ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תצו
וקורא לך גודר פרץ, רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא אמר הקב"ה הפרצה הזאת היתה עלי לגודרה ועמדת וגדרת מעלה אני עליך כאותו שעמד בפרץ דכתיב לולי משה בחירו עמד בפרץ. משובב נתיבות לשבת, אמר ר' יהודה בר סימון העני הזה יושב ומתרעם מה אני ומה פלוני הוא יושב בביתו ואני יושב כאן פלוני ישן ע"ג מטה ואני ישן על הארץ ועמדת אתה ונתת לו מעלה אני עליך כאלו נתת שלום ביני לבינו שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי:
אם תשיב משבת רגליך, תנא לא יטייל אדם בתוך הכרך בשבת על מנת שתחשך ויביא פירות ולא לתוך המדינה על מנת שילך לבית המרחץ, ואסור לאדם לצאת בתוך כרמו בשבת ולידע מה היא צריכה. מעשה בחסיד אחד שיצא לתוך כרמו בשבת וראה שם פרצה גדולה וחשב עליה לגודרה בשבת. אמר הואיל וחשבתי עליה לגודרה בשבת ח"ו איני גודרה עולמית, מה פרע לו הקב"ה זימן לו אילן אחד של נצפה ועלה בתוכה והיה מתפרנס ממנה כל ימי חייו:
וקראת לשבת עונג. אמר רב ייהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך, עונג זה איני ייודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת, במה מענגו אמר רבי יהודה בריה דרבי שמואל בר שילת משמיה דרב בתבשיל של תרדין ובדגים גדולים ובראשי שומין, ורב חייא בר אסי אמר רב אפילו בדבר מועט ולכבוד השבת עשאהו הוי עונג. מאי היא, א"ר יהודה כסאא דהרסנא. יוסף מוקיר שבי הוה ההוא גוי בשבבותיה דהוו נכסיה נפישי טובא אמרי ליה כלדאי כלהו נכסיך יוסף מוקיר שבי אכיל להו, אזל זבנינהו לכלהו נכסיה זבן בהו מרגניתא אותביה בסדיניה בהדי דקא עבר במברא אפרחיה זיקא לסדיניה שדייה במיא ובלעיה כוורא, אסקיה אתייה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין כי השתא אמרי להו זילו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבין, אמטייה ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרגניתא זבנא בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא, פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף לשבתא שבתא פרעיה. בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ב"ר יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הם זוכים, אמר ליה בשביל שמעשרים שנאמר עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר, ושבבלבל במה הם זוכים בשביל שמכבדין את התורה, ושבשאר ארצות במה הם זוכים בשביל שמכבדין את השבת, דאמר רבי חייא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית אחד בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב בשש עשרה בני אדם ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וקיתוניות וצלוחיות של כסף קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים, וכשהם מניחים אותו אומרים לה' הארץ ומלואה, וכשהם מסלקים אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, אמרתי לו במה זכית לכך, אמר לי קצב הייתי וכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת, אמרתי לו ברוך המקום שזיכך לכך:
לקדוש ה' מכובד אמר רב המנונא זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. וכבדתו, רב אמר להקדים, ושמואל אמר לאח, אמרי ליה בני פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיחא לן בשרא כל יומא במאי נשנייה, אמר להו אי רגילתו לאקדומיה אחרוה ואי רגילתו לאחרי אקדמוה, רב ששת בקייאט מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שמשא, בסתוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי היכי דליקדמו:
וכבדתו מעשות דרכיך. שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול כי הא דר' יוחנן קארי למאניה מכבדותי. מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול, כדבעי רבי מרבי ישמעאל בר רבי יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת, א"ל וכי בחול מי התירה שאאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרים, ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר. דבר אחר וקראת לשבת עונג זה שבת, לקדוש ה' מכובד זה יום הכפורים, וכבדתו זה (לא) יום טוב הראשון של חג, מעשות דרכיך זה חולו של מועד:
ממצוא חפצך ודבר דבר. מכאן שאסור לו לאדם (לעשותו) [לבקש] חפציו בשבת. ר' זעירא בעא קמי ר' חייא בר אבא אילין דאמרין רוענו זוננו פרנסנו בשבת מהו, א"ל טופס ברכות כך הוא. ודבר דבר אימיה דרשב"י כד הות משתעיא מותר מיליא בשבתא הוה אמר לה אמי שבתא הוא והוות שתקא:
אז תתענג על ה'. א"ר יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מצרים שנאמר אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך, לא כאברהם דכתיב ביה קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה. ולא כיצחק דכתיב ביה כי לך ולזרעך אתן אל כל הארצות האל. אלא כיעקב דכתיב ביה ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. רב נחמן בר יצחק אמר ניצל משעבוד מלכיות כתיב הכא והרכבתיך על במתי ארץ, וכתיב התם ואתה על במותינו תדרוך (כתוב ברמז מ"ג):