ילקוט שמעוני/יחזקאל/רמז שמה
זאת ירושלים בתוך הגוי שמתיה, אמרו המלאכים לפני הקב"ה רבש"ע אינה זו ירושלים, א"ל ותמר את משפטי לרשעה (מכל) [מן] הגוים, א"ל והם עמך ונחלתך, א"ל כי שכחוני עמי, א"ל עשה בשביל האבות, א"ל והאבות מבערים את האש, א"ל עשה בשביל הבנים, א"ל וימרו בי הבנים, א"ל עשה בשביל שבטו של יהודה, אמר להם ויעש יהודה הרע, עשה בשביל הגדולים, א"ל ראשיה בשחד ישפוטו, עשה בשביל הקטנים, א"ל ותופשי התורה לא ידעוני, אמרו לו עשה בשביל הנביאים אמר להם מחטאת נביאיה, אמרו לאו עשה בשבילנו, א"ל ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים, אמרו לו עשה בשביל שמך שנקרא עליהם, א"ל ואת שם קדשי חללו וגו', איקונין של אביהם מהו עושה אצלך, השליך משמים ארץ תפארת ישראל, האמירה שהלבישוך מה היא עושה עליך עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו. וציון אומרת עזבני שכחני. וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם (ברמז רכ"ו):
החמס קם למטה רשע וגו' ולא מהמהם, החמס קם אתמהא ח"ו אינו קם ואם קם למטה רשע וגו' ולא מהמהם, החמס קם אתמהא ח"ו אינו קם ואם קם למטה רשע לחיובו של רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם לא מנהון ולא מממונם ולא מן תמהתהון. למה לא נה בהם לא נח בהם. לא היה לשום בריה נחת רוח מהם כההיא דאמר ר' אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי אלא שמצא חן שנאמר ונח מצא חן. ד"א החמס קם מלמד שזקף ראשו כמקל. קופה מלאה עבירות מי מקטרג בראש כלם גזל:
כי המוכר אל הממכר לא ישוב, אפשר יובל בטל ונביא מתנבא (כתוב ברמז שכ"ב):
שמו כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה, זהו שאמר הכתוב נבוכדנצר מלכא עבד צלם די דהב רומיה אמין שתין פתיה אמין שית א"ר יוחנן אשכחת אמר כל דרומיה שתין ופותייה שית אם אין בעביו שליש [רומו] אינו יכול לעמוד ואת אמרת אקימיה בבקעת דור א"ר ביבי בקובה היו מעמידים אותו והוא נופל, עד היכן, ר' חגי בש"ר יצחק עד שהביאו כל כסף וזהב שהביאו מירושלים ושפכו דימים על רגליו לקיים מה שנאמר כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהי. מרתא בת ביתוס עסירתא דירושלים חות שדרתיה לשליחא אמרה ליה זיל אייתי לי סמידא, אדאדזיל אזדבן, אתא א"ל ססמידא ליכא חוורתא איכא, א"ל זיל אייתי לי, אדאזל אזדבן, א"ל חוורתא ליכא גושקרא איכא, א"ל זיל אייתי לי, אדאול אזדבן, א"ל גושקרא ליכא קמחא דשערי איכא, אמרה ליה זיל אייתי לי. אדאזל אזדבן, הות משלפא מסאנא אמרה איפוק איחזי אי משכחנא מידי למיכל, איתיב לה פרתא בכרעא ומתה, קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה וגו', ואיכא דאמרי גרוגרת דר' צדוק אכלה ואתניסא ומתה, וכי הוה קא ניחא נפשה אפיקתה לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא, אמרה האי למאי איבעי לי, לקיים מה שנאמר כספם בחוצות ישליכו וזהבם וגו'. ובאו בה פריצים וחללוה, אמר אביי בקשו לגנוז דינארא טריאנא אדרינא שיפא מפני טבעה של ירושלים עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר ובאו בה פריצים וחללוה. מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני המזבח ששקצום מלכי יון, קרא אשכחו ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה, אמרי היכי נעביד נתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא, לנסרינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא, ולתברינהו ולשקלינהו לנפשייהו כיון שאשתמש בהו גבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהם הדיוט. כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם קל וחומר ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצום נעשו חול נעקר מן העולם דכתיב ביה בליליא קטיל בלשאצר, המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם דכתיב ביה בליליא קטיל בלשאצר, המשתמש בכתרה של תורה עאכ"ו, ר' טרפון אשכחיה ההוא גברא וכו' (כתוב ברמז רי"ב):
חשמל, עד היכן מעשה מרכבה, רבי אומר עד וארא בתרא, רבי אומר עד החשמל, עד וארא מתרגמינן מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים, איכא דאמרי עד וארא מסרינן ראשי פרקים מכאן ואילך אם הוא חכם מבין מדעתו אין ואי לא לא, ומי דרשינן מחשמל והא ההוא ינוקא דהוה דריש מחשמל נפק נורא מחשמל ואכלתיה, שאני ינוקא דלאו אורח ארעא, אמר ר' יהודה א"ר ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, מה עשה עלה לעליה והעלו לו שלש מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרש. תנו רבנן מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל, יצא אש מחשמל ושרפתו, בקשו חכמים לגנוז ספר יחזקאל, אמר להם חנניה בן חזקיה אם זה חכם כלם חכמים, מאי חשמל אמר ר' יהודה חיות אש ממללות, במתניתא תאנא עתים חשות עתים ממללות בשעה שהדבור יוצא מפי הגבורה חשות ובשעה שיאן הדבור יוצא מפי הגבורה ממללות:
והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה. בביאה אח' שנכנס מנשה לבית קדש הקדשים היה חטאת לישראל שעשה צלם של ארבעה פנים והכניסו להיכל. ר' אחא אמר בייא בא לעלמא תותבייא מפגן למרי ביתא, ולמה עשה צלם של ארבעה פנים כנגד ארבעה חיות שהם סבולות תחת כסא הכבוד. ד"א כנגד ארבע רוחות שבעולם אמר כל מי שיבא מארבאע רוחות העולם יהא משתחוה לצלם. כי עזב אלהים את הארץ (כתוב ברמז ס"ב):