ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרמג

<< · ילקוט שמעוני · ויקרא · רמז תרמג · >>

אמר רבי ברכיה בר סימון אמר הקדוש ברוך הוא עשר בהמות טהורות מסרתי לך שלש ברשותך ושבע אינן ברשותך. שלש שהם ברשותך שור. שה כבשים. ושה עזים. ושבע שאינן ברשותך איל וצבי ויחמור וגו' לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתיגע ביערים להביא קרבן מאלו שאינן ברשותך אלא ממה שברשותך מה שגדל על אבוסך [הדא הוא דכתיב] שור או כשב או עז. הן אתם מאין. אמר רבי ברכיה הן לשון יוני הוא הינא אתם לי מאומות העולם. מאין מאותן שכתוב בהם כל הגוים כאין נגדי. ופעלכם מאפע. אמר ר' לוי כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לשיראל אינו אלא בשביל פעיה אחת שפעו לפניו בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. תועבה יבחר בכם אותה תועבה שכתוב בה עשו להם עגל מסכה מאותה התועבה הביאו לפני קרבן [שנאמר] שור או כשב או עז. ברעתם ישמחו מלך וכי מה ראה שור להעשות ראש לכל הקרבנות משל למטרוניתא שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי המלכות ובדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש מה עשה המלך עשה סעודה והושיב אותו בראשון של מסובין. כל כך למה שבדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. כך אומות העולם מונין להם לישראל ואומרים להם עשיתם את העגל ובדק הקדוש ברוך הוא בדברים ולא מצא בהן ממש מוצלין היו ישראל מאותו מעשה שאילו עשו ישראל את העגל היה להם לומר אלה (אלהיך) [אלהינו] ישראל אלא הגרים שעלו עם ישראל ממצרים שנאמר וגם ערב רב עלה עתם הם עשו את העגל ואומרים להם אלה אלהיך ישראל לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות. שור או כשב או עז. שור בזכות אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם. כשב בזכות יצחק שנאמר וירא והנה איל. עז בזכות יעקב דכתיב לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים, טובים לך וטובים לבניך וכו'. והיה שבעת ימים למה שבעה ימים כדי שיבדוק שאם נמצא בו דבר מום הרי זה פסול, דבר אחר משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל אכסניאין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונא תחלה, כך אמר הקדוש ברוך הוא לא תקריבו לפני קרבן עד שיעבור עליו השבת שאין שבוע בלא שבת ואין מילה בלא שבת. ומיום השמיני והלאה כמשפט אדם משפט בהמה, משפט אדם וביום השמיני ימול, ומשפט בהמה ומיום השמיני והלאה:

כתיב והאלהים יבקש את נרדף, רב הונא בשם רבי יוסי אמר עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע דמן של נרדפים מיד רודפיהם, צדיק רודף צדיק האלהים יבקש את נרדף, רשע רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף, רשע רודף את צדיק והאלהים יבקש את נרדף, [אפילו צדיק רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף] מכל מקום, תדע שכן הוא שהרי הבל נרדף מפני קין לכך נאמר וישמע ה' אל הבל. נח נרדף מפני דורו ונח מצא חן דורו וימח את כל היקום. אברהם נרדף מפני נמרוד אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברהם. יצחק נרדף מפני פלשתים ויאמרו ראו ראינו. יעקב נרדף מפני עשו כי יעקב בחר לו יה. יוסף נרדף מפני אחיו ויהי ה' את יוסף. משה נרדף מפני פרעה לולי משה בחירו. ישראל נרדפין מפני אומות העולם ובך בחר ה' (אלהיך). אף כאן שור נרדף מפני ארי, כבש מפני זאב, עז מפני הנמר, אמר הרבה לא תביאו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפין [הדא הוא דכתיב] שור או כשב או עז:

שור או כשב או עז כי יולד ולא אדם כי יולד [אלא] אף יוצא דופן, והלא דין הוא ומה אם טרפה שהיא אסורה בחולין לא עשה בה את המקריבין כקרבין, יוצא דופן שמותר בחולין ואינו דין שלא נעשה בו את המקריבין כקרבין, בעל מום יוכיח שהוא מותר בחולין] ועשה בו מקריבין קרבין, אף אתה אל תתמה על יוצא דופן שאף על פי שמותר בחולין אינו דין שנעשה. בו את המקריבין כקרבין, תלמוד לומר שור כי יולד ולא אדם כי יולד. יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן. רבי שמון אומר הרי הוא כילוד. אמר ר' יוחנן ומודה רבי שמעון לענין קדשים שאינו קדוש, מאי טעמא גמר לידה לידה מבכור מה התם דרך רחם אף כאן דרך רחם. אמר רבא שור בן יומו קרוי שור דכתיב שור או כשב כי יולד איל בן יומו קרוי איל דכתיב ואילי צאנך לא אכלתי אילים הוא דלא אכל אבל כבשים אכל, אלא שמע מינה איל בן יומו קרוי איל (כתוב ברמז ק"ל). אמר רבא פירכוס שאמרו בסוף שחיטה. אמר רבא מנא אמינא לה דתניא שור או כשב פרט לכלאים. או עז פרט לנדמה. כי יולד פרט ליוצא דופן. והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן. תחת אמו פרט ליתום, האי יתום היכי דמי אילימא (דאיתיה) [דילידתה] אמיה והדר מתה לעולם תיחי ותזיל אלא דמתה והדר ילידתה מכי יולד נפקא, אלא פשיטא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים. אי אמרת בשלמא בעינן חיותא בסוף לידה היינו דאצטריך קרא למעוטי, אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידה למי לי מכי יולד נפקא. תני רב שמואל ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר וכרבי אפטוריקי דרבי אפטוריקי רמי כריב והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה יום אין לילה לא, הא כיצד לילה לקח שה יום להרצאה. מחוסר זמן הכתוב נתקו לעשה מאי טעמא דאמר קרא והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה מיום השמיני אין מעיקרא לא ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא. והאי מיבעיא ליה לכדרבי אפטוריקי וכו', כתיב קרא אחרינא כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתנו לי (כתוב ברמז שנ"א):

והיה שבעת ימים תחת אמו. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר נאמר כאן תחת ונאמר להלן תחתם, כה תחת האמור כאן פרט לכלאים וליוצא דופן ולמחוסר זמן וליתום אף להלן וכו' ומה תחת האמור להלן פרט לטרפה אף תחת האמור כאן פרט לטרפה. רבי יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר והיה שבעת ימים תחת אמו לפי שנאמר שבעת ימים יהיה עם אמו יכול עד שיהא עם אמו כל שבעה, תלמוד לומר תחת אמו. אי תחת אמו יכול אפילו יוצא ממנו כשהיא מתה, תלמוד לומר עם אמו, הא כיצד אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת. ומיום השמיני והלאה ירצה. יכול משמיני ולהלן יהא מותר ובשמיני עצמו יהא אסור, תלמוד לומר בבכור ביום השמיני תתנו לי. יכול הבכור יהא מותר ביום השמיני ואסור משמיני ולהלן, תלמוד לומר במוקדשין ומיום השמיני והלאה ירצה, עדיין אני אומר בכור מותר ביום השמיני ובמקודשין משמיני ולהלן, מנין ליתן את האמור בבכור במקודשין ואת האמור במוקדשין בבכור, תלמוד לומר אמו אמו לגזרה שוה. ירצה לקרבן אשה לאשים, מנין אף להקדש תלמוד לומר לא ירצה, לקרבן אשה לה' לרבות שעיר המשתלח:

ושור או שה אותו ואת בנו וגו'. רבי ברכיה בשם רבי לוי כתיב יודע צדיק נפש בהמתו זה הקדוש ברוך הוא שכתב בתורתו לא תקח האם על הבנים, ורחמי רשעים אכזרי זה סנחריב הרשע דכתיב ביה אם על בנים רוטשה. דבר אחר יודע צדיק נפש בהמתו זה הקדוש ברוך הוא שכתב בתורתו ושור או שה וגו'. ורחמי רשעים אכזרי זה המן הרשע דכתיב ביה להשמיד להרוג ולאבד וגו' מנין לשוחט אותו ואת בנו במוקדשין שהוא בלא ירצה, תלמוד לומר לקרבן אשה לה' ושור או שה וגו'. שור ולא חיה. והלא דין הוא ומה אם בהמה שאינו במצות כסוי הרי היא במצות אותו ואת בנו חיה שהיא במצות כסוי אינו דין שתהא במצות אותו ואת בנו, תלמוד לומר שור ולא חיה. שה ולא עופות. והלא דין הוא ומה אם בהמה שאינה באם על הבן הרי היא במצות אותו ואת בנו עוף שהוא באם על הבן אינו דין שיהא במצות אותו ואת בנו, תלמוד לומר שה ולא עופות, אלו נאמר שור ושה בנו יכול יהו שניהם ובנו, תלמוד לומר או שה או זה או זה. תנו רבנן מנין לאותו ואת בנו שהוא נוהג במוקדשין, תלמוד לומר שור או כשב או עז וגו' וכתיב ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד למד על אותו ואת בנו שהוא נוהג במקודשין, ואימא במוקדשין אין בחולין לא, שור הפסיק הענין, ואימא בחולין אין במוקדשין לא, ושור כתיב, וא"ו מוסיף על ענין ראשון. אי מה קדשים כלאים לא אף אותו ואת בנו כלאים לא. אלמה תניא אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי. ועוד שה כתיב ואמר רבא זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים, אמר קרא או לרבות את הכלאים. האי או מיבעיא ליה לחלק דסלקא דעתך אמינא עד דשחיט שור ובנו שה ובנו [לא מחייב קא משמע לן] לחלק מבנו נפקא. ואכתי מיבעי ליה לכדתניא אלו נאמר שור ושה ובנו הייתי אומר עד דשחיט שור ושה ובנו תלמוד לומר ושור או שה אותו ואת בנו מאי לאו מאו נפקא ולא מאותו הניחא לרבנן דמייתר להו אותו אלא לחנניה דלא מייתר ליה אותו לחלק מנא ליה. לחלק לא צריך קרא דסבר לה כרבי יונתן דתניא אביו ואמו (כתוב ברמז ש"ל). תניא אותו ואת בנו נוהג בזכרים. חנניה אומר נוהג בין בזכרים בין בנקבות. מאי טעמא דרבנן דתניא יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים בין בנקבות, ודין הוא חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים חייב בנקבות ולא בזכרים אף כשחייב כאן חייב בנקבות ולא בזכרים. לא אם אמרת באם על הבנים שכן לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן תאמר באותו ואת בנו שכן עשה בו מזומן כשאינו מזומן תלמוד לומר אותו אחד ולא שנים. אחר שחלק הכתוב זכיתי לדין, חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים חייב בנקבות ולא בזכרים אף כשחייב כאן באותו ואת בנו חייב בנקבות ולא בזכרים. ואם נפשך לומר הרי הוא אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זה שיאן בנו כרוך אחריו. מאי אם נפשך לומר וכי תימא אותו זכר משמע, הרי הוא אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שיאן בנו כרוך אחריו. וחנניה אמר לך כתיב אותו דמשמע זכר וכתיב בנו מי שבנו כרוך אחריו דמשמע נקבה, הילכך נוהג בין בזכרים בין בנקבות, אמר שמואל הלכה כחנניה. תנו רבנן אותו ואת בנו אין לי אלא אותו ואת בנו, בנו ואותו מנין, כשהוא אומר לא תשחט ביום אחד הרי כאן שנים הא כיצד אחד השוחט את הפרה ואו השוחט את אמה ואחד השוחט את בנה שנים האחרונים חייבין. האי מיבעי ליה לגופיה, אם כן ליכתוב רחמנא לא תשחט מאי תשחטו. ואכתי מבע"ל דאי כתב רחמנא לא תשחט הוה אמינא חד אין תרי לא כתב רחמנא לא תשחטו דאפילו תרי, אם כן ליכתוב רחמנא לא (ישחט) [ישחטו] מאי לא תשחטו שמע מינה תרתי. תנו רבנן את זו דרש ר' שמעון בן זומא אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בקדשים ובקדשים הלילה הולך אחר היום יכול אף זה כן, נאמר כאן יום אחד ונאמר במעשה בראשית יום אחד מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אף יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. (רבי אומר יום אחד יום המיוחד בשבת וביום טוב ומה יום המיוחד בשבת טעון כרוז אף זה טעון כרוז):

אותו ואת בנו ולא אותה ואת האחין כיצד שחט חמשה אחין ואחר כך שחט את האם אינו חייב אלא אחת אבל שחט את האם ואחר כך שחט חמשה אחין חייב על כל אחד ואחד. אותו ואת בנו ולא אותה ואת אם אמה, כיצד שחטה ואת אם אמה שכן הוא רשאי ואחר כך שחט את האמצעית סופג ארבעים. סומכום אומר משום ר' מאיר סופג שמונים. שחטה ואת אמה ואת אם אמה סופג שמונים. אותו ואת בנו ולא אותה ואת בת בתה. [כיצד] שהטה את בת בתה שכן הוא רשאי ואחר כך שחט האמצעית סופג ארבעים. סומכום אומר משום רבי מאיר סופג שמונים. שחטה ואת בתה ואת בת בתה סופג שמונים. לא תשחטו פרט לשוחט ונתנבלה בידו לנוחר ולמעקר ולהביא את השוחט להאכיל לנכרים להאכיל לכלבים להאכיל לרפואה. השוחט ונמצא טרפה והשוחט לעבודה זרה והשוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה ר"מ מחייב ור"ש פיטר. ביום אחד רבי אומר יום המיוחד טעון כרוז מכאן אמרו בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן, ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב בראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה דברי רבי יהודה. ר' יוסי הגלילי אומר אף ערב יום הכפורים בגליל. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין לו ריוח אבל אם יש לו ריוח אין צריך להודיעו ומודה רבי יהודה במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה שצריך להודיע שהדבר ידוע הוא ששניהם שוחטין ביום אחד. בארבעה פרקים אלו כופין את הטבח לשחוט על כרחו אפילו שור שוה אלף דינר ואין ללוקח אלא דינר כופין אותו לשחוט וכו' לפיכך אם מת מת למוכר מפני שלא משך. לרצונכם תזבחו (כתוב בפרשה קדושים תהיו):

וכי תזבחו זבח תודה. רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן אמרו בשם רבי מנחם דגליל לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינה בטלה, כל ההוראות בטלות והודאת תודה אינה בטלה שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' זה קרבן תודה, וכן אמר דוד עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך, תודה אין כתיב כאן אלא תודות ההודאה וקרבן תודה:

