ילקוט שמעוני/יהושע/רמז כז
ויהי בבואה ותסיתהו. אמר רבא א"ר יצחק אמרה לו מה חמור זה כיון שאין תבן באבוסו צועק (יג) אף אשה שאין לה תבואה בתוך ביתה צועקת. ארץ הנגב נתתני אדם שמנוגב מכל טובה, ונתת לי גלות מים אדם שאין בו אלא דברי תורה. ויתן לה כלב את גלות עלית ואת גלות תחתית מי שרזי עליונים ותחתונים גלויים לו יבקש מזונות ממנו. תאנה הוא עתניאל הוא יעבץ עתניאל שענאו אל, יעבץ שיעץ ורבץ את התורה לישראל. ומה שמו יהודה החי שמעון שמו, ומנא לן דענאו אל דכתיב ויקרא יעבץ לאלהי ישראל ויאמר אם ברך תברכני בתורה, והרבית את גבולי בתלמידים, והיתה ידך עמדי שלא אשכח את למודי, ועשית לי מרעה שיהיו לי רעים כמותי, לבלתי עצבי שלא יסגפני יצר הרע מלשנות, אם תעשה לי מוטב ואם לאו הריני יורד בנסיסי לשאול, זו משנת רבי נתן, ר' יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכני בפריה ורביה, והרבית את גבולי בבנים ובנות, והיתה ידך עמדי במשא ומתל, ועשית לי מרעה שלא יהא בי לא מיחוש ראש ולא מיחוש אזנים ולא מיחוש עינם, לבלתי עצבי שלא יסגפני יצר הרע. אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני יורד בנסיסי לשאול:
וקינה ודימונה ועדעדה. א"ל רב הונא בר נתן לרב אשי מאי דכתיב וקינה ודימונה ועדעדה. א"ל מתוותא דארעא דישראל קא חשיב, א"ל אטו לא ידענא דמתוותא דארעא דישראל קא חשיב אלא רב גביהה מבי ארגיזא אמר בה טעמא כל מי שיש לו קנאה על חברו ודומם שוכן (עדי) עד עושה לו דין. אלא מעתה ציקלג ומדמנה וסנסנה הני נמי מאי, א"ל אי הוה רב גביהה הכא הוה אמר טעמא. רב אחא מבי חוזאי אמר הכי כל מי שיש לו צעקת לגימא עלל חברו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין:
תניא רבי יאשיה אומר ליואי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו. מה תלמוד לומר לאלה תחלק הארץ, מפני נשים וקטנים. ר' יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנאמר אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף לאלה תחלק הארץ. מה ת"ל לשמות מטות אבותם שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל נחלות שבתורה חיים יורשים את המתים וכאן יורשים המתים את החיים. רבי אומר משלל למה הדבר דומה לשני אחים כהנים שהיו בעיר לזה היה לו בן אחד ולזה שלשה בנים. יצאו לגורן זה נוטל סאה ואלו נוטלין שלשה סאין והוליכו אצל אביהם וחזרו וחלקו בשוה. כיוצא בו אתה אומר בבאי הארץ זה נוטל בית סאה ואלו נוטלין שלה בית סאה והורישו את אבותיהם וירשו מתים את החיים וחזרו וחלקו בשוה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר זה נטטל חלקו וחלק אביו וזה נטל חלקו וחלק אביו נמצאת מקיים לאלה תחלק הארץ נמצאת מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו. הרי שיצאו עמו ממצרים עשרה בנים ובכניסתן לארץ נמצאו חמשה בנים קורא אני עליו למעט תמעיט נחלתו. ההרי שיצאו עמו חמשה בנים ובכניסתן נמצאו עשרה קורא אני עליו לרב תרבה נחלתו. כיון שראו בנות צלפחד שהארץ נתחלקה לזכרים ולא לנקבות נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה אמרו לא רחמי בשר ודם כרחמי המקום, רחמי ב"ו רחמיו על הזכרים יותר מהנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן רחמיו על הזכרים על הנקבות ועל הכל שנאמר נותן לחם לכל בשר נותן לבהמה לבהמה, ואומר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד מגיד הכתוב מיחסו לשבח הרי זה צדיק בן צדיק, וכל מי שמעשיו סתומים ומעשי אבותיו סתומים והכתוב מיחסו לגנאי הרי זה רשע בן רשע. בן מנשה בן יוסף, כשם שיוסף חבב את ארץ ישראל כך יצאו ממנו וחבבו את ארץ ישראל. מחלה נעה חגלה אי כל הקודם במקרא קודם במעשה תלמוד לומר ותהיינה מחלה תרצה מגיד ששקולות זו בזו. רבי נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים, אנשים אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, ונשים אמרו תן לנו אחוזה:
תנא דבי רבי ישמעאל בנות צלפחד כלם שקולות היו דכתיב ותהיין הויה אחת לכלן. תנא בנות צלפחד חכמניות היו דרשניות היו צדקניות היו, חכמניות היו שלפי שעה דברו דאמר ר' שמואל בר ר' יצחק אותו היום היה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין. אמרו ליה אם כבן אנו נירש כבן ואם לאו תתייבם אמנו מיד ויקרב משה. דרשניות היו שהיו אומרות אלו היה לו בן לא דברנו. צדקניות היו שלא נשאו אלא להגון להן. תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה, איני והאמר ר' חסדא נשאת פחותה מבת עשרים יולדת עד ששים, בת עשרים ילודת עד ארבעים, בת ארבעים שוב אינה יולדת, אלא מתוך שצדקניות היו נעשה להם נס כיוכבד שילדה בת מאה ושלשים שנה: