ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תקיא
אמר רבי יהודה ברבי אלעאי והדא מסייע ליה לבית הלל לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. א"ר שמעון בן יוחאי תמה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי וב"ה על בריאת שמים וארץ אלא שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה קורא אני עליהם יעמדו יחדו. א"ר אלעזר ברבי שמעון אם כדעת אבא למה פעמים הוא מקדים שמים לארץ וארץ לשמים, אלא מלמד ששניהם שקולים זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויצחק ליעקב, ובמקום אחד הוא אומר וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם, אלא מלמד ששלשתם שקולים זה כזה. בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד הוא אומר הוא אהרן ומשה, אלא מלמד ששניהם שקולים זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב ובמקום אחד הוא אומר בלתי כלב בן יפונה הקניזי ויהושע בן נון, מלמד ששניהם שקולים זה כזה, ר' יוחנן בשם חכמים אומרים לבריאה שמים קדמו, לשכלול הארץ קדמה. א"ר חנינא אנא אמרית טעמא לבריאה השמים קדמו שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, לשכלול הארץ קדמה שנאמאר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:
ואת כל אלה ידי עשתה. א"ר ברכיה בשם ר' יודן בר' סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו ואת אמר ואת כל אלה ידי עשתה. ר' יודן אמר בזכות התורה אלה החקים והתורות. ר' יהושע בר נחמיה אמר בזכות ואלה שמות, ויהיו כל אלה נאם ה', אלה תולדות השמים והארץ בהבראם:
ואת כל אלה ידי עשתה. באברהם הכתוב מדבר שהיה חרד על דבריו של הקב"ה דכתיב אחריו שוחט השור זה אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, מכה איש שהרג את נמרוד הוא נמרוד הוא אמרפל, זובח השה אימתי כשהקריב את יצחק בנו שנאמר אלהים יראה לו השה (כתוב ברמז תפ"ט):
שוחט השור מכה איש, אמר ישעיה מי שהוא גונב שורו של חברו ושחטו (לה) כאלו הוא שוחט בעליו. ד"א עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרוות, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ואמר הקב"ה מי שהוא מקריב שור חוץ לאהל מועד כמכה איש, כאלו נפש הוא שוחט שנאמר דם יחשב לאיש ההוא דם שפך. ואת כל ידי עשתה, אתה מוצא שנים עשר חדש בשנה, שנים עשר מזלות ברקיע, שנים עשר שעות ביום, שנים עשר שעולת בלילה, בזכות מה בזכות כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, וכן אליהו כשבא לקרב את ישראל תחת כנפי השכינה נטל שנים עשר אבנים ובנה מזבח:
שמעו דבר ה' החרדים אל דברו. א"ר יהודה ברבי אלעיאי אלו תלמידי חכמים, אמרו אחיכם אלו בעלי מקרא, שונאיכם אלו בעלי משנה, מגדיכם אלו בעלי עמי הא רץ, שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויין תלמוד לומר והם יבושו. קול שאון מעיר (כתוב ברמז תל"ז):
בטרם תחיל ילדה. עד שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, הדא הוא דכתיב וירד יהודה מאת אחיו:
שמחו את ירושלים וגילו בה, רבי עקיבא אומר העושה מלאכה בשתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם, וחכמים אומרים כל שאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחה לעולם, כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנארמ שמחו את ירושלים וגו':
הנני נוטה אליה כננהר שלום. א"ר יוחנן שלש שלומות הם, נהר דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום, וישכים ויאמר הנני נוטה וגו' קודם שיקדימנו פסוק אחר כי יבא כנהר צר. כי הנה ה' באש (כתוב למעלה ברמז תמ"ו):