ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תלד
והרג את התנין אשר בים. אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה היו מחריבים את כל העולם כלו, מה עשה הקב"ה סרס את הזכר וארג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר והרג את התנין אשר בים, ולמלחיה לזכר, מליחה דנקבה עדיף, ואיבעית אימא כיון דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו לאו אורח ארעא דיחדי בהדי נקבה. ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין את העולם כלו, מה עשה סרס את הזכר וצנן את הנקבה שנאמר הנה נא כחו במתניו זה זכר, ואונו בשרירי בטנו זה הנקבה, ונעביד הני כי הני, כוורא דמליחא עדיף, וניעבד הנך כהנך, פריצותא דכוורי נפיש טפי:
אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה. א"ר אלעזר ברבי שמעון אין הארץ שותה אלא לפי חסומה, אם כן מה יעשו שרשי חרוב מה יעשו שרשי שקמה [ששרשיהם עד תהום, אלא כל אחד ואחד לפי צרכו]. רבי ברכיה בשם רבי יהודה אומר שרשי חטה בוקעים בארץ חמשים אמה גפנים ותאנים בוקעים בצור, א"ר לוי [כך הוא כדקאמרת לפי חסומה, וחרוב ושקמה] אחד לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותם, שנאמר אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה: