שנאמר כי מי נח זאת לי אש נשבעתי, וכשנים קדמוניות כימי הבל שלא היתה ע"א בעולם. וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר. ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי אמר עבד שרבו קרבו לדין ומעיד בו תקנה יש לו. א"ר יוחנן אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות, א"ר לוי כל המטה דינו של גר כאלו מטה דינו של מעלה שנאמר ומטי גר, וטי כתיב. א"ר חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד שנארמ ולא יראוני הא יראוני מוחלין לו מיד (ברמז ש"ה ותתקל"ג):
אני ה' לא שניתי. עתידה כנסת ישראל לומר לפני הקב"ה רבש"ע איני יודעת מי קלקל במי, ומי שנה במי, אם קלקלו ישראל במקום או המקום בישראל, כשהוא אומר ויגידו שמים צדקו הוי אומר ישראל קלקלו לפני המקום והמקום לא שנה בישראל שנארמ כי אני ה' לא שניתי (כתוב ברמז תקנ"ז):
במארה אתם נארים. א"ר יוהשע אין גוזרין גזרה על הצבוא אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, מאי קראה, אמר רב אדא בר אהבה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו בסיד את ביתו וכו' (ברמז תק"ד). הביאו את כל המעשר אל בית האוצר. רבי יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש אמר ליה פסוק לי פסוקיך, אמר ליה עשר תעשר, אמר ליה לפרוש לי מר מאי עשר תעשר אמר ליה עשר בשביל שתתעשר, א"ל מי שרי לנסויי קוב"ה והא כתיב לא תנסו את ה' אלההיכם, אמר ליה הכי א"ר אושעיא חוץ מזו שנאמר הביאו את כל המעשר וגו', מאי עד בליי די עד שיבלו שפתותיכם לומר די (ברמז תתקי"א):