ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תלו

<< · ילקוט שמעוני · ישעיהו · רמז תלו · >>

אמר רבי אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי לשום יעשה לי. רב אמר כאלו בנה פלטין של מעלה ושל מטה שנאמר ושאשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, ר' יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כולו שנאמר ובצל ידי כסיתייך, ר' יהושע בן לוי אמר כאלו מקרב את הגאולה שנאמר ולאמר לציון עמי אתה כו' (כתוב באיכה ברמז תתכ"ג):

הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל. אמר רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה:

הכמכת מכהו הכהו, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר במקל שהכו המצריים את ישראל בו לקו, ר' נחמיה אומר באספטי שהכו המצריים את ישראל בו לקו, ר' נחמיה אומר באספטי שהכו המריים את ישראל בו לקו:

בסאסאה בשלחה תריבנה, לקה ואחר כך שלח שנאמר ויהי בשלח פרעה. בסאסאה בשלחה תריבנה, היה ר' מאיר אומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו וכו' (כתוב ברמז תט"ו). הגה ברוחו הקשה ביום קדים, בעזה שברוחות וכו' (כתוב בירמיה ברמז ש'):

בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות, תאנא בימוס שנפגם מותר, מזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו. היהי דמי בימוס היכי דמי מזבח, אמר רבה בר בר חנה בימוס אבן אחד מזבח אבנים הרבה. אמר חזקיה מאי קראה בשומו כל אבני מזבח אי איכא אכאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים ואם לאו יקומו:

ביבוש קצירה. איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שלחה ארבע מאה דינרי לצדקה לר' אמי ולא קבליה. שדריה לרבא וקבליה, איקפד ר' אמי אמר לית ליה למר ביבוש קצירה תשברנה:

כי לא עם בינות הוא א"ר אלעזר כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו כו' (כתוב בשמואל):

והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. הרואה שופר בחלום ישכים ויאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול קודם שיקדמנו פסוק אחר תקעו שופר בגבעה חצוצרה בברמה. הרואה שופר בחלום יצפה לישועה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע וגו'. ר' אליעזר אומר בניסן נגאלו ישראל ממצרים ובתשרי עתידין להגאל. מנלן אתיא שופר שופר כתיב (הכא) [התם] תקעו בחדש שופר וכתיב (התם) [הכא] והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ר' יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, מ"ט דאמר קרא ליל שמורים הוא לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית, לילה המשומר לעתיד לבא. א"ר חנינא בן דוסא אותו איל שהקרבי אברהם תחת יצחק בנו לא יצא ממנו דבר לבטלה גידיו עשרה נימין לכנור שהיה דוד מנגן בהם. עורו אזור עור במתניו של אליהו ז"ל. קרנו של שמאל שופר של סיני, ושל ימין לעתיד לבא וכו' (כתוב בשמואל ברמז פ' וברמז רכ"ד וברמז שי"ג). לפי שנאמר והיה ביום ההוא יתקע איני יודע מי [התוקע] ת"ל וה' אלהים בשופר יתקע, ועדיין אינו אומר מאין הוא תוקע ת"ל קול שאון מעיר קול מהיכל. יתקע בשופר גדול. הרי זה סימן בכתובים כל מקום שהוא אומר שופר הרי זה סימן יפה לישראל דכתיב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. ואומר וה' אלהים בשופר יתקע (הרימי בכח קולך) ואומר ויהי קול השופר וגו':

ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי. א"ר אלעזר א"ר חנינא עתיד הקקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר יהיה ה' צבאות לעטרת צבי וגו', מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושים צבויונו ולמצפים לתפארתו, יכול לכל, תלמוד לומר לשאר עמו למשים עצמו כשיריים, ולרוח משפט זה הרודה על יצרו, ליושב על המשפט זה דיין שדן דין אמת לאמתו, ולגבורה זה שמתגבר על יצרו, משיבי מלחמה זה שנושא ונותן במלחמתה של תורה, שערה אלו שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו שנאמר וגם אלה ביין שגו וג' ואין פקו אלא גיהנם שנאמר ולא תהייה זאת לך לפוקה, ואין פליליה אלא דיינים שנאמר ונתן בפלילים:

כי כל שולחנות מלאו קיא צואה. ר"ש אומר שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל אם אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה':

את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים. זה משה מלמד החזירוהו על כל המצריות ולא ינק אמר פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא. ברביעית מאי קא עביד יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה שנאמר את מי יורה דעה וגו' גמולי מחלב עתיקי משדים:

מדי עברו יקח אתכם (כתוב במלכים ברמז רמ"א):

כי קצר המצע מהשתרע וגו', מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהיו בו ע"א וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"א דכתיב כי קצר המצע מהשתרע. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן קצר המצע זה מהשתרע לעיו שני רעים כאחד. והמסכה צרה כהתכנס, א"ר שמואל בר נחמני כי הוה מטי ר' יונתן להאי קרא בכי מי שכתוב בו כונס כנד מי הים תעשה לו מסכה צרה. גלוי עריות דכתיב יען כי גבהו בנות ציון. שפיכות דמים דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה ההרבה מאד:

ועתה אל תתלוצצו. א"ר אושעיא כל המתלוץ יסורין באין עליו שנאמר פן יחזקו מוסריכם, אמר להו רבא לבני מחוזא במטותא מינייכו לא תתלוצצו ולא ליתו עלייכו יסורים, א"ר תנחום בר חנילאי כל המתלוצץ גורם כליה לעולם שנאמר כי כלה ונחרצה, א"ר אלעזר קשה היא הליצנות שתחלתה יסורין וסופה כליה. א"ר יודן שני בני אדם נתנבאו על הליצנות שלמה וישעיה, שלמה אמר ולצים לצון חמדו להם, ישעיה אמר ועתה אל תתלוצצו:

ושם חטה. אלו החטים, שורה זה שבולת שועל ולמה נקרא שמו שורה שהיא עשויה כשורה. שעורה אלו השעורים, נסמן זה השיפון, וכוסמת אלו הכוסמין, גבולתו, עד כאן גבולו של לחם לחלה, ולמדין מן הקבלה:

אמר רבי סימון מכיון דכתיב ויסרו למשפט אלהיו יורנו במי שהוא מואס בדברי תורה, א"ר סימון (יב) אילין נשיא דאמרין לא גיעול בננא לבי כנישתא אלא אי חמי למילף מילף, לא עבדן טבות, דכתיב ויסרו למשפט וגו', ויסרו למשפט אלהיו יורנו, א"ר אבא בר כהנא אמר להו נביא לישראל חזרו בתשובה, א"ל אין יצר הרע מניח אותנו, אמר להם יסרו יצריכם אמרו לו אלהיו יורנו:

הפליא עצה הגדיל תושיה. א"ר יוחנן כמה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם. ד"א תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן. ד"א דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם שנאמר כי השתות יהרסון:

הוי אריאל אריאל אריא גברא, קרית חנה דוד קריה שחנה בה דוד, קריה שעשה דוד לקיסרקטון. ספו שננה עלל שננהה חגים ינקופו שנה עלת שנה נפקת ולא היו עולים לפעמי רגלים והיו הדרכים מעלים היגים וקוצים. והציקותי לאריאל מכאן שהיתה קורת רוח בירושלים. והיתה תאניה ואניה סכופי סכופים, והיתה לי כאריאל חרבן ראשון וחרבן שני וכו' (כתוב בירמיה ברמז רנ"ט) והיה כאוב מארץ קולך, שנו רבותינו בעל אוב זה המדבר מבין הפרקים ובין אצילי ידיו, ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והא מדבר. מיתיבי והיה כאוב מארץ קולך מאי לאו דמשתעי כארחיה לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי. שנו רבותינו בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגולת, מעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת, נשאל בגולגלת עולה כדרכו ועולה בשבת:

כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה (כתוב בשמואל ברמז קל"ט):

לכן הנני יוסיף להפליא. יוסף ממלי שכיב ודמך סליק רבי יוחנן ורשב"ל מגמל ליה חסד שלח עמהון יצחק פסיקא, קם חד סבא בעי למספד עלויה קם יצחק וששתקיה אמר קמי אלין תרין אריותא את פתח פומך, א"ל בי יוחנן שבקיה דהוא גבר סב והא בעא מתיקרא באתרי, עאל ואיפטר עילויה ואמר קשה הוא סילוקן של צדיק לפני מי שאמר והיה העולם ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה ומחרבן בית המקדש, דאלו בתוכחות כתיב והפלא ה' את מכותיך ובחרבן בית המקדש כתיב ותרד פלאים, אבל בסילוןקן של צדיקים כתיב הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. א"ל רבי יצחק פסיקא בריך הדין גברא בחיליה, א"ר יוחנן אלו שתקתיה מן הן הוינן ידעין הדא מרגניתא:

הוי המעמיקים מה' (כתוב בשופטים ברמז ס"ו). א"ר לוי לארכיטקטוס שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות, לאחר ימים נעשה גבאי טימיון והיו בני המדינה מטמינים עצמם מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות, אמר להם שוטים שבעולם מפני אתם מטמינים והלא אני הוא שבניתי המדינה ואת החדרים ואת הביבים ואת המערות, כך הוי המעמיקים וגו':

הפכם אם כחמר (ביד) היוצר יחשב, מדמין את הצורה ליוצרה נטיעה לנוטעה, כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני וגו' הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל, לבית מלכות, והכרמל ליער יחשב לחורשים:

ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר סזזה ספר תולדות אדם. לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. היכן מצינו שפדאו יעקב לאברהם אמר רב יהודה אמר רב שפדאו מצער גדול בנים, לפיכך לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה פניו יחורו מאבי אביו. רב הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק אמר אברהם ניצל מכבשן האש בזכותו של יעקב, משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו לישרף וצפה אותו שלטון באיסטרולוגיאה שלו שהיה אותו האיש עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך אמר השלטון כדאי הוא להנצל בזכותה, כך יצא דינו של אברהם מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שעתיד יעקב לצאת ממנו אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו, הה"ד לכן כה אמר ה' אל בית יעקב וגו':

והקדישו את קדוש יעקב, מה ראו לומר בינה אחר קדושת השם דכתיב והקדישו וגו':

ולכן יחכה ה' לחננכם (כתוב ברמז תקס"ג):

אשרי כל חוכי לו (כתוב ברמז שפ"ד):

כי עם בציון ישב. א"ר יהודה בריה דר' חייא כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר כי עם בציון ישב בידושלים בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך וגו' וכתיב בתריה ונתן לכם ה' לחם צר ומים לחץ, ר' אבהו אמר אף משביעין אותו מזיו השכינה שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך, ארבי אחא בר חנינא אמר אין הפרגוד ננעל בפניו שנאמר ולא יכנף עוד מוריך:

והיו עיניך רואות את מוריך. אמר רב האי דמחדדנא מחבראי משום דחזיתיה לרבי מאיר מאוחוריה ואלו חזיתיה מקמיה הוה מחדירנא טפי. ואזניך תשמענה דבר מאחריך. בעא מיניה רבי אלעזר מרב אי זהו בן העולם הבא א"ל ואזניך תשמעננה דבר וגו'. רבי חנינא אמר כל שדעת רבותיו נוחה הימנו:

תזרם כמו דוה צא תאמר לו. אר"ע מנין לעבודת אלילים שמטמאה במשא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה מה נדה מטמאה במשא אף עבודת אלילים מטמאה במשא. ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב. שנו רבותינו אילים ממואב כבשים מחבורן עגלים משרון גוזלות מהר המלך, ר' יהודה אורמ מביאים כבשים שגבהם כרחבם, אמר רבא באר רב שילא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב:

והיה אור הלבנה כאור החמה, וכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכו' (כתוב ברמז תכ"ו):

תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל חמה ובלילה אינה יכולה מפני שלא נבראת להאיר אלא ביום והיכן היא אלא גנוזה ומתוקנת לצדיקים לעתיד לבא. משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. שבעה ולא שלשה הם ולא ברביעי נתלו המאורות אלא כאינש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומי דמשתותי, ר' נחמיה אומר אלו ימי אבלו של מתושלח הצדיק שהשביע להם הקב"ה אורה וכו' (כתוב בפסוק אלה תולדות פרץ ברמז תר"ט):

ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא. השיר יההי לכם כליל התקדש חג. שנו רבותינו ר' יוסי אומר מה בין פסח ראשון לשני, פסח ראשון טעון הלל באכילתו ואין השני טעון הלל באכילתו, מנא ה"מ א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון הלל שאינו מקודש לחג אינו טעון הלל, וזה וזה טעונים הלל בעשיייתם, מ"ט איבעית אימא לילה קא ממעט יוום לא קא ממעט, ואיבעית אימא אפשר ישראל שוחטים את פסחיהם ונוטלים את לולביהם ואין אומרין הלל. דבר אחר לילה המקודש לחג טעון שירה שאין מקודש לחג אין טעון שירה כגון ראש חודש שאין גומרין בו את ההלל וכו' (כתוב ביהושע ברמז ב' וברמז מ"ז):

לך יום אף לך לילה. לך יום מקלס לך לילה מקלס מה הלילה ברשותך שאנו מקלסים לך שירה אף בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום שנאמר ותשר דבורה וגו'. ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג:

ובמלחמות תנופה נלחם. ר' שמואל בר נחמני אמר מצות העומר עמדה להם בימי חזקיה שנארמ ובמלחמות תנופה נלחם בם וכי מלחמות תנופה יש באותו הדור אלא הווי אומר זו מצות העומר:

כי ערוך מאתמול תפתה. יום שיש בו אתמות. אמר רבי פנחס ורבי חוניא לפי שהרשעים אומרים כמה רבואות גיהנם מחזקת מאתים רבוא שלש מאות רבוא כמה רשעים בכל דוד ודור. אמר הקב"ה כל מה שאתם אבים בעולם אף היא מתפתה בכל יום ומרחבת ומעמקת שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה, כי ערוך מאתמול תפתה יום שיש בוו אתמול ואין בו שלשם. בשני גברא גיהנם לפיכך לא נאמר ביום השני כי טוב. כי ערוך מאתמול תפתה וכו' (כתוב ברמיה ברמז רצ"ה וברמז ש'. ובאיוב בפסוק אף הסיתך מפי צר וגו'):

הוי היורדים מצרים לעזרה (כתוב בירמיה ברמז ש"ל). וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור מגיד הכתוב כשהקב"ה מטה ידו רשעים כלים מן העולם, משלו משל למה"ד לביצים וכלי זכוכית שהם נתונים בידי אדם אם יטה ידו מעט מיד הם נופלים ומשתברים, וכן הוא אומר ויט ידו על צפון ויאבד את אשור, ואומר נטית ימינך תבלעמו ארץ, ואומר הנני נוטה את ידי על פלשתים, ונטיתיי את ידי על יהודה, וטנטיתי את ידי על אדום:

כצפרים עפות. אמר רבי יוחנן שלש שלומות הם, צפור דכתיב כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות, וישכים ויאמר קודם שיקדימו פסוק אחר כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו: