ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תטו
כי כל סאון סואן ברעש. היה ר' מאיר אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר בסאסאהנ בשלחה תריבנה, אין לי אלא סאה מנין לרבות תרקב וחצי תרקב רובע וחצי רובע תומן ועוכלא, ת"ל כי כל סאון סואן ברעש, ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפין לחשבון גדול, ת"ל אחת לאחת למצוא החשבון, וכן מצינו בבסוטה ובשמשון ובאבשלום. תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלו ארבע ארבע מיתות דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שרפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטים באים עליו, מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי, וכן לענין מדה טובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה כל ישראל שבעה ימים שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים, יוסף זכה לקבור את אביו לפיכך ויקח משה את עצמות יוסף עמו והקב"ה נתעסק בו שנאמר ויקבור אותו בגי. ויקרא שמו פלא יועץ וגו' (כתוב בשמואל ברמז קט"ו ובמלכים ברמז רל"ח):
לסרבה המשרה ולשלום אין קץ. אמר ר' תנחום דרש בר קפרא בצפורי מפני מה מ"ם שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה, בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד שאמר כמה שירות ותושבחות לא עשיתו משיח, וחזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח, מיד פתחה הארץ ואמרה רבש"ע אני אומרת שירה לפניך תחת צדיק זה ועשהו משיח. זהו שאמר הכתוב מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, אמר שר של עולם לפני הקב"ה רבש"ע עשה צביונו של צדיק זה, יצאה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי, אמר נביא אוי לי עד מתי. יצאה ב"ק ואמרה בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו. אמר רבא ואיתימא רבי יצחק עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי, תאנא משום רבי פייס גנאי הוא לחזקיה וסיעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו, כיוצא בדבר אתה אומר ויאמר יתרו ברוך ה' גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברך עד שאמר יתרו ברוך ה'. קנאת ה' בצאות תעשה זאת, אימתי תמה זכות אבות בימי חזקיה:
דבר שלח ה' ביעקב זה גיד הנשה, ונפל בישראל שפשט איסורו בכל ישראל:
על כן על בחוריו לא ישמח ה'. בעון נבלות הפה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות בעולם ובחורי שונאי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים שנאמר על כן על בחוריו וגו' וכל פה דובר נבלה וגו', מאי ועד ידו נטטויה אמר רב חנן הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה אלא כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה:
ויגזור על ימין ורעב. אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית שנאמר ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו וכתיב צפון וימין אתה בראתם. איש בשר זרועו יאכלו כו' (כתוב במלכים ברמז רל"ב):
ואסיר גבולות עמים. תאנא בו ביום בא יהודה גר עמוניי ועמד לפניהם בבית המדרש אמר מה אני לבא בקהל אמר ר' יהושע מותר אתה לבא בקהל, א"ל רבן גמליאל והא כתיב לא יבא עמוני ומואבי, א"ל רבי יהושע וכי עמון ומואב במקומם הם יושבים והלא כבר עלה סנחריב ובלבל את אכל העולם שנאמר אסיר גבולות עמים וכל דפריש מרובא פריש, א"ל ר"ג הא כתיב ואחרי כןן אשיב את שבות בני עמון וכבר שבו, א"ל רבי יהושע והלא כבר נאמר ושבתי את שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו, מיד התירוהו לבא בקהל:
ותמצא כקן ידי, הה"ד שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו זה פרעה שהיה שליט מסוף העולם ועד סופו והיו לו שלטנות על כל העולם כלו בשביל כבודן של ישראל כו' (בירמיה/רמז ש"ח):
לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו וזון (במלכים ברמז רל"ה):
ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש, א"ר יוחנן תחת כבודו ולא כבודו ממש. רבי יוחנן לטעמיה דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי. ר"א אומר תחת כבודו ממש, רשב"ן אומר כשרפת בני אהרן מה שרפת בני אהרן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן שרפת נשמה וגוף קיים וכו' (בשמואל ברמז קמ"ח):
והיה אור ישראל לאש זה חזקיה, וקדושו ללהבה זה ישעיה, ובערה ואכלה שיתו ושמירו זה המן ובניו. אמרו רבותינו מאה בנים היו להמן עשרה נהרגו ועשרה נתלו והשאר היו מסבבין על הפתחים י"ב חדש ואח"כ נהרגו. ושאר עץ יער (כתוב במלכים ברמז רמ"א). הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל [לבית מלכות] והכרמל ליער יחשב לחורשין. ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר, זה ספר תולמדות אדם:
והיה ביום ההוא יסור סבלו (במלכים ברמז רל"ה):
בא על עית עבר במגרון. אמר רב הונא עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום ואלו הם, בא על עית עבר במגרון וגו' עד עוד היום בנוב לעמוד, הני טובא הוו, צהלי קולך בת גלים לאו מחשבון אלא נביא הוא דקאמר לכנסת ישראל צצבלי קולך בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות לפני כגלי הים, הקשיבי לישה אמר להו מהאי לא תסחפי אלא תסתפי מנבוכדנאצר רשיעא דמתיל כאריה שנאמר עלה אריה מסובכו. מאי עניה ענתות עתיד ירמיה בן חלקיהו מענתות דאיתנבי עלה א"ל מי דמי התם אריה הכא לישה. א"ר יוחנן ששה שמות יש לו לארי, אלו הן, ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ. אי הכי בצרי להו, עברו מעברה תרתי נינהו. רבי אבא בר כהנא אמר צהלי קולך בת גלים אמר להם ישעיה לישראל עד שאתם [עסוקין] בשירים וזמרים לאלילים צהלי קולך בדברי תורה צייצי קולך וכליין בקליך. בת גלים מה הגלים הללו מסויימ ים בים כך אבותיכם מסויימים בעולם. דבר אחר בת גלים ברתהון דגלוואי בתו של אברהם שנאמר לו לך לך מארצך, בתו של יצחק שנאמרבו וילך יצחק אל אבימלך, בתו של יעקב שנאמר וילך יעקב פדנה ארם, הקשיבי למצותי, הקשיבי לדברי תורה, הקשיבי לדברי נבואה, ואם לאו לישה הא אריה סליק עלך זה נבוכדנאצר שכתוב בו עלה אריה מסבכו, עניה מן הצדיקים, עניה מדברי תורה, עניה ממצות ומעשים טובים, ואם לאו ענתות הא ירמיה הענתותי אתי ומתנבא עלך תוכחות שנאמר דברי ירמיהו וגו':
עוד היום בנוב לעמוד. אמר רבי הונא אותו היום נשתייר (על) מעון נוב, אמרי ליה כלדאי אי אזלת האידנא יכלת להו ואי לא לא יכלת להו, מה עבד אורחא דבעי לסגויי בעשרה יומין סגא בחר יומא. מאי ינופף ידו הר בית ציון כי מטא לירושלים שדו ליה בסתרקי סליק ויתיב (חזיא) עילוי שורא עד דחזא לכולה ירושלם כי חזייה איזוטר בעינוי אמר עד כאן יומא רב וסגיא עדן ליה למיעל. (הא סנחריב מלכא דאתור אתא וקם בנוב קרית כהניא לקבל שורא דירושלם) ענה ואמר לחילוותיה הלא דא היא קרתא דירושלם ועלה ארגשית כל משרייתי ועלה כנשית כל מדינתי הלא דא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי, קם מניד ברישיה ומוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דירושלם, אמרו ליה נשדי ביה ירא האידנא אמר להו האידנא נייח לכו דאתיתו מארעא רחיקא ביתו השתא למחר כל חד מינייכו ליתי לי (טינא לחתמא גולמי ונרגמוניה ונשדי ביה) [גולמהרג מיניה] מיד ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו', אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא:
והלבנון באדיר יפול, אמר ליה ריב"ז לאספסינוס שלם עלך מלכא שלם עלך מלכא, א"ל איחייבת תרי קטלי, חדא דקרית לי מלכא ולא מלכא אנא, ועוד אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי, א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא אי לאו מלכא את לא הוה מימסרא ירושלים בידך שנאמר והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך שנאמר והיה אדירו ממנו וגו', ואין לבנון אלא בית המקדש שנאמר גלעד אתה לי ראש הלבנון, וכתיב ההר הטוב הזה והלבנון, ולמה נקרא שמו לבנון על שם שמלבין עונותיהם של ישראל:
ויצא חטר מגזע ישי. עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאי ורדי עבר עילויה חד ערבאי געת תורתיה א"ל בר יהודאי בר יהודאי שרי תורך שרי נירך שרי פדנך דחרב בית מקדשא דידכון וכו' (כתוב באיכה ברמז תתרכ"ה):
ונחה עליו רוח ה' (כתוב בשמואל ברמז ק"ט):
והריחו ביראת ה'. אמר ר' אלכסנדרי מלמד שהטעינו יסורין כריחים. רבא אמר דמריח ודאין וקטיל שנאמר ולא למראה עיניו ישפוט כי הא דבר כחיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אהנא משיחא אמרו ליה כמשיח כתיב והריחו דמריח ודאץ וכו'. הכה ארץ בשבט פיו וכו' (בתהלים/רמז תתפ"ב):