ילקוט שמעוני/יחזקאל/רמז שנו
ואנעלך תחש. א"ר יהודה סנדל התפור בפשתן אין חולצים בו שנאמר ואנעלך תחש, ואימימא תחש אין מידי אחרינא לא, נעל נעל ריבה. ואתן נזם על אפך, למה הדבר דומה למי שהיה הולך אצל הזהבי לעשות לאשתו קוזמין והיא הולכת אצל מכשף לעשות לו כשפים, אמר לה בתי אני הולך לעשות לך קוזמין ואת הולכת לעשות לי כשפים, כך אמר הקב"ה ואתן נזם על אפך ואת מכעסת באזניך שנאמר ויתפרקו כל העם את הזהב אשר באזניהם, וכתיב ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה', חייכם פעמים הכעסתם אותי באזניכם אף אני מחריב שני בתים באותו לשון, שנאמר באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים וגו'. ויצא לך שם בגוים (כתוב ברמז קמ"ט). ולחמי אשר נתתי (כתוב ברמז ע"ד):
ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי, תמן תנינן מקום היה בירושלים ותופת שמו (כתוב ברמז רע"ז). ההוא כומרא אזיל לגבי חד בר נש והוה אמר ליה צלם פלן שלח לגבך בגין דשמע דאית לך בנין סגיאין בגיל מה לית את מקרב חד מנהון, והוא אמר לו אינם ברשותי חד בכסף וחד בדהב וחד בענא וחד בבקרותא אמר ליה אין את אזיל פני לגביה לית הוא מיכעס עלך, והוא אמר לי אית לי חד בר זעיר בכי רביה המתן עד דהוא אתי ואני יהיב לך יתיה ואת אזיל מקרב ליה. אמר לו הקב"ה ותקחי את בניך אשר ילדת לי מכל בנים שהיה לך לא היה להקריב לאלילים אלא זה שהיה מקודש לשמי, ר' יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא משל למטרונא שא"ל אהובה עשה לי חמין נטלה לברנשטין של מלך עשתה לו חמין, אמר לה המלך מכל כלים שהיה לך לא הוה ליך לעשות חמין אלא בברנטין שלי:
ותפשקי את רגליך לכל עובר. תמן תנינן המפתה נותן שלשה דברים, האונס ארבעה, המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו אונס שנותן את הצער, צער דמאי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צער של פיסוק רגלים, וכן הוא אומר ותפשקי את רגליך לכל עובר:
ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר, דרש לוי בר סיסי מהו גדלי בשר וכי יש לזה רגל אחד ולזה שלשה רגלים, אלא שהיו כלם ערלים, וכה"א וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, ר' אמי אמר כלם בעלי גבורה היו. ולא היית כזונה לקלס (כתוב ברמז י"א):
ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך. א"ר חסדא כל זונה שנשכרה סוף שוכרת, וכה"א ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך, וכה"א מאתנן זונה קובצה ולאתנן זונה ישוב: