ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקעב

<< · ילקוט שמעוני · ויקרא · רמז תקעב · >>

ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים. את בשרו את הטפל לבשרו וזהו שערו. וכי איצטריך הילכתא לרובו ומעוטו ולמקפיד ושאינו מקפיד וכדרבי יצחק דאמר רבי יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ, רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ, וגזרו על רובו שאינו מקפיד עליו משום רובו המקפיד ומעוט המקפיד משום רובו המקפיד. וליגזור נמי על מיעוטי שאינו מקפיד משום מעוט המקפיד אי נמי משום רובו שאינו מקפיד, היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה. דאורייתא לעיוני דילמא מיקטר. אי נמי דילמא (איטום) [מאוס מידי] משום חציצה ואתא עזרא תיקן חפיפה. מנין שטעון טבילה תלמוד לומר ורחץ במים את בשרו ולבשם, מנין המשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב שטעון טבילה, תלמוד לומר בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם. יכול אף המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב ומבגדי לבן לבגדי לבן טעון טבילה תלמוד לומר הם. יכול יטעון טבילה בין מכנסים לכתנת בין כתנת לאבנט למצנפת, תלמוד לומר ולבשם כולן כאחד, ומה תלמוד לומר ילבש יחגור ויצנוף [לפי שסופנו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים, אין לו יכול לא ילבש של שחרית, תלמוד לומר ילבש יחגור ויצנוף]:

ולקח את שני השעירים. מאי טעמא דכתיב ולקח את שני השעירים מקיש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו דכתיב ביה אשר לעם, אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות. ור' יהודה למאי איתקש, שיהו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים הוא דאתא. מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא. רב אחא בר יעקב אמר אתיא משעיר המשתלח, דאמר רחמנא ולקח את שני השעירים שיהו שניהם שוים וליחוש דילמא חד מינייהו טרפה, אלא משום דאמר זיל בתר רובא. וכי תימא מאי נפקא מינה, הא אין גורל קובע אלא בראוי לשם. וכי תימא דבדקי ליה, והתנן לא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים:

ןלקח את שני השעורים מלמד שמעכבין זה את זה:

והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד מעמידן בשער ניקנור אחוריהן למזרח ופניהן למערב:

נתן אהרן על שני השעירים גורלות גדולות של כל דבר, יכול יתן שנים על זה ושנים על זה, תלמוד לומר גורל אחד לה', אין כתיב לה' אלא אחד ואין עזאזל אלא אחד. יכול יתן של שם ושל יזאל על זה ושל שם ושל עזאל על זה תלמוד לומר גורל אחד לה' אין לה' אלא אחד, אחד לעזאזל אין לאזאזל אלא אחד. אם כן מה תלמוד לומר גורלות שיהו שניהן שוין שלא יעשה אחד של כסף ואחד של זהב. גורלות של כל דבר, פשיטא, לפי שמצינו בציץ שהשם כתוב עליו והוא של זהב יכול אף זה כן, תלמוד לומר גורל גורל ריבה ריבה של זית ריה של אגוז ריבה של אשכרוע. תנו רבנן אזאל שיהא עז וקשה, יכול בישוב תלמוד לומר במדבר, מנין שבצוק תלמוד לומר גזרה. תניא אידך עזאול קשה שבהרים, וכן הוא אומר ואת אילי הארץ לקח. תנא דבי רבי ישמאעל עזאזל שמכפר על מעשה עזא ועזאל (מלכי חבלה שירדו לארץ ועליהם נאמר ויראו בני האלקים ושם נכתב):

והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל. יכול ינתן על גביו תלמוד לומר אשר עלה עליו, שעלה לשמו מתוך קלפי. ועשהו חטאת שאם מת אחר מהם משהגריל יביא שנים ויגריל עליהם בתחלה ויאמר אם שלשם מת זה שעלה לשם יתקיים תחתיו, ואם של עזאזל מת זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו והשני ימות דברי רבי יהודה, וחכי אם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת הצבור מתה:

ועשהו חטאת [שיאמר לה' חטאת]. ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אינו אומר אלא לה'. אילו נאמר והשעיר אשר עליו הייתי אומר יניחנו עליו עד שעת שחיטה, תלמוד לומר עלה כיון שעלה שעה אחת שוב אינו צריך. ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת, שיכול ומה אם מקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם, תלמוד לומר ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת, תיובתא למאן דאמר הגורל לא מעכב תיובתא. תנו רבנן יעמד חי עד מתי יהיה זקוק להיות חי עד שעת מתן דמיו של חברו דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר עד שעת וידוי, במאי קא מיפלגי כדתניא לכפר בכפרת דמים הכתוב מדבר וכן הוא אומר וכלה מספר את הקדש מה להלן כפרת דמים אף כאן כפרת דמים דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר לכפר בכפרה שבגופו הכתוב מדבר:

עמד חי מה תלמוד לומר לפי שנאמר לשלח אותו לעזאזל המדברה שלוחו למיתה, יכול שלוחו לחיים, תלמוד לומר יעמד חי לפני ה' הא כיצד יעמידנו חי לפני ה' וימיתנו בצוק. לשלח אותו שאם נשפך הדם ימות המשתלח, מת המשתלח ישפך הדם. לעזאזל למקום הקשה שבהרים, יוכל אף לישוב תלמוד לומר המדברה, מנין שיהא בצוק, תלמוד לומר אל ארץ גזרה:

לשלח אותו לעזאזל אחד הוא משלח ואינו משלח שנים. רב פפא משמיה דרבא אמר ראשון משלח, סבר לה כרבי יוסי דאמר מצוה בראשון. דתנן המפריש פסח ואבד והפריש אחר תחתיו ואחר כך נמצא והרי שניהן עומדין. ר' יוסי אומר מצוה בראשון, רב שימי בר אשי אמר משמיה דרבא אחרון משלח, קסבר הואיל וגמר כפרה בו:

והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו. זה הוא שאמרנו שאם הביא משל צבור פסול. וכפר בעדו ובעד ביתו זה וידוי דברים, כיצד מתודה אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך אנא בשם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם. והן ענין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

ושחט את פר החטאת אשר לו ולקח מלא המחתה ומביא אותו שם. נותנו לאחר למרס את דמו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרש:

ולקח מלא המחתה והביא, בכל יום חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב, והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. רבי יוסי אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה לתוך שלשה קבין, והיום חותה בשל שלשה קבין ובה היה מכניס, גחלי יכול עוממות תלמוד לומר אש, אי אש יכול שלהבת תלמוד לומר גחלי אש, הא כיצד מן הלוחשות הללו. מנין שתהא האש בטלה על גבי גחלים, תלמוד לומר גחלי אש, מעל המזבח יכול מכל המזבח, תלמוד לומר מלפני ה', הא כיצד מן הסמוך למערב. אמר רבי יוסי זה סימן כל הניטל מבחוץ להנתן בפנים ניטל מן הסמוך לפנים. וכל היוצא מבפנים להנתן בחוץ ניתן על הסמוך בחוץ. תניא אידך ולקח מלא המחתה גחלי יכול עוממות ולא לוחשות, תלמוד לומר אשף אי אש יכול מחצה גחלת ומחצה שלהבת דעד דמטו להו לגואי הוו להו כולהו גחלים, אמר קרא ולקח מלא המחתה גחלי אש משעת לקיחה דליהוו גחלים. תנן הוציאו לו את הכף ריקם מלשכת הכלים ומחתה גדושה של קטרת מלשכת בית אבטינס וחופן מלא חפניו, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. כף ביום הכפורים למה לי, מלא חפניו והביא אמר רחמנא, משום דלא אפשר. דהיכי נעביד נעיילה והדר ניעול, הבאה אחת אמר רחמנא ולא שתי הבאות. נישקליה לקטרת בחפניו ונתתיה למחתה דגחלים עילוה וליעול, כי מטי להתם היכי ליעביד, נישקלה בשיניה (ונחתה) [למחתה], השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, הילכך כיון דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים. בעי רב פפא חפן חברו ונתן לתוך חפניו מהו, מלא חפניו בעינן והא איכא, או דילמא ולקח והביא בעינן וליכא, תיקו. איבעיא להו מהו שיעשה מדה לחפינה התם הוא דכתיב בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ אבל הכא דלא כתיב בהפניו לא, או דילמא יליף מלא מלא מקומץ. בעי רב פפא בין הבינים של מלא חפניו מהו, מלא חפניו והביא בעינן והא איכא. או דילמא ולקח והביא בעינן [והא ליכא, תיקו]. אמר רב פפא פשיטא לי מלא חפניו כדחפני אינשי, חפן בראשי אצבעותיו מהו (מלמעלה למטה) [מלמטה למעלה מהו] מן הצדדין מהו, חפן בזו בזו וקרבן זו אצל זו מהו [תיק]. מלא חפניו שאמרו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות, נתפזרה הקטרת ממלא חפניו מהו, ידו כצואר בהמה ופוסלין או דילמא ככלי שרת דמי ולא נפסל, חשב בחפינת קטרת מהו, יליף מלא מלא (מהתם) [ממנחה] מה התם מהניא מחשבה אף הכא מהניא מחשבה. חשב בחתית גחלים מהו, מכשירי מצוה במצוה דמי או לא, תיקו. קטרת משל צבור. סמים שיהו סממניה בתוכה. דכה מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ושחקת ממנה הדק מה תלמוד לומר דקה שתהא דקה מן הדקה. כיצד הוא עושה מפריש שלשת מנין מערב יום הכפורים כדי למלאות ממנו מלא חפניו ומחזירן למכתשת כדי לקיים בה דקה מן הדקה. ונתן את הקטרת על האש לפני ה' לשא יתקן מבחוץ ויכניס מפנים וכו' כדליעל. ולקח מדם הפר נוטלו ממי שממרס בו. והזה ולא מטיף והזה ולא זורק באצבעו באצבעו שבימין, על פני הכפרת קדמה זה בנה אב שבכל מקום שנאמר כפרת הפנים למזרח. דבר אחר על פני הכפרת לא היה מתכוון להזוות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. ולפני הכפרת יזה שבע פעמים ולא שבע טיפין, שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים אחת ושבע. תנו רבנן אחת אחת ואחת וכו' דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר אחת אחת ושתים אחת ושלש, דכ"ע מיהת והזאה ראשונה צריכה מנין עם כל אחת ואחת, מ"ט, רבי אלעזר אומר שלא יטעה בהזאות. ור' יוחנן אמר אמר קרא אל פני הכפרת קדמה שאין תלמוד לומר יזה אלא ללמד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת. מאי בינייהו, איכא בינייהו דמנה ולא טעה, ורבי יהודה ור' מאיר לא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה:

ושחט את שעיר החטאת אשר לעם שאין הכהנים מתכפרין בו, ובמה מתכפרין בפרו של אהרן. יכול לא יתכפרו בפרי של אהרן שהרי כבר נאמר אשר לו, מעתה אין להם כפרה, כשהוא אומר וכפר על הכהנים מצינו שיש להם כפרה. במה הן מתכפרין, מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו אצל ביתו ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים שלא הותר מכללו אצל ביתו. ואם נפשך לומר ביתו כתיב, כולם קרויין ביתו שנאמר בית אהרן ברכו את ה'. והאי אשר לעם להכי הוא דאתא האי מיבי ליה דקאמר רחמנא מרעם ליהוי. ההוא מן ומאת עדת בני ישראל נפקא, והאי אשר לו להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא אשר לו משלו הוא מביא ואינו מביא משל צבור. יכול שאינו מביא משל צבור שאין הצבור מתכפרין בו, יכול יביא משל אחיו הכהנים שאחיו הכהנים מתכפרין בו, תלמוד לומר אשר לו, יכול לא יביא ואם הביא כשר, תלמוד לומר אשר לו שנה עליו הכתוב לעכב. תנא הכי קשיא ליה מ"ש בדעם דלא מכפרי דלא מחסדי ביה ממונא בדאהרן נמי לא מחסרי ביה ממוא וקאמר כולן קרויין ביתו. והביא את דמו את מבית לפרכת מלמד שנכנס בו לפני ולפנים. אין לי אלא דם השעיר שהוא נכנס לפני ולפנים, מנין לדם הפר שיכנס בו לפני ולפנים, תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר, מה דם שעיר נכנס בו לפני ולפנים אף דם הפר יכנס בו לפני ולפנים:

והזה אותו על הכפרת למדנו למעלה בשעיר אחת, למטה בשעיר איני יודע כמה הריני דן נאמרו דמים למטה בפר ונאמרו דמים למטה בשעיר, מה למטה בפר שבע אף למטה בשעיר שבע. או כלך לדרך זו נאמרו דמים למעלה בשעיר ונאמרו דמים למטה בשעיר מה למעלה בשעיר אחד אף למטה בשעיר אחר. נראה למי דומה דנין מטה ממטה ואין דנין מטה ממעלה, אדרבה דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא, תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע. למדנו למטה בשעיר שבע, למעלה בפר איני ידוע כמה, הריני דן נאמרו דמים למעלה בשעיר ונאמר דמים למעלה בפר מה למעלה בשעיר אחת אף כאן למעלה בפר אחת. או כלך לדרך זו נאמרו דמים למעלה בפר ונאמרו דמים למטה בפר, מה למטה בפר שבע אף למלה בפר שבע. נראה למי דומה דנין למעלה מלמעלה ואין דנין מעלה ממטה. אדרבה דנין גופו ואין דנין גופו מעלמא, תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר מה תלמוד לומר כאר עשה שיהו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע, וכשם שלמעלה בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת. והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת לא יאמר למטה בשעיר דלא צריך דגמר ממטה דפר למה נאמר לאקישי על לפני מה פני דלאו על אף על נמי דלאו על. אדרבה לא יאמר למעלה בפר דלא צריך דגמר ממעלה דשעיר למה נאמר, לאקושי פני לעל מה על על ממש אף פני על ממש, האי מאי אי אמרת בשלמא למטה דשעיר לאקושי למעלה דפר מיבעי ליה לכדתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר על פני הכפרת קדמה זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אלו פני קדים אלא אי אמרת למעלה דפר לאקושי למטה דשעיר למאי אתא:

וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל. יש לי להביא בענין הזה שלש טומאות טמאת עבודה זרה וטומאת גלוי עריות וטומאת שפיכות דמים. בעבודה זרה הוא אומר למען טמא את מקדשי. בגלוי עריות הוא אומר ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות וגו' ולא תטמאו בהם. בשפיכות דמים הוא אומר ולא תטמא את הארץ, יכול על שלש טומאות הללו שעיר זה מכפר, תלמוד לומר מטמאות בני ישראל ולא כל טומאות. מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל טומאות טומאת מקדש וקדשיו אף כאן לא נחלק אלא טוימאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהודה. רבי שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע הרי הוא אומר וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל מטומאתו של קדש, יכול על כל טומאות שבקדש יהא שעיר זה מכפר, תלמוד לומר ומפשעיהם לכל חטאתם חטאים דומיא דפשעים מה פשעים דאינן בני קרבן אף חטאים שאינן בני קרבן. ומנין ליש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ששעיר זה תלולה, תלמוד לומר לכל חטאתם כל חייבי חטאות במשמע. אמר מר יש לי בענין הזה להביא שלש (חטאות) [טומאות]. טומאת עבודה זרה היכי דמי אי במזיד בר קטלא הוא, אי בשוגג בר קרבן הוא, במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא אתידע ליה, והכי נמי בשפיכות דמים, אי נמי בהנך דלאו בני גלות נינהו. אמר מר מה מצינו שחלק, מאי חלק, דמייתי בעולה ויורד. יכול על כל טומאות שבקודש יהא שעיר זה מכפר. כל טומאות שבקודש מאי נינהו יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, האי בר קרבן הוא. לא צריכא דאתידע סמוך לשקיעת החמה, סד"א אדמייתי ניתלי קמ"ל. אמר מר מנין ליש ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ששעיר זה תולה מאי קשיא ליה, הכי קשיא ליה השתא דאמרת חטאים דומיא דפשעים מה פשעים דלאו בני קרבן אף חטאים דלאו בני קרבן. אי מה (חטאים) [פשעים] דאינן בני קבן לעולם אף חטאים דאינן בני קרבן לעולם ומאי ניהו אין ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף אבל יש ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף כיון דכעי מתידע ליה בר קרבן הוא אימא לא תלי ליה (קמ"ל). וכי תימא אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר, סד"א תיפוך מיפך, א"ק לכל חטאתם להך דאתו לכלל חטאת. וניכפר כפרה גמורה, אי כתיב מחטאתם כדקאמרת, השתא דכתיב לכל חטאתם מכלל דבני חטאות נינהו. וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה להגן עליו מן היסורין. על זדון טומאת מקדש וקשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר. על שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הודע ולא הודע עשה ולא ותעשה כריתות ומיתות בית דין שעיר המשתלח מכפר. מנא ה"מ דתנו רבנן וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, פשעים אלו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי, ואומר אז תפשע לבנה. חטאות אלו השגגות וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה. קלות היינו עשה ולא תעשה. חמורות היינו כריתות ומיתות בית דין. הודע היינו מזיד, לא הודע היינו שוגג. אמר רב יהודה הכי קאמר על שלש עבירות שבתורה בין קלות בין חמורות בין שעשאן בשוגג בין שעשאן במזיד אותן שעשאן בשוגג בין נודע לו ספיקן בין לא נודע לו ספיקן. ואלו הן קלות עשה ולא תעשה ואלו הן חמורות כריתות ומיתות בית דין. האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה זבח רשיעם תועבה ואי דעבד תשובה דא תניא עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו. אמר רבי זירא בדלא עבד תשובה ורבי היא דתניא רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ מהפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לא אין יום הכפורים מכפר. מ"ט דרבי דתניא כי דבר ה' בזה הפורק עול ומגלה פנים בתורה. ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר. הכרת לפני יום הכפורים, תכרת לאחר יום הכפורים, יכול אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה, לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה. ורבנן הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא, עונה בה שאם עשה תשובה ומת מיתה ממרקת: