ילקוט שמעוני/יחזקאל/רמז שנא
עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד. א"ר ברכיה נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שלא נעשה בסדום, בסדום כתיב וחטאתם כי כבדה מאד, ובשבט יהודה ובנימין כתיב במאד מאד, ואותם לא נשתיירה מהם פליטה ואלו נשתיירה מהם פליטה, אלא אותה ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים לא פשטו ידיהם מצות ואלו פשטו ידיהם במצות, הה"ד ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן וכל כך למה היו לברות למו בשבר בת עמי:
ויאמר אל האיש לבוש הבדים (כתבו ברמז ר"כ):
יהי כהגבאי ופלטיהו בן בניהו מת וגו'. רב ושמואל חד אמר לטובה וחד אמר לרעה, מאן דאמר לטובה כי הא דאיסתנדרא דמישן חתניה דנבוכדנאצר הוה שלח ליה מכל שביא דאייתית לך לא משדרת לן דקאי קמן. בעא לשדורי ליה מישרלא אמר ליה פלטיהו בן בניהו אנן דחשבינן ניקום הכא קמך ועבדין ניזלו להתם, וקאמר נביא מי שעשה טובה זו ימות בחצי ימיו. מאן דאמר לרעה דכתיב ותשא אותי רוח ותבא אותי אל שער בית ה' הקדמוני הפונה קדימה, ממשמע שנאמר ופניהם קדמה וגו' איני יודע שאחוריהם כלפי מערב כו' מלמד שהיו מפריעים עצמם כו' וקאמר נביא מי שעשה הרעה הזאת בישראל ימות על מטתו. ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם. א"ר שמואל בר רב יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' אליעזר אומר זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא מאי דכתיב מעון אתה היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר רבא מריש הוה גריסנא בגו ביתא, כיון דשמעת להא דאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך לא גריסנא אלא בבי כנשתא:
והסירותי לב האבן (כתוב ברמז ר"י). אמר הקב"ה לישראל היו מסקלים יצר הרע קימעא קימעא שנאמר סולו סולו המסלה סקלו מאבן ולעולם הבא אני עוקרו שנאמר והסירותי (את) לב האבן. ונתתי להם לב בשר. (ט) לב בוסר בחלקו של חברו. אר"ש בן לקיש ברית נחלק לאוירות, ריש לקיש הוה יתיב לעי באוריתא בהדא אלטיס בטבריא, נפקין תרתין נשין מן תמן אמרה חדא לחברתא בריך רחמנא דאפקן מן הדין אוירא בישא, צווח להון ואמר להון מן הן אתון אמרין מן מזגא, אמר אנא חכים (מן) מזגא ולית בה אלא תרתין עמודין, אמר ברוך המקום שנתן חן המקום על יושביו. חד תלמיד דרב יוסי הוה יתיב קודמי הוה מסביר ליה ולא סבר ליה, אמר ליה אמאי לית את סבר, אמר ליה דאנא גלאי מן אתרא, אמר ליה אמאי לית את סבר, אמר ליה דאנא גלאי מן אתרא, אמר ליה מן הן את אמר ליה מן גובת שמאי, זמה אינון אוירא דתמן כד מניקא אתיליד אנן גבלין וטסין מוחיה דלא ייכלון יתיה יתושא אמר ברוך המקום שנתן חן מקום על יושביו:
ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה, אמר רמי אמר רב זה חמת נר קערה ושטיח. בחוסר כל אמר רבא בלא שולחן, רב חסדא אמר בלא אשה, רב ששת אמר בלא שמש, ר' נחמן אמר בלא דעת, תאנא בלא מלח בלא רבב, אמר אביי נקטינן אין עני אלא בלא דעת, במערבא אמרי דדא ביה כלא ביה ודלא דא ביה מה ביה. דא קנה מה חסר. דא לא קנה מה קנה. רבי חייא בר אבא אמר כלי גולה חמת וקערהה ושטיח וכל אחד ואחד משמש שני דברים, חמת ממלאו מים ונותנו תחת ראשו, קערה אוכל בה ושותה בה, שטיח לישיבה וישן עליה, ר' שמעון בן חלפתא אומר קיפה אחת של ארבע אזנים שהיא מחזקת את כולם, אמר הקב"ה לישראל והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו, והם לא עשו כן אלא כיון שגלו התחיל אחד מהם ללוש עיסתו והיה אחד מהם חופר גומץ בארץ ולש בה עיסתו והיתה נגבלת בעפר וצרורות וכיון שהיה נותנה לתוך פיו ולועס היו שניו קהות לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני: