ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרסח
אמר רבי שמעון חסידא גזל הנכרי אסור, אבדת כותי מותרת מנין לגזל שאסור שנאמר ואכלת את כל העמים בזמן שהן מסורין בידך. אבדת כותי מחותרת דכתיב לכל אבדת אחיך לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר לכותי, אימא הני מילי היכא דלא אתא לידיה דלא מיחייב לאהדורי בתריה כדישראל אבל היכא דאסא לידיה לכותי נמי ליהדר, אמר רבינא ומצתא דאתא לידיה משמע. בא ואמר לו הריני הולך לימכר יכול תזקק לו, תלמוד לומר אחרי נמכר אי אלה זקוק לו אלא עד שימכר. גאולה תהיה לו מיד אל תניחהו שיטמע ומנין שאחיו מאביו קודם לאחיו מאמו, תלמוד לומר אחד מאחיו יגאלנו דודו זה אחי אביו, בן דודו זה בן אחי אביו, או משאר בשרו [מלמד] שהקרוב קרוב קודם. או השיגה ידו יד עצמו, ונגאל מכל אדם, מה תלמוד לומר יגאלנו שלשה פעמים לרבות כל גאולות שיהו כסדר הזה. בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת עבד עברי הנסכר לנכרי נגאל לחצאין או לא, א"ל ולאו אומרת התם ונמכר כלו ולא חציו ה"נ נגאל כלו ולא חציו. בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת המוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לחצאין או אין נגאל לחצאין, גאול גאולה גמר משדה אחוזה מה שדה אחוזה אין נגאל לחצאין אף האי נמי אין נגאל לחצאין, או דילמא היכא דגלי גלי היכא דלא גלי לא גלי. אמר ליה ממדרשחו של ר' שמאול נשמע שלוה וגואל וגואל לחצאין וגו'. אמר רבי שמעון מה טעם לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוצזרת לבעלים ביובל הורע כחו שאין לוה וגואל וגואל לחצרין, מקדיש שהורע כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה יוצאה לכהנים ביובל, יפה כחו שלוה וגואל וגואל לחצאין. האי מוכר בית בבתי ערי חומה נמי הואיל והודע כחו שאם מלאה לו שנה תמימה ולא נגאל נחלט יפה כחו שלוה וגואל וגואל לחצאין. תני חדא לוה וגואל ותניא אידך אינו לוה וגואל, לא קשיא הא רבנן הא רבי שמעון: