ילקוט שמעוני/יחזקאל/רמז שמח
ויאמר אלי הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים וגו', בתחלה היו עובדים עבודת אלילים במטמוניות וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים אותה אחר הדלת דכתיב ואחר הדלת והמזוה שמת זכרונך, וכיו שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים אותו בגנות שנאמר זובחי בגנות, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בראשי ההרים שנאמר על ראשי ההרים יזבחו, וכין שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בשדה דכתיב גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי על כל תלם ותלם היו מעמידים צלם. ר' פנחס ור' חלקיה בש"ר יהושע היה אחד מהם חורש שדהו מעמיד צלם באמצע כי שיהא ראשי תלמים נראים לה, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בראשי דרכים דכתיב על כל ראש דרך בנית רמתך, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים ברחובות דכתיב ותבני לך גב ותעשי לך רמה בכל רחוב, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושים בחוצות ירושלים שנאמר ומספר חוצות ירושלים שמתם מזבחות לבשת, וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיוות עושים בעיירות שנאמר כי מספר עריך היו אלהיך יהודה, עד היכן עד שהכניסו אותה לבית קדש הקדשים שנאמר סמל הקנאה הזה בביאה מהו בביאה א"ר אחא בייא בייא תותבא מפני מרי ביתא, א"ר ברכיה כי קצר המצע מהשתרע מלקבל אשה ובעלה וריעה וכיון שחטאו גלו וכיון שגלו התחיל ירמיהו מקונן עליהם איכה (כתוב למעלה ברמז רמ"ז). והנם שולחים את (ה) הזמורה אל אפם לפי שלא היו ישראל יודעים מה טיבה של זמורה עד שבא עמלק ולמדה להם, וממי למדה מעשו דכתיב הכי קרא שמו יעקב חכחך בגרונו והוציא את הזמורה (כתוב ברמז צ"ט):
ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר. עד כאן עמד חטא של עגל, ר' ברכיה אמר עד של ירבעם הדא הוא דכתיב כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעת שומרון, אמר הקב"ה באתי לרפאות לישראל מחטאו של עגל ונגלה עון רעת שומרון, ר' שמואל בר נחמני בש"ר יונתן עד חרבן בית המקדש הדא הואדכתיב קרבו פקודות העיר, וכתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם: