ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז שלא


מדוע נסחף אביריך. אתה מוצא בכל מקום הקב"ה פורע מאלילים תחלה, במצרים ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ואח"כ סוס ורוכבו רמה בים, בבבל כתיב ופקדתי על בל בבבל, וכן הוא עושה למלכות רביעי שנאמר מדוע נסחף אבירך זה השר שלה שהוא מלקה אותו בצרעת, ואין נסחף אלא צרעת שנאמר ולשאת ולספחת ולבהרת. ואח"כ הוא פורע ממנה שנאמר כי ה' הדפו, וכה"א יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה, אבל ישראל כשם שאלהיהם חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך הם חיים וקיימיים לעולם ולעולמי עולמים שנאמר וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם, ובישראל כתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו':

כי כתבור בהרים (כתוב ברמז ס"ו):

תניא רבי אלעזר הקפר אומר עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבע בארץ ישראל שנאמר כי כתבור בהרים וגו', והלא דברים קל וחומר מה תובר וכרמל שלא באו ללמוד תורה אלא לפי שעה נקבעו בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורים בהם ושונים בהם ומרביצין בהם את התורה על אחת כמה וכמה:

עגלה יפה פיה מצרים. תנן התם הבביאו לו את התמיד קרצו ומרק אחר שחיטה על ידו, מאי משמע דהאי קרצו לישנא דקטלא הוא דכתיב עגלה יפה פיה מצרים קרץ מצפון, מאי משמע כדמתרגם רבי יוסף מלכותא יאיא הוה מצרים עממין קטלין מצפון ייתון עלה:

שאנן מואב מנעוריו. א"ר יוחנן מפני מה עופות שבבבל שמנים מפני שלא גלו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו וגו' (כתוב ברמז ת"ג):

אני ידעתי נאם ה' עברתו ולא כן בדיו. ר' חנינא בר פפא אמר תחלת עבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים ובדיו לא עשו כן אלא לשם זנות שנאמר וישב ישראל בשטים. רבי סימון אמר תחלת עבורו של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות ובדיו לא כן לשם זנות אלא לשם שמים, שנאמר ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה:

אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם. כי נח נפשיה דרבי יהושע בן חנניה אמרי ליה רבנן מאי תהוי עלן מאפיקורוסי, אמר להון אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם של עובדי אלילים, ואיתימא מהכא ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לעגדך:

כי אני חשפתי את עשו. ר' סימון אמר קליפת בצלים, כל כך למה גליתי מסתריו בשביל לגלות את הממזרים שבו, וכמה ממזרים העמיד רב אמר שלשה, רבי לוי אמר ארבעה. אמר רבי יוחנן קרח דהכא ממזר הוא: