ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרמט
אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראו קדש להקריב אשה לה' עולה ומנחה. אם אין עולה אין מנחה שתקדים עולה למנחה (מנין אם) [שאם] קדמה מנחה לעולה פסולה (תלמוד לומר). זבח ונסכים אם אין זבח אין נסכים שיקידים הזבח לנסכים שאם קדמו נסכים לזבח פוסלין. דבר יום מלמד שכל היום כשר למוספין. ביומו אם עבר זמנו ואין חייבין באחריותן. יכול לא יהו חייבין באחריות נסכיהם למחר. תלמוד לומר ומנחתם ונסכיהם (ביום מנחתם ונסכיהם אבל לא) למחר. עולה ומנחה זבח ונסכים (כתוב ברמז תפ"א וברמז תשמ"ה). ומנחתם ונסכיהם הבא מנחה ואחר כך נסכים וכו'. ורבי נמי הא כתיב ומנחתם ונסכיהם. ההוא מיבעי ליה מנחתם ונסכיהם (ביום ולא) בלילה. מנחתם ונסכיהם אפילו למחר. ורבנן נמי הכתיב זבח ונסכים ההוא מיבעי ליה לכדזעירי דאמר זעירי אין נסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח. ורבי נמי מיביעי ליה לכדזעירי. ורבנן נמי מיבעי להו למנחתם ונסכיהם (ביום ולא) בלילהוכו' אלא היינו טעמא דרבנן דכתיב עולה ומנחה. ורבי נמי הכתיב עולה ומנחה. אלא בבאין עם זהבח כ"ע לא פליגי דמנחה ואחר כך נסכים דהא כתיב עולה ומנחה, כי פליגי בבאין בפני עצמן רבנן סברי מדבאין עם הזבח מנחה ואחר כך נסכים בפני עצמן וכו'. ורבי התם הוא איידי דאתחיל באכילה גמר לה לכולה מילתא דאכילה אבל נסכים בפני עצמן עדיפות דמתאמרא שירה עלייהו: