ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז רפג
כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות. ר' יוחנן ורבי שמעון בן לוי ורבנן, ר' יוחנן אמר משל למלך שהיו לו שני בנים כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו והגלהו, אמר אוי לו לזה מאיזו שלוה גלה. כעס על השני נטל את המקל והגלהו אמר אנא הו דתרבותי בישא, כך גלו עשרת השבטים התחיל הקב"ה אומר איו להם כי נדדו ממני, וכיון שגלו שבט יהודה ובנימין כביכול אמר הקב"ה אוי לי על שברי. ר' שמעון בן לוי אמר משל למלך שהיו לו שני בנים, כעס על הראשון נטל את המקל וחבטו ופרפר ומת התחיל מקונן עליו, כעס על השני נטל את המקל וחבטו ופרפר ומת אמר אין בי כח לקונן אלא קראו למקוננות ותקוננה, כך גלו עשרת השבטים התחיל מקונן עליהם שמעו את הדבר הזה אשר אני נושא עליכם קינה בית ישראל וכיון שגלו שבט יהודה ובנימין כביכול אמר הקב"ה אין בי כח לקונן אלא קראו למקוננות ותמהרנה ותשאנה עליהם נהי אין כתיב כאן אלא עלינו דידי ודידהון. ועפעפיהם יזלו מים אין כתיב כאן אלא ועפעפינו יזלו דידי ודידהון. ורבנן אמרין משל למלך שהיו לו שנים עשר בנים, מתו שנים התחיל מתנחם בעשרה, מתו ארבעה התיחיל מתנחם בשמנה, מתו כלם התחיל מקונן עליהם:
ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. שנו רבותינו נשים במועד מענות אבל לא מטפחות, בזה ובזה לא מקוננות, אי זה עינוי ואי זהו קינה, עינוי שכלם עונות כאחת, קינה אחת מדברת וכלם עונות שנאמר ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה, אבל לעתיד לבא אומר בלע המות לנצח וגו':
כי עלה מות בחלונינו. שנו רבותינו דבר בעיר כנס רגליך דכתיב לך עמי בא בחדריך, ואומר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, אף על גב דבחדרים אימה מחוץ תשכל חרב, רבא בעדן ריתחא הוה סכר כוי שנאמר כי עלה מות בחלונינו: