ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז שיז


אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה. אמר ר' אבין אלו המצורעים שכל מי שהולך אצל אשתו נדה עושה בניו מצורעים והם קוראים על אבותיהם אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. א"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפרקיה הוה דריש תלתא שמעתתא ותלתא מתלי ותלת קראי, אמר ר"י שלש מאות משלות שועלים היו לו לר"מ ואנן לא בא לידינו אלא שלשה, אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, מאזני צדק אבני צדק, צדיק מצרה נחלץ:

ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו וגו' ואמר וכל בניך למודי ה', בעולם הזה ישראל לומדים תורה מב"ו לפיכך משכחין אותה שנתנה על ידי משה שהיה בשר ודם, וכשם שב"ו עובר אף למודו עובר שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל לומדים אלא מפיו וכשם שהקב"ה חי וקיים לעולם אף למודו מה שישראל לומדים ממנו אינם שוכחים לעולם שנאמר וירשו בית יעקב את מורשיהם ואין מורשיהם אלא תורה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה:

ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי, ספר המקנה זה גט פשוט, חתום זה מקושר, גלוי זה פשוט שבמקושר, המצוה והחקים אלו דברים שיש בין מקושר לפשוט, הא כיצד זה עדיו שנים וזה עדיו שלשה, זה עדיו מבפנים וזה עדיו מבחוץ, ואיפוך אנא מתוך שנתרבה בקשריו נתרבה בעדיו (כתוב ברמז תקס"ג):