ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תריז
אמר רב יהודה אמר רב המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן וכו' עליו הכתוב אומר למען ספוךת הרוה את הצמאה וכתיב לא יאבה ה' סלוח לו. מיתיבי האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך ובניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, סמוך לפרקן שאני. תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי שבא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה לא נמצא האב נושא את בתו והאה נושא את אחותו ונתמלאה כל העולם כלו ממזרות ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה זו מה היא יתר על כן אמר ר"א בן יעקב לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא במדינה אחרת שמא יזדויגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו:
ולא תזנה הארץ מזנין הן את הפירות, יכול אפילו על מעשה יחידי תלמוד לומר ומלאה הארץ זמה ולא על מעשה יחיד. ר' יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך, [ראב"י אומר מתוך שהוא בא על נשים הרבה וארץ ישראל על איזה מהן בא והיא שקבלה מאנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה, שגג ונשא לבתו. שגג והשיאה לבנו, נמצא הוא נושא לבתו ובנו לאחותו נמצא ממלא את כל העולם ממזרים שנאמר זו מה היא], אמר ר' אליעזר מנין שענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה. נאמר כאן זמה ונאמר להלן ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא מלמד שענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה. יכול יהא בנין בית המקדש דוחה את השבת תלמוד לומראת שבתותי תשמרו. יכול יירא מן המקדש תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקשי תיראו אמר שבת משום שמירה אמר מקדש משום מורא מה שבת לא משבת אתה ירא אלא ממי שפוקד על השבת אף מקדש לא ממקדש אתה ירא אלא ממי שפוקד על המקדש. איזהו מורא לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנריא ורקיקה מקל וחומר אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין, תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם:
אל תפנו אל האובות בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו, וידעוני זה המדבר בפיו. השואל בהם הרי אלו בסקילה והנשאל בהן באזהרה תנו רבנן בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגלת, מעלה בזכורו (אוב) אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת נשאל בגלגלת עולה כדרכו ועולה בשבת. שאלה זו שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא א"ל מהיום מיומים א"ל ומה גבר מגוברין א"ל דמרי צבי. שבת נמי דמרי צבי. א"ל הכי קאמינא ומי יימר דהאידנא שבתא א"ל סמבטיון יוכיח, בעל אוב יוכיח קברו של אביו יוכיח שאין מעלה עשן כשבת. [א"ל] בזיתו ביישתו קללתו אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו להקיש אליהם וכו'. אל תבקשו לטמאה בהם מלמד שאינם באים על האדם אלא אם כן מפנה דעתו להם ליטמא בהן אם עושה כך דע מה אתה מוחלף מהבהמה מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי. תלמוד לומר זקן ואין זקן אלא חכם שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. ר' יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא חכמה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק תלמוד לומר תקום והדרת לא אמרתי אלא קימה שיש בה הדור. אי הדור יכול יהדרנו בממון תלמוד לומר תקום והדרת מה קומה אין בה חסרון כיס אף הדור שאין בו חסרון כיס. יכול יעמוד מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ, תלמוד לומר תקום והדרת לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הדור. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו תלמוד לומר תקום ויראת דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך. ר"ש בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח תלמוד לומר זקן ויראת. איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום ואפילו כל שיבה במשמע רבי יוסי הגלילי היינו תנא קמא, איכא בינייהו יניק וחכים תנא קמא סבר יניק וחכים לא ור' יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים. מ"ט דר' יוסי הגלילי אמר לך אי ס"ד כדקאמר תנא קמא ליכתוב רחמנא מפני שיבה זקן תקום והדרת ומדלא כתיב הכי ש"מ אפילו יניק וחכים נמי. ותנא קמא אין הכי נמי ומשום דבעי למיסמך זקן לויראת ותנא קמא מ"ט אי ס"ד כדקאמר ר"י הגלילי אם כן ליכתוב קרא מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן ומדלא כתב הכי ש"מ חדהוא אמר מר מה קומה שאין בה חסרון כיס מי לא עסקינן דקא מנקב מרגליתא. אלא אקיש קומה להדור מה הדור שאין בה בטול מלאכה אף קומה. ואקיש נמי הדור לקימה מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הדור. מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד בפני ת"ח. ולא והתניא כל בעלי אומניות עומדין מפניהם ושואלין בשלומן אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום אמר ר' יוחנן מפניהם עומדין מפני תלמידי חכמים אין עומדין. אמר ר' יסוי בר אבין בוא וראה כמה גדולה מצוה בשעתה. [שהרי מפניהם עומדין מפני תלמיד חכמים אין עומדין] ודילמא שאני התם ראם כן אתה מכשילן לעתיד לבוא. אמר מר יכול יעצים עיניו אטו ברשיעי עסקינן דכי קאמר יכול יעצים עיניו מקמי דנימטי זמן חיוביה ובזמן חיוביה לא קא חזי ליה תלמוד לומר תקום ויראת תנא קומה שיש בה הדור זה ארבע אמות, וברכו מובהק מלא עיניו ואפילו בתרי עיבורי דנהרא, זקן שלא יטריח מנא לן, תלמוד לומר זקן ויראת, אמר אביי נקטינן דאי מקיף חיי. איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום ואפילו כל שיבה במשמע והלכה כאיסי בן יהודה. אביי קאי מקמי סבי דארמאי אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו. אמר ר' ינאי אין ת"ח רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהא כבודו מרובה משל שמים. אמר ר' אלעזר כל תלמיד חכם שאינו עומד בפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו אינו מתקיים בידו ומשתכח נאמר כאן פני זקן וכתיב וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלקים:
וכי יגור אתך גר. כולל בתפלה גרים עם הצדיקים דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וגו' וסמיך ליה וכי יגור אתך גר. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה משפט אחד יהיה לכם ולגר, תנו רבנן מי שבא ואמר גר אני כיול נקבלנו תלמוד לומר וכייגור אתך גר אתך במוחזק לך. בא הוא ועדיו עמו מנין תלמוד לומר וכי יגור אתך גר בארצכם. אין לי אלא בארץ בחוצה לארץ מנין, תלמוד לומר אתך בכל מקום שאתך, אם כן מה תלמוד לומר בארצכם, בארץ צריך להביא ראיה בחוצה לארץ אין צריך להביא ראיה. בא הוא ועדיו עמו קרא למה לי דאמרי שמענו שנתגייר בבית דינו של פלוני, מהו דתימא לא ליהמנייהו קמ"ל. בחוץ לארץ מנין תלמוד לומר אתך [בכל מקום שאתך], הא אפיקתיה, חד מאתך וחד מעמך. וחכי אם בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראיה, ואלא הכתיב בארץ, ההוא דאפילו בארץ מקבלינן גרים סד"א משום טיבותא דארץ ישראל קא מגיירי והשתא נמי דליכא טיבותא איכא לקט שכחה ופאה ומעשר (שני) [עני], קמ"ל. רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה ובטבילה והרצאת דמים אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה ובטבילה והרצאת דמים. בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו וגו' אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. הרצאת דמים נמי כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות. אלא טבילה מנלן, דכתיב ויקח משהחצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה. אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים. אמר רב אחא בר יעקב וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם כתיב. לא תונו אותו לא תאמר לו אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו נכנסת תחת כנפי שמים:
באזרח מהאזרח שקבל עליו כל דברי התורה אף גר שקבל עליו כל דברי התורה, מכאן אמרו גר שקבל עליו כל דברי התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר' יוסי בר"י אומר אפילו דבר (אחד) [קטן] מדקדוקי סופרים. יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כשם שנאמר בישראל ואהבת לרעך כמוך כך נאמר בגרים ואהבת לו כמוך. כי גרים הייתם בארץ מצרים דעו מה נפשן [של גרים וכו']:
תנו רבנן המאנה אח הגר עובר בשלשה לאוין דכתיב וגר לא תונהף לא תונו אותו, ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו. והלוחצו עובר בשלשה לאוין דכתיב ולא תלחצנו, וגר לא תלחץ, לא תהיה לו כנושה. תניא ר"א הגדול אומר מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות [בגד] מפני שסורו רע. כי גרים הייתם בארץ מצרים תניא משום ר' נתן מום שבך אל תאמר לחברך והיינו דאמרי אינשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא:
לא תעשו עול במשפט. אם לדין הרי אמור, אם כן למה נאמר לא תעשו עול במשפט במדה מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שקר במדה קרוי עול שנאוי ומשוקץ חרס ותועבה. וגורם חמשה דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל ישראל בחרב ומגלה מארצם. במדה זו מדת הארץ. במשקל זה טורטני. במשורה זה הזיר הגדול. ויש אומרים זו קוטית קטנה, ויש אומרים זה המחק. תנו רבנן לא תעשו עול במשפט במדה זו מדידת קרקע שלא ימדוד לזה בימות החמה ולזה בימות הגשמים. במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח. ובמשורה שלא ירתיח, והלא דברים קל וחומר ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה עליו תורה, קל וחומר להין וחצי היין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג (ושלושית הלוג) ורביעית הלוג תומן ועוכלא על אחת כמה וכמה, אמר רבא למה לי למיכתב יציאת מצרים גבי רבית ומשקלות וגבי ציצית, אמר הקדוש ברוך הוא אניהוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור ואני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנויו מלוה אותם לישראל ברבית, אני הוא שהבחנתי וכו' ואני הוא שעתיד ליפרע ממי שטומן משקלותיו במחלח ושוקל בהן וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. מאזני צדק אמר ר' יוחנן כי הוה דריש ר"מ בפירקא הוי דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי. ואמר ר' יוחנן שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו לא בא לידינו אלא שלש, אבות יאכלו בוסר ושני הבנים תקהינה, מאזני צדק, צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו. מאזני צדק את המאזנים יפה, אבני צדק צדק את המשקלות יפה, איפת צדק את האיפות יפה, והין צדק צדק את ההינין יפה. אמר ר' יוסי בר' יהודה והלא ההין בכלל איפה היה שנאמר איפת מצדק אם כן למה נאמר הין צדק, שיהא לו שלך צדק והן שלך צדק. יהיה לכם מנא אגרדמים על כך, מכאן אתה אומר הסיטון מקנח את המדות אחד לשלשים יום, ובעל הבית אחד לשניים עשר חודש. רבן שמעון בן גמליאל אומר חלוף הדברים החנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל. אמר ר"ש בן גמליאל בדבר אחר בלח אבל ביבש אין מקנח. וחייב להכריע לו טפח, היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש, מקום שנהגו למדוד בדקה לא ימדוד בגסה, בגסה לא ימדוד בדקה, למחוק לא יגדוש, לגדוש לא ימחוק, אני ה' אהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתקבלו עליכם מצות מדות שכל המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות מדות כופר ביציאת מצרים: