ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקצא
את משפטי תעשו אלו דברים הכתובים בתורה שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבם [כגון הגזלות]. ללכת בהם עשם עיקר ואל תעשם טפלה שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם שלא תערב בהם דברים אחרים. שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת העולם, תלמוד לומר ללכת בהם שלא תפטר מתוכן. וכן הוא אומר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנהה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך בשעית מיתה, והקיצות היא תשיחך לעולם הבא, וכן הוא אומר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טלך, ושמא תאמר אבד סברי ובטל סיכויי תלמוד לומר אני ה', אני סברך אני סיכוייך ועלי בטחונך. ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול ואמלט, ואומר כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, ואומר אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. ושמרתם את חקותי אין לי אלא מה שפרט הכתוב, שאר דקדוקי פרשה מנין תלמוד לומר ושמרתם את חקותי, אשר יעשה אותם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם וכו' (כדלקמן). וכן הוא אומר וזאת תורת האדם אדני אלהים, תורת כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא וזאת תורת האדם. וכן הוא אומר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. וכה"א זה השער לה' כהנים לוים וישראלים יבואו בו לא נאמר אלא זה השער לה' צדיקים יבואו בו, וכן הוא אומר רננו כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה וכן הוא אומר הטיבה ה' לכהנים ללוים ולישראלים לא נאמר אלא הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם, הא אפילו גוי (ועשה את התורה) [העוסק בתורה] הרי הוא ככהן גדול. וחי בהם ולא שימות בהם, היה ר"ש אומר מנין שאם אמרו לא לאדם בינו לבין עצמו עבוד עבודה זרה ואל תהרג שיעבור ואל יהרג תלמוד לומר וחי בהם ולא שימות בהם. או אפילו אמרו לו ברבים תלמוד לומר ולא תחללו את דם קדשי ונקדשתי אם מקדישים אתם את שמי אף אני אקדש את שמי על ידכם, כשם שעשו חנניה מישאל ועזריה שהיו כל אה"ע שטוחים לפני הצלם והן עומדין ודומין לתמרים, ועליהם מפורש בקבלה זאת קומתך דמתה לתמר אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו. היום אני מתעלה בהם לפני אוה"ע היום אני נפרע להם משונאיהם היום אני מחיה להם את המתים. אני דיין לייפרע ונאמן לשלם שכר: