ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז שיא
ועת צרה היא ליעקב, רבנן אמרין למה הדבר דומה לבן מלך שיצא לתרבות רעה והיה לו שלשה פדגוגים, האחד אמר עשו לו כבלים של מאה ליטרין, והשני אמר אינו יכול לעמוד בהם עשו לו כבלים של שנים עשר ליטרין, והשלישי אמר איני יכול לעמוד בהם עשו לו כבלים של ליטרא, כך משה אמר ומצאוהו רעות רבות וצרות. דוד אמר יענך ה' ביום צרה כשם שהיום י"ב שעות. ירמיה אמר עת צרה היא ליעקב וממנה יושע. הנביאים מיחדים צרותייהם של ישראל (כתוב למעלה ברמז קנ"א). שנו רבותינו מתוך כעס רצון, מתוך רוגז רחמים, מתוך צרה רוחה, מתוך ריחוק קירוב, מתוך נפילה קימה, מתוך אפילה אורה. מתוך כעס רצון הרף ממני ואשמידם מיד וינחם ה'. מתוך רוגז רחמים ברוגז רחם תזכור. מתוך צרה רוחה עת צרה ליעקב וממנה יושע. מתוך ריחוק קירוב והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. מתוך נפילה קימה כי נפלתי קמתי. מתוך אפילה אורה כי אשב בחשך ה' אור לי. ועבדו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם אשר אקים להם. א"ר יהודה אמר רב עתיד הקב"ה להעמיד להם לישראל דור אחד שנאמר ואת דויד מלכם אשר אקקים להם הקים לא נאמר אלא אקים, א"ל רב פפא לאביי והא כתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם, אמר ליה כגון קיסר ופלגא קיסר: