ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקפב


דם יחזב לאיש ההוא ולא לשולחין, דם שפך אחד ששחט חייב שנים ששחטו פטורין. והלא דין הוא ומה אם במקום שהמעלה להדיוט פטור, חייב שנים שהעלו מקום שהשוחט להדיוט חייב אינן דין שנחייב שנים ששחטו, תלמוד לומר דם שפך אחד ששחט חייב שנים ששחטו פטורין. ונכרת האיש ולא הצבור, ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. מקרב עמו ועמו בשלום, איני יודע אם הן קדשם הקרבין בבמה תלמוד לומר שלמים, אין לי אלא שלמים מנין לרבות את העולה תלמוד לומר זבחי, יכול שאני מרבה חטאת ואשם תלמוד לומר אותם. ומה ראית, אחר שרבה הכתוב ומעט מה שלמים מיוחדין שהן באין בנדר ונדבה אף עולה ושלמים בלבד. בעא מיניה אביי מרב יוסף היא חולין וולדה שלמים ושחטה בחוץ מהו מי חייב עליו משום שחוטי חוץ או לא אל מי קריא ביה והביאום לה'. היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו למאן דאמר ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים מי הוו חולין בעזרה או לא, א"ל מי קריא ביה כי ירחק ממך וזבחת. אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה, מ"ט וזבחו זבחי שלמים זבחים ולא עופות זבחים ולא מנחות:

וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' [זריקת כהן במזבח] ואין זריקת כהן בבמה אלא אף הגרים אף הנשים אף העבדים כשרים בבמה. מזבח ה' פתח אהל מועד ואין מזבח בבמה ולא עוד אלא אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב דברי ר"ש. וחכמים אומרים אינו חייב עד שיעשה כמין מזבח ויעלה עליו, והקטיר החלב לריח ניחוח לה' ואין ריח ניחוח בבמה:

והקטיר החלב חלב אף על פי שאין בו בשר, אשכחן חלב יותרת הכבד ושתי הכליות מנא לן דקתני ובמנחה אפילו כולה קיימת לא יזרוק הא יותרת הכבד ושתי הכליות יזרוק מנין, ר' יוחנן דידיה אמר לריח ניחוח כל שאתה מעלה לריח ניחוח. ואצטריך למיכתב לריח ניחוח ואצטריך למיכתב חלב דאי כתב רחמנא חלב הוה אמינא חלב אין יותרת הכבד ושתי הכליות לא קמ"ל לריח ניחוח. ואי כתב רחמנא לריח ניחוח הוה אמינא אפילו מנחה כתב רחמנא חלב. ולא יזבחו עור את זבחיהם לשעירים אין שעירים אלא שדים שנאמר ושעירים ירקדו שם אשר הם זנים אחריהם לרבות שאר עבודה זרה. חקת עולם לבית עולמים, תהיה בזמן הזה, זאת להם ואין חייבים עליהן כרת. לדורותם שינהוג הדבר לדורות, ואליהן תאמר כל האמור בענין. ישראל אלו ישראל הגר אלו הגרים אשר יגור לרבות נשי גרים. בתוכם לרבות את הנשים ואת העבדים (המשוחררין), אם כן למה נאמר איש איש להביא שנים שהעלו דברי רבי יהודה. ר"ש אומר ודין הוא ומה אם במקום שהשוחט להדיוט חייב שנים ששחטו פטורים מקום שהמעלה להדיוט פטור אינו דין שנפטור שנים שהעלו, תלמוד לומר איש איש להביא שנים. ר' יוסי אומר ההוא אחד שהעלה חייב שנים שהעלו פטורין. אשכחן מוקטרי פנים שהעלן בחוץ, מוקטרי חוץ שהעלן בחוץ מנא לן, תנא דברי רבי ישמעאל ואליהם תאמר לרב פרשיות מה להלן בשחוטי חוץ אף כאן בשחוטי חוץ, מתקיף לה רב ביבי בר אביי האדתנן ל"ו כריתות בתורה הני ל"ז הויין דאיכא המעלה [והמעלה], קשיא. והא דתנן הזורק מקצת דמים בחוץ חייב מנא לן. ממדתניא דם יחשב לרבות את הזורק דבר ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר או זבח לרבות את הזורק. ור' ישמעאל האי או זבח מאי עביד ליה, מיבעי ליה לחלק. ור' עקיבא לחלק מנא ליה, נפקא ליה מלא יביאנו. ור' ישמעאל ההוא מיבעי ליה על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר, ור' עקיבא נפקא ליה מלעשות אותו. ור' ישמעאל אמר לך חד למוקטרי פנים שחסרו שהעלן בחוץ וחד למוקטרי חוץ שחסרו שהעלן בחוץ, והתניא ר' ישמעאל אומר יכול מוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ יכול יהא חייב תלמוד לומר לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר. ורבי עקיבא קסבר מוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ חייב. ור' עקיבא האי דם יחשב מאי עביד ליה לרבות שחיטת עוף. ור' ישמעאל נפקא ליה מאו אשר ישחט. ור' עקיבא אמר לך ההוא מיבעי ליה על השוחט הוא חייב ואינו חייב על המולק. ור' ישמעאל נפקא ליה מזה הדבר, דתניא אשר ישחט אין לי אלא שוחט בהמה שוחט עוף מנין, תלמוד לומר אשר ישחט. יכול שאני מרבה אף המולק, ודין הוא ומה שחיטה שיאן דרך הכשרה בפנים חייב, מליקה שדרך הכשרה בפנים לא כל שכן שחייב, תלמוד לומר זה הדבר, ור' עקיבא ההוא מיבעי ליה לגזרה שוה, אמר ר' אבהו שחט וזרק לדברי רבי ישמעאל חייב אחת לדברי ר' עקיבא חייב שתים. ואביי אמר אפילו לדברי ר' עקיבא נמי אינו חייב אלא אחת, דאמר קרא שם תעשה הכתוב עשאן כולן עשיה אחת. זרק והעלה לדברי רבי ישמעאל חייב שתיים. לדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא אחת, אביי אמר אפילו לר' עקיבא מני חייב שתים להכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה. שחט וזרק והעלה דברי הכל חייב שתים:

אשר יעלה עולה אין לי אלא עולה מנין לרבות אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים תלמוד לומר זבח, מנטין לרבות את הדם תלמוד לומר או זבח, מנין לרבות הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהן משיח ומנחת כהנים ומניחת נסכים והמנסך שלשת לוגין מים, תלמוד לומר ואל פתח אהל מועד לא יביאנו כל הבא לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ. אין לי אלא קדשים כשרין מנין לרבות קדשים פסולין כגון הלן והיוצא והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו פסולים וזרקו את דמן והנותנין בחוץ שנתנן בפנים והניתנין בפנים שנתנן בחוץ ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן מנין, תלמוד לומר לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ. מנין למעלה בשר חטאת בשר אשם בשר קדשי קדשים בשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות שפטור תמיד לומר עולה מה עולה שראויה להעלאה אף כל שראוי להעלאה. מנין לרבות היוצק הבולל הפותח המולח המניף המגיש והמסדר את השלחן והמטיב את הנרות הקומץ והמקבל מקצת דם שבחוץ שפטור, תלמוד לומר אשר יעלה עולה מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהיא גמר עבודה. חייב על השחיטה וחייב על העלאה ר' יוסי הגלילי אומר שחט בפנים והעלה בחוץ חייב, שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור שלא העלה אלא דבר פסול. אמרו לו אף השוחט בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסולו. רבי אומר מה לשוחט בפנים והעלה בחוץ חייב שכן היתה לו שעת הכושר תאמר בשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שלא היתה לו שעת הכושר. ר' אלעזר בר' שמעון אומר מה לשוחט בפנים והעלה בחוץ חייב שכן מזבח מקבלו תאמר בשוחט בחוץ והעלה בחוץ שאין המזבח מקבלו. הטמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור חייב. ר' יוסי הגלילי אומר טמא שאכל את הטהור חייב, טמא שאכל את הטמא פטור שלא אכל אלא דבר טמא. א"ל אף הטמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טמאהו. טהור שאכל את הטמא פטור שאינו חייב אלא על טומאת הגוף. יכול אף המעלה פחות מכזית מן העולה, פחות מכזית מן האמורין, פחות מכזית מן הקומץ, פחות מכזית מן הלבונה פחות משלשה לוגין יין, פחות משלשה לוגין מים יהא חייב, תלמוד לומר אותו, על השלם הוא חייב ואינו חיב על המקצת:

ונכרת האיש ולא הצבור. ההוא אחד שהעלה חייב ושנים שהעלו פטורין דברי ר' יוסי. ר' שמעון אומר איש איש להביא את שנים. העלה וחזר והעלה חייב על כל העלאה והעלאה דברי ר' שמעון. ר' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח. ר' שמעון אומר אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב תניא אידך איש איש לרבות שנים שאחזו באבר והעלו חיבין שיכול והלא דין הוא ומה השוחט להדיוט שחייב. שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורין. המעלה להדיוט שפטור אינו דין ששנים שאחזו באבר והעלו שפטורין. תלמוד לומר איש איש דברי ר' שמעון. ר' יוסי אומר ההוא אחד ולא שנים אם כן מה תלמוד לומר איש איש דברה תורה כלשון בני אדם ור"ש האי ההוא מה עביד ליה. מיבעי ליה למעוטי שוגג אנוס ומוטעה. ור' יוסי מהוא ההוא. ור' שמעון הוא ההוא לא דריש. ור"י מדהאי איש איש דברה תורה כלשון בני אדם ההוא איש איש נמי דברה תורה כלשון בני אדם. ואלא השוחט להדיוט דחייב מנא ליה. [נפקא ליה מדם] יחשב לאיש ההוא דם שפך ואפילו שחט לאיש:

ישראל אלו ישראל. גר אלו גרים. הגר לרבות אתנשי גרים. בתוכם לרבות את הנשים ואת העבדים (המשוחררין). אם כן למה נאמר איש איש אמר ר' אלעזר בר' שמעון להביא [ולד] בת ישראל מן הכותי ומן העבד. אר יאכל כל דם מה תלמוד לומר. לפי שנאמר כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח וגו' יכול לא יהא חייבין אלא על דם הנפש במוקדשין. דם הנפש בחולין דם התמצית במוקדשים מנין. תלמוד לומר אשר יאכל כל דם דברי רבי יוהודה. וחכמים אומרים על כולם אינו חייב אלא על דם הנפש בלבד. ונתתי את פני פונה אני מכל עסקי ועוסק בו, בנמפש ולא בצבור. האוכלת ולא המאכלת. האוכלת כדי אכילת כזית האוכלת את הדם אין הדם אין הדם והחלב מצטרפין זה עם זה. והכרתי אותה מקרב עמה ועמה בשלום כי נפש הבשר בדם היא להגיד מה גרם. ואני נתתיו שאם נתן מתנה אחת כפר. לכם ולא (לאברים) [לאחרים]. על המזח בכל מקום שיתן על המזבח מכפר. (לכפר) על (נפשות) [המזבח] ולא על קרקע של מזבח. כי הדם היא בנפש יכפר הא אם נתן מדם התמצית לא עשה כלום על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם להזהיר את הגדולים על הקטים יכול יהו נכרתין על ידיהם תלמוד לומר האוכלת האוכל בכרת. יכול לא יהא נכרתין על ידי קטנים שאין הקטנים נכרתין על ידי עצמן (יכול) [אבל] יהו נכרתין על ידי גדולים שהרי גדולים נכרתין על ידי עצמן, תלמוד לומר כל אוכליו יכרת הא אין נכרתין לא על ידי גדולים ולא על ידי קטנים. אמר רבא שלש כרתיתות האמורות בדם למה אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כסוי. תנו רבנן מועלין בדמים דברי רבי מאיר ור' שמעון וחכמים אומרים אין מועלין. עד כאן לא פליגי אלא בדרבנן אבל בדאורייתא אין מועלין, מנא הני מילי אמר קרא לכם שלכם [יהא]. דבי ר' ישמעאל תנא לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה, ור' יוחנן אמר אמר קרא הוא הוא לפני כפרה כלאחד כפרה מה לאחר כפרה אין בו מעילה דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו [אף לפני כפרה אין בו מעילה] תלתא קראי דכתיבן בדם למה לי חד למעוטי נותר וחד למעוטי מעילה וחד למעוטי טומאה. אבל פגול לא צריך קרא דתנן כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פגול ורם עצמו מתיר הוא נתני על גבי הכבש שלא כנגד היסוד נתן את הניתנין למטה למעלה ואת הניתנין למעלה למטה ואת הנתנין בפנים בחוץ ואת הנתנין בחוץ בפנים] פסול ואין בו כרת. אמר שמואל בשר פסול אבל בעלים נתכפרו, מ"ט אמר קרא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים. אי הכי בשר נמי, אמר קרא לכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחד: