ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרמא
כל אשר בו מום אמר רב אדא בר קטינא אמר ריש לקיש שלש פגימות הן. פגימת עצם בפסח פגימת אזן בבכור פגימת מום בקדשים. ורב חסדא אמר אף פגימת סכין. ואידם בחולין לא קא מירי וכולן פגימתן כדי פגימת מזבח וכמה פגימות מזבח כדי שתחגר בצפורן. מיתיבי כמה פגימת מזבח רשב"י אומר טפח ראב"י אומר כזית, לא קשיא הא בסידא הא באבנא. קאמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני רבא אמר לא מהני. והרי המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח אף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי, תיובתא דרבא, א"ל רבא שאני התם דאמר קרא ולנדר לא ירצה רצוי הוא דלא מרצה הא מקדש קדשי. ולאביי אי לאו דאמר רחמנא ולנדר לא ירצה הוה אמינא תהוי כעובר על מצוה וכשר קמ"ל. והרי מקדיש תמימים לבדק הבית דאמר רחמנא נדבה תעשה אותו זהו קדשי בדק הבית ותנן המקדיש תמימים לרבק הבית אף על פי שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי, תיובתא דרבא. א"ל רבא ממקום שנתרבו בעלי מומין לגבי מזבח נתרבו תמימים לבדק הבית. כל אשר בו מום אין לי אלא מום קבוע מום עובר מנין, תלמוד לומר אשר בו מום לא תקריבו מה תלמוד לומר אי משום בל תשחטו הרי כבר אמור למטה אלא מה תלמוד לומר בל תקריבו בל תקדישו, מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין לגבי המזבח עובר משום חמשה שמות. משום בל תקדישו. ומשום בל תשחטו ומשום בל תזרקו. ומשום בל תקטירו כולו. ומשום כל תקטירו מקצתו. רבי יוסי בר' יהודה אומר אף משום קבלוי הדם. אמר מר אי משום בל תשחטו כבר אמור למטה, חיכן אמור דתניא עורת או שבור או חרוץ או יבלת לא תקדישו מה תלמוד לומר אי משום בל תקדישו כבר אמור למעלה אלא מה תלמוד לומר בל תקריבו בל תשחטו. ואשה לא תתנו אלו אשים. אין לי אלא כולו מקצתו מנין תלמוד לומר מהם. זריקת דמים מנין תלמוד לומר על המזבח לה' לרבות הוא. והתניא קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן שנאמר ונקרב את קרבן תלמוד לומר ואל פסה אהל מועד (כתוב ברמז תקפ"א). אמר מר משום רבי יוסי בר יהודה אף משום קבלת הדם, מאי טעמא נפקא מהא ומיד בן נכר לא תקריבו זו קבלת הדם. ותנא קמא מיבעיא ליה להאי סלקא דעתך אמינא הואיל ולא נצטוו אלא על מחוסרי אברים לא שנאר במזבח דידהו לא שנא במזבח דידן משמע לן. מתקיף לה ריש לקיש שמא לא שנינו אלא בתם ונעשה בעל מום עובר אבל מום מעיקרא דיקלא מבעלמא הוא, אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף שרוע וקלוט כתיב בפרשה והני בעלי מומין מעיקרא נינהו:
איש היחיד מביא שלמים נדבה ואין הצבור מביאים שלמים נדבה. או איש להוציא את השותפין, רבי אומר אשר יקרב קרבנן לכל נדריהם ולכל נדבותם כל הקדשים באין בשותפות עד שחילק הכתוב אה המנחה. כי יקריב שלמי' אין לי אלא שלמים מנין לרבות העולה תלמוד לומר נדר. מנין לרבות את התודה תלמוד לומר לפלא. מנין לרבות את הולדות ואת התמורות תלמוד לומר בבקר מנין לרבות את הבכור המעשר והפסח תלמוד לומר בצאן, מנין לרבות חטאת ואשם תלמוד לומר בבקר או בבקר בצאן או בצאן. תמים יהיה לרצון מצות עשה לא תעשה מנין תלמוד לומר כל מום לא יהיה בו. אם נפל מן הגג ונשבר יכול יהא עובר עליו תלמוד לומר כל מום לא יהיה בו אל תתן בו מום, מכאן אמרו בכור שאחו דם אפילו מת אין מקיזין לו את הדם דברי ר' ידוד וחכמים אומרים יקיז ובלבד שלא יעה בו מום אם עשה בו הרי זה לא ישחט עליו, ר' שמעון אומר יקיז ואפילו שעושה בו מום. תמים יהיה לרצון (כתוב ברמז תס"ב וברמז תנ"ב):