ילקוט שמעוני/יחזקאל/רמז שלו


ויהי בשלשים שנה. שלשים שנהה (א) משנמצא הספר בבית ה'. ואני בתוך הגולה (כתוב ברמז שכ"ח). על נהר כבר (כתוב ברמז ה'). נפתחו השמים (כתבו ברמז י' וברמז כ"א):

היה היה דבר ה' עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל שאר הארצות, וא"ת דן אינ מן הנביאים שנדבר עמהם בח"ל, לא נדבר עמהם אלא בזכות אבות שנאמר כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך. ויש אומרים אע"פ שנדבר עמהם בח"ל לא נדבר עמהם אלא במקום טהרה על מים שנאמר ואני הייתי על נהר אובל, ואומר ואני הייתי על יד הנהר הגודל הוא חדקל (ואומר היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכנן), וי"א נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוצה לארץ שנאמר היה היה. היה שנדבר עמו בארץ, היה שנדבר עמו בחוצה לארץ. ר' אלעזר בן צדוק אומר הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה מגיד שהבקעה כשרה לדבור. יחזקאל בן בוזי הכהן שהיו מבזים אותו כו' (כתוב/רמז רנ"ז):

וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, להיכן אזל, א"ר יהודה לכבוש את כל העולם כלו תחת נבוכדנאצר, וכל כך למה כדי לשאל יאמרו אומרת העולם ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו, אמר הקב"ה מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי אלילים, עונותיהם של ישראל גרמו לי (כתוב ברמז ש"ח):