ילקוט שמעוני/יהושע/רמז כט
תניא עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים שבבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים, ולא נתחלקה אלא בכספים דכתיב בין רב למעט, אמר רבי יהודה סאה ביהודה שוה חמשה סאין בגליל. ולא נחלק אלא בגורל דכתיב אך בגורל יחלק את הארץ, ולא נתחלקה אלא באורים ותומים. הא כיצד אלעזר מלובש באורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של תחומין היו מונחים לפניו והיה מכוון ברוח הקדש ואומר אם זבולון עולה תחום עכו עולה לו, טרף בקלפי שבטים ועולה בידו זבולון טרף בקלפי תחומין ועלה בידו עכו. וחוזר ומכוון ברוח הקדש ואומר אם נפתלי עולה תחום גינוסר עולה לו וכן לכל שבט ושבט. לא כחלוקה של עולם הזה העוה"ב, העוה"ז אדם שיש לו שדה פרדס אין לו שדה לבן, שדה לבן אין לו שדה פרדס, אבל חלוקה של עולם הבא אין לך אדם מישראל שאין לו בשפלה בהר ובנגב. דכתיב שער ראובן אחד שער שמעון אחד והקב"ה מחלקה בעצמו שנאמר ואלה מחלוקתם נאם ה'. אמר מר עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, אידך למאן, אמר רב חסדא לנשיא דכתיב והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל, א"ל רב פפא לאביי אימא רונגר בעלמא, א"ל עליך אמר קרא והנותר לנששיא מזה ומזה לתרומת הקדש ואחוות העיר:
ולו תאנת שילה. אמר רבי חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף ונכנסה בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבלעה דכתיב ונסב הגבול מזרחה וגו', ר' יוסי בר חנינא אומר ורצון שוכני סנה עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלה תזכה ותאכל (מן) [בין] הסנואין שלה:
וידברו בני יוסף את יהושע אמדוע נתת לי גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה'. ונתן לי עשרים אלף וחמש מאות (טו) יותר מאפרים אחי בסדר פנחס ונתקיימה הברכה בי כה יהיה זרעך. ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה. לכו ותחבאו עצמכם ביערים כדי שלא תשלוט בכם עין הרע א"ל מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב ביה בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ואמר ר' אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי בר' חנינא אמר מהכא וידגו לרוב מה דגים שבים אין עין הרע שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם:
על פי ה' נתנו לו את העיר. ארץ ישראל לא נתחלקה אלא בגורל שנאמר אך בגורל יצאו יהושע וכלב שלא נטלו בגורל אלא על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח. כתיב סרח וכתיב חרס א"ר אלעזר בתחלה פירותיה דומים לחרס ולבסוף פירותיה מסריחין מרוב שומנן, ואי תימא בתחלה מסריחין מרוב שומנן ולבסוף דומים לחרס:
אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן. א"ר יצחק מנין שהפקר ב"ד הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא בעצת השרים והסגנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מעדת הגולה, ו"א אומר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למאות בני ישראל, וכי מה ענין ראשים אצל אבות, לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין לעם כל מה שירצו: