ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תסד
כי לי תכרא כל ברך, מדבר בולד שאינו יוצא ממעי אמו עד שמשביעין אותו שנאמר כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר, תשבע כל לשון זה יום הלידה אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה, ומה שבועה משביעין אותו אומרים לו הוי צדיק ולא תהא רשע ואפילו כל העולם אומרים עליך צדיק הוי בעיניך כרשע והוי יודע שהקב"ה טבור ונשמה שנתן לך טהורה אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הרי הוא נוטלה ממך. תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן חבר שמסר תרומה לכהן עם הארץ אמר לו אם אתה משמרה מוטב ואם לאו הרי היא שרופה בפניך וכו' (כתוב באיוב בפסוק מי יתנני כירחי קדם):
כרע בל קרס נבו, אמר רב כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז דשריא שנאמר כרע בל קרס נבו וכתיב קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא, רבי ינאי אמר מהכא לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגליו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבדו:
אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה, אין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, וכתיב כי לא אחפוץ במות המת, ומה הקב"ה חפץ, לצדק בריותיו שנאמר ה' חפץ למען צדקו:
קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי. זה אברהם, וכה"א אתה ידעת שבתי וקומי, שבתי בג"ע וטרודי מתוכה, בנתה לרעי מרחוק באיזה זכות יעצת לבראני (טז) בזכות אותו שבא מרחוק:
שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר כל העולם כלו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע, ואידך אמר כל העולם ככלו נזונין בזכותן של צדיקים והם אפילו בזכות עצמן אינם נזונים, כדרב דאמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת כל העולם כלו אינן נזונין אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. ופליגא דרב יוסף דא"ר יוסף מאי אבירי לב אלו גובאי טפשאי, א"ר יוסף תדע דלא מדיירוי גיורא מבינייהו, אמר רב אשי הני בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא ולא קא מגייר גיוראא מנהון: