ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרנד
אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג ושמחת בחגך. והייתי אך שמח ושמחתם לפניי ה' אלהיכם שבעת ימים. אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת למה. אתה מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה השנה [תבואה] אם אינו עושה [לפיכך אין כתוב שם שמחה]. דבר אחר בשביל שמתו בו המצריים. וכן אתה מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל אבל בפסח אין אנו קורין את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו. למה משום בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך. וכן אתה מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת דכתיב ועשית חג שבועות לה' אלהיך ושמחת אתה וביתך ולמה כתב בה שמחה אחת [מפני]שהתבואה נכנסת בפנים. ומה טעם אין כתוב שם שתי שמחות לפי שפירות האילן נידונין אבל בראש השנה אין כתיב שם אפילו שמחה אחת שהנפשות נידונות ומבקש אדם את נפשו יות מממונו אבל בחג לפי שנטלו הנפשות דימוס ביום הכפורים כמו שנאמר וכי ביום הזה יכפר עליכם ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים לפיכך כתב שלש שמחות, ושמחת בחגך. ושמדתם לפני ה' אלהיכם. והיית אך שמח. מהו אך שמח את מוצא אף על פי שאדם שמח בעולם הזה אין שמחותו שמחת שלמה. היאך. נולדו לו בנים דוא מיצר עליהן לומר שמא אינן של קיימא. אבל לעתיד לבוא דקב"ה מבלע את המות לנצח אותה השמדה תהיה שלמה שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה:
בסוכות תשבו שבעת ימים סוכה שהיא גבוה למערה אמה פסולה. מנא הני מילי אמר רבא דאמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ ישראל. עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה משום דלא שלטא ביה עינא. רבי זירא אמר מהכא וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה. למעלה מעשרים אמה אינו ישוב בצל סוכה אלא בצל דפנות. אמר ליה אביי אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים מקום שאין חמה זורחת הכי נמי דלא הויא סוכה. א"ל התם דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל סוכה, ורבא אמר מהכא בסוכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי. למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע. אמר ליה אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן הכי נמי דלא הויא סוכה. א"ל הכי קאמינא לך עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד לה נמי דירת קבע שפיר דמי. למעלה מעשרים אמה דאין אדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד לה נמי דירת עראי לאו כלום הוא. כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות הוא דכתיב. כר' זירא נמי לא אמרי ההוא לימות המשיח הוא דכתיב. כרבא נמי לא אמרי משום קושיא דאביי. תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. ר"ש אומר שלש כהלכתן רביעית אפילו טפח. במאי קא מיפלגי רבנן סברי יש אם למסורת כתיב בסכת בסכת בסוכות הרי כאן ארבע דל חד לגופיה פשו להו תלתא [שתים כהלכתן] אתא הילכתא וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפה. ר"ש סבר יש אם למקרא בסוכות בסוכות בסוכות הרי כאן שש דל חד קרא לגופיה פשו להו ד' [שלש כהלכתן] אתאי הילכתא וגרעתה ולרביעית ואוקמה אטפה. ואיבעית ימא דכ"ע יש אם למקרא מר סבר סככה בעיא קרא ומר סבר סככה לא בעיא קרא. ואיבעית אימא דכ"ע יש אם למסורת מר סבר הילכתא לגרע ומר סבר הלכתא להוסיף. ואיבעית אימא דכ"ע לגרע ומר סבר דורשין תחלות ומר סבר אין דורשין תחלות. תנו רבנן בסוכות תשבו ולא בסוכה ע"ג סוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הבית. אדרבה בסוכות תרתי משמע, אמר רב נחמן בר יצחק בסכת כתיב. תנו רבנן שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום וכו'. שומרי גגות ופרדסין פטורין בין ביום בין בלילה. אמאי ליעבדו סוכה וליתבה בה. אביי אמר תשבו כעין תדורו. רבא אמר פירצה קרואה לגנב, מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מינטר כריא דפירי. ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון. מ"ט דר' אליעזר דאמר קרא תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה. ורבנן כי דירה מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. אי הכי לילי יום טוב הראשון נמי, נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה דכתיב בערב תאכלו מצות קבעו הכתוב חובה אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות וחזר בו ר' אליעזר. תנו רבנן בסוכות תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה ושונה בסוכה. והאמר רבא מקרא ומשנה במטללתא אתנויי בר ממטללתא. לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני. מאני משתיא במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא. חצבא ושחיל בר ממטללתא. שרגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא ולא פליגי הא הסוכה גדולה והא בסוכה קטנה. תניא בסוכות תשבו שבעת ימים סוכה של כל דבר. רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעת מינים שבלולב והדין נותן ומה לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אין נוהג אלא בארבעת מינין, סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא נוהגת אלא בארבעת מינין. אמרו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין אם לא מצא ארבעת מינין יהא יושב ובטל והתורה אמרה בסוכות תשבו [סוכה] של כל דבר. וכן בעזרא הוא אומר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן וגו' לעשות כזבות ככתוב. ת"ד בסוכות תשבו שבעת ימים ואפילו לילות. או אינו אלא ימים ולא לילות, ודין הוא נאמר כאן ימים ונאמר בלולב ימים מה להלן ימים ולא לילות אף כאן ימים ולא לילות. או כלך לדרך זו נאמר כאן ימים ונאמר במלואים ימים מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות. נראה למי דומה דנין דבר שמצותו כל היום מדבר שמצותו כל היום ואל יוכיח לולב שמצותו שעה אחת. או כלך לדרך זו דנין דבר שנוהג לדורות מדבר שמצותו לדורות ואל יוכיח מלואים שאין נוהגים לדורות תלמוד לומר תשבו תשבו לגזרה שוה נאמר כאן תשבו ונאמר במלואים תשבו מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות. הכל חייבין בסוכה כהנים לוים וישראלים. פשיטא אי הנילא מיחייבו מאן מיחייבו, כהנים איצטריך ליה סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב בסוכות תשבו ואמר מר תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו קא משמע לן נהי דפטירי בעידן עבודה דלא בעידן עבודה חיובי מיחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה:
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות תניא ר' אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד. ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה. מ"ט דר' אליעזר דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה הראויה לשבעה. ורבנן ד(מאי) [הכי] קאמר רחמנא עשה סוכה בחג. ר' אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו בלולב של חברו ביום טוב הראשון דכתיב ולקחתם לכם משלכם כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו דכתיב חג הסוכות תעשה לך משלך. וחכמים אומרים אף על פי שאין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חברו אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. ורבנן האי לך מאי עבדי ליה, מיבעי להו להוציא את הגזולה אבל בשאולה כתיב כל האזרח בישראל. ור"א האי כל האזרח מאי עביד ליה, מיבעי ליה לגר שנתגייר בינתים. ורבנן כיון דאמרו עושין סוכה בחולו של מועד לא איצטריך קרא. האזרח להוציא את הנשים (כתוב ברמז תקע"ח):