ביום ההוא יאכל זהו שאמרנו אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה שאף תחלת זביחתן לא תהא אלא על מנת להאכל ליום אחד. אין לי אלא תודה מנין לכל הנאכלין ליום אחד שלא תהא תחלת זביחתן אלא על מנת להאכל ליום אחד, תלמוד לומר וכי תזבחו זבח תודה וכי תזבחו זבח לרבות כל הנאכלין ליום אחד שלא תהא תחלת זביחתו אלא על מנת להאכל ליום אחד. ושמרתם זה משנה. ועשיתם זה מעשה, וכל שאינו במשנה אינו במעשה. ושמרתם מצותי ועשיתם אותם ליתן שמירה ועשיה למצות. אני ה' אני נאמן לשלם שכר. ולא תחללו ממשמע שנאמר לא תחללו קודש אמור אם כן למה נאמר ונקדשתי מסור עצמך על מנת לקדש את שמי. יכול אף ביחידי תלמוד לומר בתוך בני ישראל המרובין, מכאן אמרו כל המוסר עצמו ע"מ לעשות לו נס אין עושין לו נס ושלא לעשות לו נס עושין לו נס. וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לו לנבוכדנצר הרשע לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין (ליה) יכול לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא (ואף מן) ידך מלכא ישזיב והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא (אנחנא) [אתנא] פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגוד, וכשהרג טוריינוס את לוליינוס ואת פפוס אחיו בלודקיא אמר להם אם מעמו של חנניה מישאל ועשריה אתם יבוא אלהיכם ויציל אתכם מידי אמרו לו חנניה מישאל ועזריה כשרים היו ונבוכדנצר היה מלך הגון לעשות נסים על ידו, אבל אתה מלך רשע אי אתה הגון לעשות נסים על ידך ואנו מחוייבים מיתה ואם אי אתה הורגנו הרבה הורגין יש למקום הרבה דובין הרבה נמרים הרבה אריות הרבה נחשים הרבה עקרבים שיפגעו בנו אלא לסוף שהמוקם עתיד ליפרע מידך. אמרו לא נסע משם עד שבאת עליו דיופלי מרומי והוציאו את מוחו בבקעיות. ונקדשתי בתוך בני ישראל (כתוב בפסוק ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים). מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה. והיכי עביד הכי והא אמר רבי יהודה המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו, לדבר מצוה שאני. והא מצוה הבאה בעבירה היא, מצוה דרבים שאני דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהן ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא פחות מעשרה דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, מאי משמע דתני רבינא אחוה דרבי חייא בר אבא קמיה דר' חייא בר אבא אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה. המוציא אתכם מארץ מצרים על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על מנת שתמסרו עצמכם לקדש שמי. להיות לכם לאלהים על כרחכם. אני ה' אני נאמן לשלם שכר. ומנין שמעברין את את השנה על גליות (שעלו) [שיצאו] ועדיין לא הגיעו תלמוד לומר בני ישראל מועדי עשו את המועדות שיעשו אותו כל ישראל, היתה שנה צריכה לעבר וישבו ונשאו ונתנו וגמרו ולא הספיקו לומר מעובדת עד שאירע דבר יכול תהא מעוברת תלמוד לומר אשר תקראו אתם מועדי, אם קריתם אתם הרי הם מועדי ואם לאו אין מועדי. [לא] היתה שנה צריכה לעבר ועברוה אנוסין או שוגגין או מזידין מנין שמעוברת תלמוד לומר אשר תקראו אתם מועדי, אם קריתם אתם הרי הם מועדי ואם לאו אין מועדי, הללו אין הם מועדי. מנין שמעברין את השנה מפני הצורך כך יעברו אותה מפני הטומאה תלמוד לומר בחדש הראשון פסח אל יצא חדש הראשון בלי פסח. מה עני שבת לענין מועדות אלא ללמדך שכל מי שמחלל את המועדות כאלו מחלל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאלו קיים את השבתות. מנין ליום הכפורים שחל להיות בשבת ושגג ועשה בו מלאכה שיהא חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו תלמוד לומר שבת הוא יום הכפורים הוא דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת. למעלה הוא מדבר בעיבור שנה וכאן הוא מדבר בקידוש החודש. נראה (בלילה) [בעלילי] או שבאו עדים והעידו בפניהם ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה יכול יהא מקודש תלמוד לומר אשר תקראו אתם מועדי אם קריתם אתם אתם הרי הם מועדי ואם לאו אין מועדי. קדשוהו שלא בעדים או שבאו עדים והעידו בפניהם ונמצאו זוממין מנין שהוא מקודש, תלמוד לומר אשרת תקראו אתם מועדי אם קריתם אתם הרי הם מועדי ואם לאו אין מועדי, קדשוהו אנוסין או שוגגין או מוטעים מנין שהוא מקודש, תלמוד לומר אשר תקראו אתם [אתם אפילו מוטעין אתם אפילו אנוסין אתם אפילו שוגגין] אם קריתם אתם הרי הן מועדי ואם לאו אין מועדי. קדשוהו לפני זמנו או לאחר עבורו יכול כשם שמעבירין את השנה מפני הצורך כך יקדשו את החדש מפני הצורך. תלמוד לומר חדש אחר חדש אנו הולכין. יכול אם היה צריך שני ימים יתנו לו שני ימים תלמוד לומר יום [אין לו אלא] יום אחד בלבד. ומנין שמחללין את השבת להעיד עליו תלמוד לומר אשר תקראו אותם במועדם, יכול כשם שמחללין את השבת להעיד עליו כך יחללו את השבת להודיע עליהם שנתקיימו, תלמוד לומר אשר תקראו על קריאתם אתה מחלל את השבת ואי אתה מחלל את השבת להודיע עליהן שנתקיימו, בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים יכול משתחשך תלמוד לומר יום. אי יום יכול משתי שעות תלמוד לומר בין הערבים מה בין הערבים מיוחד משפנה יום אף יום משפנה יום משש שעות ולמעלה. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר כיפנה יום כי ינטו צללי ערב:

פד וידבר משה את מועדי ה' מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו בכל התורה כולה שנאמר בהן במועדו אלא בפסח ותמיד, במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומאה, שאר כל קרבנות צבור מנין, תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם. מנין לרבות עומד והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהן, תלמוד לומר וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד [אחד] לכולן. וכל הני למה לי צריכי דאי כתב רחמנא תמיד ה"א תמיד שכן תדיר וכליל אבל פסח אימא לא קמ"ל. ואי כתב רחמנא פסח ה"א אדרבא פסח שכן ענוש כרת אבל תמיד אימא לא קמ"ל. ואי אשמעינן הני תרתי הני הוא שכן ישנן לפני הדבור אי נמי יש בהן צר מועד תמיד תדיר וכליל פסח ענוש כרת אבל שאר קרבנות צבור אימא לא כתב רחמנא אלה תעשו לה' במועדיכם, ואי כתב רחמנא אלה תעשו לה' במועדיכם הוה אמינא שאר קרבנות צבור הוא דבאין לכפר אבל עומר ושתי הלחם דאין באין לכפר אימא לא כתב רחמנא וידבר משה. ואי כתב רחמנא עומר ושתי הלחם הוה אמינא הני הוא דאלימי דבאין להתיר אבל הנך אימא אל צריכא:

וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג. רבי יוסי הגלילי אומר מועדי ה' נאמרו ולא נאמר שבת בראשית עמהן. בן עזאי אומר מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה פרשת נדרים עמהן. הכי קתני מועדי ה' צריכין קידוש בית דין שבת בראשית אין צריכה קידוש בית דין. בן עזאי אומר מועדי ה' צריכין מומחה פרשת נדרים לא צריכה מומחה אלא אפילו בשלשה הדיוטות. והא בפרשת נדרים כתיב ראשי המטות אמר ר' חסדא (ואיבעית אימא) [ואיתימא] רבי יוחנן ביחיד מומחה. כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון בודקין אותן ראשון ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו אמור כיצד ראית את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כמה היה גבוה ולאן היה נוטה וכמה היה רחב. אם אמר לפני החמה לא אמר כלום. ואחר כך היו מכניסין את השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת ראש בית דין אומר מקודש דאמר קרא אשר תקראו אותם קרי ביה תקראו אתם וכל העם אומרים מקודש מקודש. תרי זימני למה לי דכתיב מקראי קדש. מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הרכינס עדות שקר העידו איך מעידין את האשה שילדה ולמחר (נמצא) כרסה בין שיניה, א"ל רבי יהושע רואה אני את דבריך. שלח לו רבן גמליאל לרבי יהושע גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבא לרבי יהושע שמצר א"ל יש לי ללמד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמ ראלה מועדי ה' אשר תקראו אותם בין בזמנם בין שלא בזמנם אין לי מועדים אלא אלו, הרי הוא אומר אתם אתם אתם שלשה פעמים אתם אפילו שוגגין אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מוטעין אתם אפילו מזידין, בלשון הזה א"ל עקיבא נחמתני נחמתני. תנו רבנן מנין שמחללין את השבת שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קודש וכו' (כדלעיל). אלה מועדי (כתוב למעלה ברמז שנ"ו):

והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ מושבות דכתב רחמנא גבי שבת למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ובענינא דמועדות כתיב תיבעי קידוש בית דין כי מועדות קמ"ל. ובחמשה עשר יום רבי אלעזר אמר לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת דאמר קרא ולקחתם לכם ביום ביום ואפילו בשבת. למאי אילימא לטלטול איצטריך קרא למישרי טלטול אלא למכשיריו, ורבנן ההוא מיבעיא להו ביום ולא בלילה. ורבי אלעזר ביום ולא בלילה מנא ליה, נפקא ליה מושמחתם לפני ה' שבעת ימים ימים ולא לילות. ורבנן איצטריך סלקא דעתך אמינא נילף שבעת ימים מסוכה מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים וכו' קמ"ל, ר"א אומר סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת גמר ט"ו ט"ו מחג הסוכות, ר' אליעזר אומר שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת דאמר קרא יום תרועה יהיה לכם ביום ואפילו בשבת. ולמאי אילימא לתקיעה והא תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה אלא למכשיריו. ורבנן ההוא מיבעיא ליה ביום ולא בלילה. ור"א נפקא ליה מביום הכפורים תעבירו שופר וגמירי מחדדי. רבי אליעזר אומר מכשירי שתי הלחם דוחין את השבת תביאו רבויא הוא, רבי אליעזר אומר מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת. וביום השמיני ימול ביום ואפילו בשבת:

ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות. יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה. והלא דין הוא ומה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה חג הסוכות שטעון סוכה אינו דין שטעון מצה, תלמוד לומר הזה חג המצות זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה. חג המצות לה' שבעת ימים יכול יטעון מצה כל שבעה תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי וגו' שביעי בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה שביעי רשות אף כולו רשות. יכול אף לילה ראשון תלמוד לומר בערב תאכלו מצות קבעו הכתוב חובה, אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין תלמוד לומר בערב תאכלו מצות, אם כן למה נאמר שבעת ימים מצות תאכלו מצה הנאכלת כל שבעה אדם יוצא ידי חובתו בפסח יצאו חלות תודה ורקיקי נזיר שיאן נאכלין כל שבעה:

והקרבתם אשה לה' שבעת ימים. מנין אין לך פרים הבא אילים, אין לך אילים הבא כבשים. אין לך בטהרה הבא בטומאה, תלמוד לומר והקרבתם אשה לה' הקרב אשים מכל מקום:

והבאתם את עומר זה שאמר הכתוב מה יתרון לאדם וגו' אמר ר' ינאי בנוהג שבעולם אדם לוקח לו ליטרא אחד של בשר מן השוק כמה הוא יגע כמה צער הוא מצטער עליה עד שלא יבשלנה והבריות ישנין על מטותיהן והקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות ואין אתה נותן לו את העומר. אמר ר' פנחס בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים כמה הוא יגע בה כמה צער הוא מצטער עד שינגבה והבריות ישנים על מטותיהם והקדוש ברוך הוא משיב רוחות וכו' ואי אתה נותן לו את העומר. אמר ר' אבין בוא וראה כמה ישראל מצטערין על מצות עומר דתנינן תמן קצרוהו ונתנוהו בקופות הביאוהו לעזרה היו מהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצות קלי דברי ר' מאיר, וחכי אם בקנים ובקולחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב כדי שיהיה האור שולט בכולו שטחוהו בעזרה והרוח מנשבתו נתנוהו לרחים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפות. אמר ר' לוי הרי שעמלת וחרשת וזרעת ונכשת וכסחת ועדרת וקצרת ועמדת ודשת ועשית אותה ערימה אם אינו מוציא לך מעט רוח שתזרה אותו האיש חי אי אתה נותן לו אלא שכר הרוח הדא הוא דכתיב ומה יתרון לו שיעמול לרוח. אמר ר' אלעזר כתוב ולא אמרו בלבבם נירא נא אתה' אלקינו הנותן גשם וגו' הא יהב לכון כולא לית אתון צריכין ליה מן כדין שבועות חוקות קציר ישמור לנו, ישמור לנו מן השרב ומן הרוחות הקשות ואלו הן שבע שבתות שבין פסח לעצרת. תני ר' חייא שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמימות בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם. אמר ר' יהושע בן לוי סנטרך אנא לית את יהיב לי סנטירותי. אמר ר' ברכיה מגרסך אנא ליתאת מטעם לי מן תבשילך, הוא שדוד אמר גשם נדבות וגו' אמר ר' בנייה אם גשם הוא צריכה נדבה אם טל הוא צריכה [תניף אלקים] הדא הוא דכתיב גשם נדבות וגו', אמר ר' בנייה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני כשהייתי נותן לכם את העומר הייתי נותן לכל אחד ואחד עומר לגלגלת ועכשיו שאתם נותנין את העומר אין לי אלא עומר אחד משל כלכם, ולא עוד אלא שאינו של חטים אלא של שעורים לפיכך משה מזהיר את ישראל וא"ל והבאתם את עומר:

והניף את העומר כיצד היה מניפו ר' חמא בר עוקבא בשר ר' יוסי בר חנינא מוליך ומביא לבטל רוחות קשות מעלה ומוריד לבטל טללים רעים. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי מוליך ומביא למי שהעולם שלו מעלה ומוריד למי שהעליונים והתחתונים שלו. לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אברהם אבינו לירש את ארץ כנען הדא הוא דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך על מנת ואתה את בריתי תשמור ואיזו זו מצות העומר. ר"ש בן לקיש אמר לעולם אלתהי מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר עשה הקדוש ברוך הוא שלום בין איש לאשתו הדא הוא דכתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן ואי זה זה מצות העומר. ר' יהושע בן לוי אמר לעולם אל תהי [מצות העומר] קלה בעיניך היא שעמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום והנה צליל לחם שעורים. רבנן אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים, ובזכות מה נצולו בזכות לחם שעורים זה מצות העומר. ורבנן אמרין היא שעמדה להן בימי יחזקאל שנאמר קח לך חטין וגו' (מהו ללחם) ר' חמא בר חנינא אמר ריבה בה שעורים. ר' שמואל בר נחמן אמר [ריבה בה] דברים שהן מרפים את בני מעים, מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא אמרה לו כמה צער נצטער אותו צדיק כמה שכחות כמה עבדים יש לו והן מבזבזים במאכל ובמשתה, א"ל להודיעך שכל מקום שישראל בצער הצדיקים עמהם בצער. ר' לוי אמר היא שעמדה להם בימי המן אתה מוצא כיון שראה מרדכי להמן בא לקראתו והכתב בידו אמר דומה לי שהרשע הזה בא להרגני אמר לתלמידי ברחו לכם שלא תכוו בגחלתי אמרין ליה בין בחיים בין במות עמך אנן מה עשה נתעטף ועמד להתפלל אתא ההוא רשע ויתיב ליה גביהון אמר להון במה אתון עסקין, א"ל במצות העומר שהיו ישראל מקריבין בבית המדרש, א"ל ומההדין עומרא דדהב או דכסף דחיטין או דשעורין א"ל דשעורין, א"ל וכמה הוא טימיה בעשרה קינטרין או בעשרים קיטרין, א"ל סגין בעשרה מנין, א"ל קומון דנצחון עשרתא מנכון לעשרה אלפי קינטרין ולעשרת בנוי, כיון דמעת אסתר כן אפקת כרוז בכל מדינתא ואמרה לא יפתח בר נש חנות בקו שוקא כל עמא יפקון להון פרטי דיהודאיבעי למצטבלא. כיון דחסל מצלי א"ל סב הדין לבוש דמלכותא. א"ל מה את מבזה מלכותא אית בר נש לביש לבושא דמלכותא ולא סחי. אזל בעי בלנא לא אשכחיה מה עבד אסר זוניתיה ועל ואסחיה כיון דנפק א"ל סב לבש הדין כלילא, א"ל מה את מבזה מלכותא אית לך בר נש לביש כלילא דמלכותא ולא מספר אזל בעא ספרא ולא אשכחיה מה עבד אזל לביתיה ואייתי מאני ספרא מגו ביתיה ויתיב מספר ליה, שארי מיתנח א"ל ווי ליה לההוא גברא דעביד קומים פנטון קומים קלטור ואתעביד בלן וספר, א"ל ולית אנא חכים לאבוי דההוא גברא שחיק טמיא בלני וספר בכפר קרימים ואת משכח אלא מאני ספרא דידיה, א"ל קום רכוב על הדין כוסיא א"ל לית בחילי דאנא סב א"ל קום דאנא ממיך קדלי ואת דריס עליו סליק. ורכיב למקיימא לכון ואתה על במותימו תדרוך, כיון שרכב על הסוס התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא ארוממך ה' כי דליתני וגו', תלמידיו מה היו אומרים זמרו לה' חסידו וגו'. אותו רשע מה היה אומר ואני אמרתי בשלוי וגו'. אסתר מה היתה אומרת אליך ה' אקרא ואל אדני אתחנן מה בצע בדמי ברדתי אל שחת וגו'. ישראל מה היו אומרים שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי. אמר ר' פנחס בקרית שמע היה עסוק ולא הפסיק שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך:

כי תבואו יכול בעבר הירדן תלמוד לומר אל הארץ אל ארץ המיוחדת. יכול אפילו לעמון ומואב תלמוד לומר אשר אני נותן ולא עמון ומואב. וקצרתם את קצירה וגו' שיהא תחלה לכל הנקצרים. יכול אף של בית השלחין ובית העמקים תלמוד לומר קצירכם וכו' קציר ולא הקטניות. קצירך ולא השחת. ר' יהודה אומר מתחיל עד שלא הביאה שליש קוצר ומאכיל לבהמה לחיה ולעוף ופטור מן הלקט ומן השחכה ומן הפאה וחייב במעשרות. רבי (ישמעאל) [שמעון] אומר אף משהביאה שליש מתחיל וקוצר ומאכיל לבהמה לחיה ולעופות ופטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה וחייב במעשרות. ראשית קצירכם אל הכהן אין מצות קצירה בכהן. תניא ר' בנימין אומר כתוב אחד אומר וקצרתם את קצירה והבאתם וגו' וכתוב אחד אומר ראשית קצירכם הא כיצד ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר [אימא ממין שאתה מביא אי אתה קוצר ממין שאי אתה מביא אתה קוצר], ההוא לא מצית אמרת מדרבי יוחנן. קוצרין מפני הנטיעות מפני בית האבל ומפני בטול בית המדרש מ"ט קצירכם קצירכם אמר רחמנא ולא קציר מצות. החטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושפיון אסורין בחדש מלפני העומר דאתיא לחם לחם ממצה. והתם מנלן אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות וגו', ולקצור לפני הפסח אתיא ראשית ראשית מחלה. הני אין אבל אורז ודוחן לא:

והניף את העומר לפני ה' לרצונכם. ג' שמות יש לו. עומר, שבולת, עומר תנופה. ועומר שמו. לרצונכם אין כופין את הצבור על כרחן. ממחרת השבת ממחרת יום טוב. יניפנו הכהן בנין אב לכל התנופות שיהו בכהן:

ועשיתם את העומר. אף על פי שאין כבש, כבש אף על פי שאין עומר. ביום הניפכם אין הנפה אלא ביום. כבש תמים בן שנתו ולא שנה למנין עולם. ומנחתו שני עשרונים סלת בלולה בשמן ה"ז יצא מכלל כל הכבשים שיטעון שניי עשרונות. יכול כשם שנכפלה סלתו כך יכפל יינו, תלמוד לומר יין רביעית. יכול לא יכפל יינו שאין היין נבלל עם הסלת אבל יכפל שמנו שהרי השמן נבלל עם הסלת, תלמוד לומר ונסכו רביעית כל נסכיו יהו רביעית, מאי תלמודא אמר ר' אלעזר כתיב ונסכה וקרי ונסכו, הא כיצד נסכה דמנחה כנסכו דיין מה יין רביעית אף שמן נמי רביעית. נאמר וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה יכול אף קטניות בכלל, תלמוד לומר לחם מה לחם מיוחד חמשה מינין אף אין לי אלא מחמשת המינין, אין לי אלא חטין שנקראו לחם שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה מנין לרבות שעורין וכוסמין שבולת שועל ושיפון תלמוד לומר ולחם וקלי וכרמללא תאכלו לרבות אתכולן. עד הביאכם אתקרבן אלקיכם זה העומר. או יכול זה הכבש צא וראה מה אמור בענין הבאת העומר אף כאן העומר. משקרב העומר ויצאין ומוצאין שוקי ירושלים מלא קמח קלי שלא ברצון חכמים דברי ר"מ, רבי יהודה אומר ברצון חכמים הן עשוין. משקרב העומר הותר החדש מידי. הרחוקין ומתרין מחצות יום ולהלן. כשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אמר ר' יהודה והלא מן התורה אסור שנאמר עד עצם היום הזה מפני מה הרחוקין מותרין מחצותיום ולהלן מפני שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו. חוקת עולם לבית עולמים. לדרותיכם שינהוג הדבר לדורות. בכל מושבותיכם בארץ ובחוצה לארץ:

החדש הערלה והכאלים חדש אסור מן התורה בכל מקום. ערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים:

אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. והרי הדש דרחמנא אמר ולחם קלי וכרמל לא תאכלו ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבה אמר קרא קצצירכם שלכם יהא. ואידך קצירכם דכלהו ישראל קאמר. תנן משחרב בית המקדש התקין רבנן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור, א"ל רבי יהודה וכו', רבי יהודה הוא דטעה הוא סבר רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא היא מדא רייתא קאמר. והא התקין קתני, מאי התקין דרש והתקין. אמר רבינא אמרה לי אם אבוך דאבוך לא הוה אכיל אלא באורתא דיבסר יום תמניסר, סבר לה כר' יהודה וחייש לספיקא, רב וחזקיה דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר בזמן שיאן בית המקדש קיים האיר המזרח מתיר, מאי טעמא תרי קראי כתיבי, כתיב עד הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים ור' וחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר, והא כתיב עד הביאכם למצוה. תנו רבנן אלין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמירא [דלא למספר]. מתמניא ביה ועד סוף מועדא חגא דשבועא דלא להתענאה, שהיו צדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד, מאי דרוש דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר, מאי אהדרו להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו שיהא כולן באין מתרומת הלשכה. שהיו ביתוסים אומרים עצרת אחר השבת. נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להן שוטין מנין לכם, ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד עמד ותיקן אחר השבת כדי שיהיו ישראל מתענגין שני ימים, קרא עליו המקרא הזה אחד עשר יום מחורב וגו', ואם משה רבינו אוהב ישראל היה למה אהרן במדבר מ' שנה, א"ל רבי בכך אתה פוטרני, א"ל שוטה לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם. כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום וכתוב אחד אומר שבע שבתות תמימות תהינה הא כיצד כאן בי"ט שחל להיות בשבת כאן בי"ט שחל להיות באמצע שבת. רבי אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא אומר תספר לך ספירה תלויה בבית דין יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. ר' יהושע אומר אמרה תורה מנה ימם וקדש חדש מנה ימים וקדש עצרת מה חדש סמך לביאתו ניכר אף עצרת סמוך לביאתו נכרת. ר' ישמעאל אמר אמרה תורה הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת מה להלן רגל ותחלת רגל אף כאן רגל ותחלת רגל. רבי יהודה בן בתירא אומר נאמר שבת למעלה ונאמר שבת למטה מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה. תנו רבנן וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד. ממחרת השבת ממחרת יום טוב. או יכול ממחרת שבת בראשית, אמר רבי יוסי בר' יהודה הרי הוא אומר תספרו חמשים יום כל ספירות שאתה סופר לא יהא אלא חמשים. ואם תאמר ממחרת שבת בראשית פעמים שאתה מוצא נ"א נ"ב נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר תספר לך ספירה תלויה בבית דין יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יוסי אומר ממחרת השבת ממחרת י"ט, או אינו אלא ממחרת שבת בראשית, אמרת וכי נאמר ממחרת שבת [שבתוך] פכח והלא לא נאמר אלא ממחרת השבת וכל השנה כולה מלאה שבתות צא ובדוק באיזה. ועוד נאמר שבת למטה ונאמר שבת למעלה מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה. רבי ישמעאל בן אלעזר אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאכלה ז' מן החדש אתה יכול לאכלה ו' מן החדש. מיום הביאכם תספרו יכול יקצור ויביא אימתי שירצה ויספור תלמוד לומר מהחל חרמש. אי מהחל חרמש [תחל] לספור יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא תלמוד לומר מיום הביאכם. אי מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי אתה מוצא תמימות בזמן שאתה מונה מבערב. הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום, אמר רבא כולהו אית להו פירכא בין במתניתין קמייתא בין במתניתין בתרייתא בר מתרי תנאי בתראי דלית להו פירכא, אי מדרבן יוחנן בן זכאי דלמא כדאביי דאמר מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי אי מדרבי אליעזר ור' יהושע ממאי דבי"ט ראשון קאי דילמא בי"ט אחרין קאי דרבי ישמעאל ודרבי יהודה בן בתירא לית להו פירכא. אי מדרבי יוסי בר יהודה דילמא חמשים לבר משיתא, אי מדרבי יהודה בן בתירא טמאי דביום ראשון קאי דילמא בי"ט אחרון קאי, ר' יוסי נמי חזי לה פירכא והיינו דקאמר ועוד:

עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יכול יספור חמשים ויקדש יום חמשים ואחד תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה. יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום ארבעים ותשעה, תלמוד לומר תספרו חמשים יום הא כיצד מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמשים כיובל:

והקרבתם מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות. אין לי אלא מנחת חטין מנחת שעורין מנין, תלמוד לומר הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם אם אינו ענין למנחת חטין תנהו ענין למנחת שעורין, ממשבותיכם לחם וגו' מה בכורים בפני עצמן אף שתי הלחם בפני עצמן. ומינה מה בכורים לאכילה אף שתי הלחם לאכילה (כתוב ברמז תנ"ז). ממושבותיכם ולא מחוצה לארץ, ממושבותיכם אף מן העליה. תביאו אף מה שאתה מביא ממקום אחר הרי היא כזו מה זו עשרון לחלה אף מה שאתה מביא ממקום אחר עשרון לחלה. אי מה אלו שני עשרונים אף הללו שני עשרונים, תלמוד לומר תהיינה אלו שני עשרונים ואין הללו שני עשרונים. בעי ר' זירא חטין שירדו בעבים מהו, ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא אבל דעבים שפיר דמי, או דילמא ממושבותיכם דוקא, ומי איכא כי האי גוונא אין דלבר עדי טייעא נחיתו (רוסני) [רום כיזבא] חיטי בתלתא פרסי. סלת תהיינה שתי חלות מעכבין זו את זו. לחם תנופה שתים שיהו שוות, שני עשרונים שידו שוין. סלת תהיינה חמץ תאפינה שעור בודה להן מתוכן ומחמצן דברי ר"מ. רבי יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר אלא מביא מן שאור ונותן לתוך המדה וממלא את המדה. א"ל אף היא היתה חסרה או יתרה, בכורים לה' ר"ש אומר נאמר כאן בכורים לה' ונאמר להלן בכורים מה בכורים לה' האמרו כאן משל צבור אף בכורים האמרו להלן משל צבור:

והקרבתם על הלחם. חובה על הלחם. שבעת כבשים אף על פי שאין לחם, אם כן מה תלמוד לומר על הלחם שלא נתחייבו כבשים קודם שנתחייבו בלחם דברי רבי טרפון, רבי עקיבא אומר יכול הן כבשים האמורים בחומש הפקודים, אמרת כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הם אלא הללו באין בגלל עצמן והללו באין בגלל לחם, נמצא מה שאמור בחומש הפקודים קרב במדבר ומה שאמור בת"כ לא קרב במדבר. ודילמא פרים ואילים לאו אינהו הא כבשים אינהו, מדהני אישתנו הני נמי אישתנו. ופרים ואילים ממאי דאישתנו דלמא הכי קאמר רחמנא אי בעי פר ושני אילים ליקרב אי בעי שני פרים ואיל אחד ליקרב מדאשתני כדרן שמע מינה אחריני נינהו. הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אין מעכבין את הלחם דברי רבי עקיבא. אמר ר"ש בן ננס (לאביי) [לא כי] כבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר מ' שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם. אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין טעם בדבריו שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר והאמור בתורת כהנים לא קרב במדבר משבאו לארץ קרבו לארץ קרבו אלו ואלו. ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם הכבשים מתירין את עצמן. ולא לחם בלא כבשים שאין לו מי יתירנו, מ"ט דר' עקיבא גמר יהיו מתהיינה מה להלן לחם אף כאן לחם, ובן ננס גמר יהיו מיהיו מה להלן כבשים אף כאן כבשים. ובן ננס לילף מתהיינה דנין יהיו מיהיו ואין דנין יהיו מתהיינה, מאי נפקא מינה והתני דבי רבי ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן וכו' היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן. ור' עקיבא נמי לילף יהיו מיהיו, דנין דבר שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן לאפוקי הני דעולות נינהו, ואיבעית אימא בקרא גופיה קא מפלגי קדש יהיו לה' לכהן ר' עקיבא סבר איזהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם. ובן ננס מי כתיב קדש יהיו לכהן יהיו לה' לכהן כתיב אי זהו דבר שמחציתו לכהן ואין כלו לכהן הוי אומר אלו כבשים. ורבי עקיבא מי כתיב קדש יהיו לה' ולכהן קדש לה' לכהן כתיב כדרב הונא קנאו השם ונתנו לכהן. אמר רבי יוחנן הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה שמעכבין זה את זה ואי זו היא זיקה שלהן שחיטה: