ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תלט
פחדו בציון חטאים. א"ר ירמיה בן אלעזר לשני תינוקות שברחו מן הספר זה היה לוקה וזה היה מרתת (דכתיב ופחדו אל ה' ואל טובו):
א"ר יונתן כל חנופה שבמקרא באפיקורסות הכתוב מדבר ובנין אב לכלם אחזה רעדה חנפים, א"ר יהודה בר סימון לארכליסטוס שכעס עליו המלך אמר המלך כל מי שתופשו אני נותן לו פרוקופי, עמד אחד ותפשו, אמר המלך ישמרו שניהם עד בקר, והיה זה מתפחד וזה מתפחד, זה מתפחד לומר אי זה פרוקופי המלך נותן לו, וזה מתפחד אי זה דין ידין אותו המלך, כך לעתיד לבא ישראל ועו"א מתפחדים. ישראל מתפחדים שנאמר ופחדו אל ה' ואל טובו, ועובדי אלילים מתפחדים שנאמר פחדו בציון חטאים:
ההוא תלמידא דהוה אזיל בתריה דר' ישמעאל בר' יוסי, חזייה דהוה קא מפחד א"ל חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים, א"ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד, ההוא בדברי תורה כתיב. מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בביתי, עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה'. הולך צדקות. זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ודובר מישרים דכתיב מישרים אהבוך. מואס בבצע מעשקות דככתיב אם מחט ועד שרוך נעל. נוער כפיו מתמוך בשחד שנאמר הרימותי ידי אל ה' וגו'. הוא מרומים ישכון רבי יהודה ברבי סימון ור' חנן בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הה"ד הבט נא השמימה ואין אומר הבט אלא מלמעלה למטה. מצדות סלעים משגבו אלו ענני כבוד. לחמו נתן ואקחה פת לחם. מימיו נאמנים יקח נא מעט מים וכו' (כתוב בתרי עשר ברמז תקט"ו):
ועוצם עיניו מראות ברע. ר' מיאשה בר בריה דר' יהושע בן לוי כל מי שהוא רואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה זוכה ומקבל פני שכינה. מה טעם עוצם עיניו מראות ברע מה כתיב בתריה מלך ביפיו תחזינה עיניך. א"ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, היכי דמי אי דאיכא דרכא אחרינא רשע הוא ואי דליכא דרכא אחרינא אנוס הוא, לעולם דליכא דרכא אחרינא ואפילו הכי מבעי ליה למינס נפשיה. שנו רבותינו מלך מסתפר בכל יום שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך וכו' (כתוב ביחזקאל בפסוק וראשם לא יגלחו ברמז שפ"ב):
איה סופר איה שוקל. אשכחיה שמואל לרב יהודה דקאי ותלי בעברא דדשא וקא בכי א"ל אמאי קא בכית א"ל אמאי קא בכית א"ל ומי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן איה סופר איה שוקל איה סופר סאת המגדלים שהיו שונים שלש מאות הלכות במגדל (הפורח באויר) [הפתוח לאויר], וא"ר אמי שלש מאה בעיי בעי דואג ואחיתופל במגדל (הפורח באויר) [הפתוח לאויר] כו' הא עבוד ותנן שלשה מלכים וארבע הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא ואנן מה תהא עלן, א"ל שיננא טינא היה בלבם:
וצי אדיר לא יעברנו. אמר רב יהודה אמר רב זו בורני גדולה, היכי עבדי מייתי שיתא אלפי גברי לתליסר ירחי שתא ואמרי לה תליסר אלפי גברי לשיתא ירחי וטענין לה חלא עעד דשכבא ונחית בר אמוראי וקטר אטוני דכיתנא כבסתאי קטר להו בספינתא ושקלי לחלא ושדו אבראי וכמה דמדליא עקרא ומייתא ומיחלף על חד תרין בכספא, תלת פרוותי הוו תרתי בי רומאי וחד בי פרסאי דבי רומאי מסקן כסיתא דבי פרסאי מסקן מרגליתא ומיקרייא פורתא דמשמהיג וכו' (כתוב ביחזקאל ברמז שפ"א):
ובל יאמר שכן חליתי א"ר אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. א"ל ר' אבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה. היה ר' מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר העם היושב בה נשוא עון, ועדין הדבר תלוי בדלא תניא כי מלאה הארץ אשם מקדוש ישראל, ועדין דבר תלוי בדלא תניא עדין אין אנו יודעים אם פורקים עונותיהם עליה או אם נושאים עונותיה עליה, כשהוא אומר וכפר אדמתו עמו הוי אומר פורקים עונותיהם עליה. וכן היה רבי מאיר אומר כל הדר בארץ ישראל וקורא קריאת שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש הרי הוא בן העוה"ב ועונותיו מתכפרים לו שנאמר וכפר אדמתו עמו:
כי רותה בשמים חרבי, אתה אמרת פן בחרב אצא לקראתך אף אני חרכב לה' מלאה דם, הנה על אדום תרד כי רותה בשמים חרבי:
כי זבח לה' בבצרה. אמר רבי אבא משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד ובלו מזונותיו ובא אחד וספק לו מזונות, אמר המלך אין עסק אלא עם זה כך וכו' הה"ד כי זבח לה' בבצרה וכו'. שלש טעויות עתיד שר של אדום לטעות כסבור בצר היינו בצרה וכו' (כתיב לפנים):
ונהפכו נחליה לזפת, אתה מוצא סדום ואותה מלכות נגזר על שניהם שישופו באש, אמר הקב"ה על סדום אני גוזר שיהא שריפתה מטמיון שלי שנאמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים, ועל מלכות רביעית גזר שתביא עצים משלה ותשרף בהם לעולם שנאמר ונהפכו נחליה לזפת חגו' לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה (בשמואל ברמז קס"א):
ונפכו נחליה לזפת. אמר רבי תנחומא זו תיברוש ותוצינוש שהם נתונים על שפת העיר. לילה ויומם לא תכבה למה שבטלו ישראל מן התורה שהיו ידגעים בה יומם ולילה, אמר הקב"ה האש שאני מביא בהם אינו כבה לעולם אלא לעולם יעלה עשנה לפי ששרפו את ביתי והיה העשן עולה ממנו, והם אומרים קול שאון מעיר למה, א"ל הקב"ה קול מהיכל זכרו מה שעשיתם בהיכל: