ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תפה
אשרי אנוש יעשה זאת. אמר רבי יוחנן כל השומר השבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. רבי הונא בשם רבי ירמיה בר אבא עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל עמלי תורה, מה טעם כי בצל החכמה בצל הכסף, וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, עץ חיים היא למחזיקים בה:
כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו וגו'. א"ר יוחנן משום רשב"י אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין שנאמר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי. ובני הנכר (כתוב ברמז תנ"ט):
והביאותים אל הר קדשי, אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, בבית תפלתם לא נאמר אלא בבית תפלתי מלמד שהקב"ה מתפלל. מאי מצלי אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולי רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין, וכיון שבא דוד באת תפלה שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, וכיון שבאת תפלה באת עבודה עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, לכך התקינו את צמח דוד, ולירושלים, שומע תפלה, רצה:
צופיו עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים, וכי יש כלב אלם והלא שנו רבותינו על כלב שהוא פקח, אלא מה טובו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה (ל) וסוכר את פיו כך היו [צופי] ישראל פקחים חוזים כנביאים, אלא שוכבים אוהבי לנום. ד"א יודעים הוו מה עתיד להגיעם באחרונה והיו מאלמים בעצמן. והכלבים עזי נפש. הרואה כלב בחלום ישכים ויאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב, קודם שיקדמנו פסוק אחר והכלבים עזי נפש: